נאות דשא קצה

החיות יהיו שחוטה מעליותא או דלמא כי היכי דכל דבר נדון ע"ש סופו לענין טרפה ה"נ לענין נבלה ואמרינן דכיון שסופו לפסק כבר נתמעט חיות הגרגרת ואין שחיטתו כלום ומכ"ש שיש להסתפק בה"ג בנחסרה הגרגרת נקבים הרבה ובצירף כולם עם השלם שביניהם יש שיעור כאיסר דקיי"ל ביו"ד סימן ל"ד ס"ע דטרפה משום שסוף שגם השלם ינטל ויהי' כאיסר וא"כ זה נדון שני פעמים ע"ש סופו דהיינו דסוף השלם לינטל ויהי' כאיסר ואז יהי' סופו לפסק רוב וא"כ ודאי דיש להסתפק בי אולי אם שחטו בזמן שעדיין השלם במקומו אינו רק טרפה וראיתי בכרו"פ סימן ל"ג סק"ב כ' בפשיטות מצד הסברא דאפילו אם איני טרפה רק ע"ש סופו מ"מ כיון שהטרפות הוא במקום שחיטה אין השחיטה מתירתו והו"ל נבלה ע"ש (וקצת יש גמגום בדברי שם מה דדחיק לאשכוחי בנקבים המצטרפים עם השלם שביניהם שנדון ע"ש סופי הא אפילו בחסרון במקום אחד אינו נדון רק ע"ש סוכו כדברי תוס' הנ"ל אכן הבירור בכוונתו דמתני' א"א לפרש כלל בחסרון דהא פסיקא הגרגרת קתני והיינו באין חסרון דאי בחסרון עדיין לא מיירי התם עדיין אלא באידך מתני' עד כמה תחסר רק דכוונ' הכרו"פ לשיטת הר"ן שהביא בסימן ל"ד דגם נקבים שאין בהם חסרון מצטרף השלם שביניהם ובהכי אמר הכרו"פ דנימק פסיקת הגרגרת דמתני' דהיינו באין חסרון כפי פסוקה רק שאיני במקום א' וע"ש ותבין)

והנראה חנני להביא ראי' לדבריי מדברי התוספות בר"פ א"ט ד"ה ודרוסת הנץ שכתבו וז"ל וטעמא דדרוסה לאו משום שסופו לינקוב דח"כ בכלל נקובה הוה ומה"ט לא תני במתני דמיא לדיותא ובישרא אלא טעמא דדרוסה שהארס שורף וסופו למות עכ"ל והנה אף שהתוס' כתבו בלשונם ומה"ט לא תני במתני' כו' מ"מ פשוט דאין ראייתם כלל מהמשנה דהא במשנה לא קשה כלל מה דלא תני דמיה לדיותא דהא בהדיא קאמר הש"ס התם בשלמא לתנא דידן דתנא תנא ושייר אתיא בזה הכלל אלא כוונתם מהתנא דבי ר' ישמעאל דאמר י"ח טרפות דלדידי' כ' רש"י בדף מ"ג דלא תני דמיא לדיותא משום דהוא לקותא ובכלל ניקב ומזה הוכיחו דדרוסה אין סופו לינקב דאל"כ איך חשוב תדר"י דרוסה וזה פשוט בכוונת התוס' וכן כ' מהר"מ שוף ז"ל שם. והנה שם בדף ל"ב דפריך הש"ס אמתני' דהכא דתני אלו טרפות וקתני וחשוב נקובת הושט ופסיקת הגרגרת הא הם נבלה ומשני רבא אלו אסורות קתני יש מהן נבלות ויש מהן טרפות ור' יוחנן משני דמתני' קודם חזרה נשנית דהוי ס"ל לר"ע שאינו רק טרפה ע"ש. והנה בתדר"י א"צ לדחוק באלי התירוצים אלא נוכל לומר שפיר דנישנית אחר חזרה וקתני דוקא טרפות ולא אסורות ואפ"ה א"ש משום די"ל דתדר"י לא חשיב כלל נ"ה ופ"ה כיון דבלא"ה מסיק דכולהו נקיבי חשיב כבר ותרי פסוקי חשיב ג"כ כחד וא"כ גם אי לא חשיב תדר"י כלל נ"ה ופ"ה אפ"ה איכא שפיר ח"י טרפות ולפ"ז קשה מאי הוכיחו התוס' דדרוסה לאו משום דסופו לינקב הא שפיר י"ל דהטעם משום שסופו לינקב ואפ"ה חשיב שפיר דרוסה באפי נפשה דהא בסימנים נמי יש דרוסה כדקיי"ל בסימנים עד שיאדימו סימנים עצמם והך דרוסה הוא דחשיב תדר"י אף ע"ג דטעמא דידי' משום שסוף הושט או הגרגרת לינקב אפ"ה חשיב באפי נפשיה דהא נקובת הושט ופ"ה לא חשיב כלל לפי שהם נבלה משא"כ דרוסה בסימנים שאינו רק משום שסופו לינקב או לפסק וזה אינו נבלה מש"ה חשיב ליה שפיר וא"כ אין מקום לראיות התוס' כלל וליכא למימר דאפ"ה הקשו התוס' שפיר דכיון דכולהו נקובי חשיב כחד א"כ כיון דטעמא דדרוסה משום סופו לינקב מש"ה אע"ג דנ"ה ופ"ה הם נבלה ולא חשיב להו מ"מ נקובה זו שע"י דרוסה דאינו נבלה נכלל בין הנקובים ולא הו"ל למחשבינהו באפי' נפשיה אלא נכלל בין הנקיבים דחשיבי כחד הא ליתא דמנ"ל להתוס' סברה זו דהא לא הביאו ראיה דק ממה דלא חשיב דמיא לדיותא משום דהוא בכלל ניקבה הריחה וא"כ אין ראיה כלל לכאן דבשלמא התם כיון דכבר מיירי תדרי' מניקבה הריאה ונכלל הוא בין הנקובים מש"ה תו אין לחשוב דמיא לדיותא כיון דזה הוא ג"כ ניקבה הריאה משא"כ דרוסה בסימנים דמנקובי' דסימנים לא מיירי כלל תדר"י ממילא לח נכלל דרוסה בסימנים בין הנקובים דהא אי אפשר להיותו נכלל אלא בנקובת וושט ופ"ה ובהו צא מיירי כלל ולא נכנסו במנין הנקיבי' מש"ה חשיב דרוסה באפי נפשה והכי מוכח בהדיא מהש"ס לקמן דף מ"ג דעל דברי עולא דאמר ח' מיני טרפות נאמרו קאמר לאפוקי לקותא דרכיש והקשה רש"י דלמא נכלל בין הנקובים כיין דלקותא מטעם ניקב וכמו דנכלל דמיא לדיותא בכלל הנקובים ותירוץ בשלמא דמיא לדיותא שפיר נכלל בכלל הנקובים כיון דניקבה ריאה טרפה משא"כ לקתה בכוליא איך וכלל בכלל נקובי כיון דניקבה כוליא כשר ע"כ דבריו. ואכתי קשיא נימא דנכלל בנקובי דאע"ג דניקב הכוליא אינו בחשבון נקיבי משום שהוא כשר מ"מ ניקב ע"י לקותא שהיא טרפה גם בכוליא שפיר הוא נכלל בנקובי. ובאמת כ' כן הב"י ביו"ד ס"ס כ"ט ליישב כך דעת הרמב"ם ז"ל שפסק כרכוש ואפ"ה כ' דברי עולא ע"ש וא"כ קשה על הש"ס אע"כ דהש"ס ס"ל דדוקא אותו אבר שהנקב פוסל בו אזי לקותא דידי נכלל בין הנקיבים משא"כ אבר שנקובה דידי' לא נחשב בין הנקבים כגון כוליא שהנקב בו כשר שוב אין לקותא דידיה נכלל בין הנקובים וממילא דה"ה בנ"ה ופ"ה דאינו נחשב תוך הנקובים והפסוקים משום שהם נבלה שוב אין לקותא דידהו נכלל ג"כ בין הנקובים והפסוקים וא"כ שפיר איכא למיחשב דרוסה דידהו שסופו לינקב וליפסק באפי נפשי' וא"כ אין מקום להוכחות התוס' כלל אע"כ דכל מה שנדון ע"ש סופו הוי ג"כ נבלה ומש"ה הוכיחו התוס' שפיר דממ"נ לא ה"ל למיחשב דרוסה דאם תדר"י ג"כ אלו אסורות קתני וחשיב נ"ה ופ"ה אזי גם דרוסה בסימנים בכלל ואם לא תני אסורות ולא מיירי רק מטריפות ומש"ה לא חשיב נ"ה ופ"ה חזי גם דרוסה בסימנים אין לי לחשוב כלל דכיון דסופן לינקב וליפסק הו"ל נבלה ובנבלה לא מיירי וא"ש הוכחות התוס' ומוכח כדברי הכרו"פ. ומיהו לכאורה יש לסתור ראיה זו ולומר דעדיין שפיר יש מקום להוכחות התוס' לפי הס"ד דהש"ס דהוי ס"ל דתדר"י חשוב חותן הי"ח טרפות השנויים במשנה שהם במנין י"ח דהא מה"ט אתי שפיר מה דלכאורה קשה מאי פריך ותו ליכא הא איכא כו והא קידם דאפיק דכולהו נקובי כחד ה"מ לתרץ דתדר"י לא תני אסורות ולא מיירי רק מטרפות ואפיק נ"ה ופ"ה ועייל נחתכו רגלי' וגלודה אלא דמש"ה פריך משום דהוי ס"ד דתדר"י חשיב אוחן השנויין במשנה ואמתני' קאי וכבר הארכתי מזה בחידושי וא"כ שפיר הוכיחו התוס' מהסלקא דעתין דתדר"י חשיב השנויים במשנה יחשוב נמי נ"ה ופ"ה ומש"ה אי טעמה דדרוסה משום שסופו לינקב איך חשיב דרוסה לפי הס"ד אולם נ"ל דגם לפי הס"ד אין מקום לראיות התוס' אי נימא דמה שנדון ע"ש סופו אינו נבלה והיינו משום דגם בה"א לא צ"ל הכי דתדר"י חשיב נ"ה ופ"ה והיינו משום דגם בה"א י"ל דלא חשיב תדר"י נ"ה רק תורבץ הוושט שזה אינו רק טרפה כמ"ש הש"ך ר"ס ל"ג ובמתני' נכלל זה בלשון נ"ה דהיינו בין ושט בין תורבץ כמ"ש רשב"א בחדושיו בדף מ"ג ע"ב ע"ש ממילה תדר"י דלא מיירי מנבלה עכ"פ נחשב נקובת תורבץ וכן פסוקת גרגרת דנכלל בו ג"כ ניקבה נקבים הרבה שאין בהם חסרון דמצטרף השלם שביניהם מטע שסופו לנקב ג"כ וכן ג"כ חסרון כאיסר שהוא ג"כ בכלל פסוקה משום שסופו לפסק וזה נכלל הכל בכלל פסוקת הגרגרת במתני' וא"כ י"ל דתדר"י לא חשיב נבלות ולא נחשב פסוקת הגרגרת רק צירוף נקבים וחסרון כאיסר שהם אינם נבלות כיון שאינם רק ע"ש סופו וא"כ אין מקום כלל להוכחות התוס' דשפיר י"ל דחשיב דרוסה בושט ולעולם שטעמו משום שסופו לינקב ואפילו הכי חשיב באפי נפשי' כיון דנקובת הושט לא חשיב דהא לא חשיב רק נקובת תורבץ אע"כ דמה שהוא ע"ש סופו היי ג"כ נבלה ומש"ה א"ש הוכחת התוס' והבן ומהש"ס גופי' יש ג"כ ראי' לדברינו דאהא דמשני דחשיב כולהו נקובי בחד ופריך א"ה פסיקו נמי תרי הוי חשבינן לי' בחד בצר להו חדא יעו"ש וקשה מאי פריך לפי מה שהקשו התוס' ד"ה הנך מ"ט לא חשיב חסרון הגרגרת ואיכא טפי מי"ח טרפות ותרצו דטעמא דחסרון הוי משום דסופו ליפסק ריב והו"ל בכלל פסוקת הגרגרת ע"ש וא"כ מאי פריך פסוקי תרי הוי חשבינהו בחד בציר להו חדא דלמא דתדר"י לא תני אסורות וא"כ לא חשיב כלל פסוקת הגרגרת משים דהוא נבלה ונשאר במקומו חסרון הגרגרת דאינו נבלה כיון דאינו רק משום שסופו ליפסק ואיכא שפיר ח"י טרפות ומאי פריך אע"כ דחסרון בגרגרת הוא ג"כ נבלה וממילא אי לא חשיב תדר"י נבלה לא הו"ל למוחשב ג"כ חסרון בגרגרת ומשום הכי פריך שפיר דליכא ח"י טרפות וא"ש וזה ראיה נכונה והנה הרמב"ם זכרונו לברכה כתב בכל דיני חסרון שבגרגרת שהם נבלה עיון שם רק שלא יעלה על הדעת לומר דלגרמי' הוא דכ' כך ולא ס"ל דטעמא דחסרון משום שסופו ליפסק אבל להתוס' דטעמא דחסרון הוא ע"ש סופו לא הוי נבלה. לכן הבאתי ראיות הנ"ל דודאי גם התוס' מודים לזה וכמ"ש ועוד נ"ל דמ"ש התוס' דטעמא דחסרון כאיסר משום שסופו ליפסק בכדי דלא תקשי דאיכא יותר מן ח"י טרפות אינו מוכרח כלל אלא דשפיר י"ל דטרפה מצד עצמו ואפ"ה ניחא דליכא יותר מן ח"י טרפות כאשר אבאר ומתחלה קודם בואי לבאר זאת אבאר עוד

שאלה קי"א

שאלה בבשר החופה את רוב הכרם דקיי"ל ביו"ד סימן מ"ח דאם נקרע טפח בבהמה גדולה אע"ג דליכא רובא טרפה ובבהמה קטנה אם נקרע רוב אע"ג דליכא טפח טרפה וקיי"ל התם דאם יש בו חסרון כסלע שהוא שליש טפח טרפה שאם ימתח יעמוד על טפח איך הדין בבהמה קטנה בחסרון שרחבו שליש מערך רוב בבהמה ההוה אם נימא ג"כ דטרפה משום שאם תמתח תעמוד על רוב אם לא

והנה הי' נ"ל מדלא אמרו בש"ס ופוסקים רק תמתח תעמוד על טפח והיינו בבהמה גדולה ולח אמרו דין זה ג"כ בבהמה קטנה משמע דאם תמתח תעמוד על רוב לא אמרינן והוא נכון מצד הסברא דהיכי דהשיעור ברובא דהיינו דקים להי לחז"ל דאין קרע מקלקל החבר ההוא אח"כ כשרובו מקולקל ממילא חין מקום לומר דמה שמזיק קרע ברובו מזיק ג"כ חסרין אם הוא גדיל כ"כ שכשיומתח יהי' רוב דז"א דמה בכך סוף סוף החסרון ההו' אינו מחזיק רק מיעוט האבר ורובו שלם וכבר שיערו