נאות דשא קפה

בי' כל יתר כנטול כמו שביארתי בזה בסימן פ"ג וזולת מסימנים אלו אין להתיר כלל וכל זה פשוט אצלי והנלפענ"ד כתבתי

שאלה פה

עוד אבאר מתוך דברינו מה שחקר הרב פרי מגדים במשבצות זהב סימן נ"ה ס"ק ד' בשני טחולים שאין נוגעים וא' ניקב בסומכי' ואין ניכר איזהו היתרה אם יש להכשיר לשיטת רש"י והרמב"ם דס"ל דיתר הוי כחסרו שניהם מתחלת ברייתו וא"כ הוי כאלו אין כאן טחול כלל יעו"ש בדברי הרב ז"ל בחקירה הא'

כתר דבעי לה התם הרב ז"ל הדר פשטה מדברי הצ"צ בסי' צ"ח דבעינן שיהא ניכר דוקא שזו היא היתירה וכן הדין בכוליה כאשר ביארתי בסימן פ"ו. ותו דאם נבא להתיר מחמת זו הסברת דכיון דהוי כאלו אינו שוב אין בו שום טרפות א"כ קשה במה שהתירו הפוסקים בכוליא יתירה שהקטינה הא יותר מזה הו"ל להתיר כל שיש יתרת אפילו הקטינו כולם כגון היכי שיש ג' כוליות והקטינו שנים דכיון דאמרינן דהוי כחסרה כוליא א א"כ נתלה שזו שלקתה הוא דהו"ל כחסרה וזה לדעת הט"ז בסימן מ"ד ס"ק י"ד שמקיל מספקא ואפילו למה שבארתי בסימן פ"ו דמספיקה חסור מ"מ איכא לאשכוחי שהקטינו כולם ויהי' כשר כגון שיש ד' כוליות דאז הו"ל כל הארבעה כאלו אינן ומ"ט לא אמרו הפוסקים להכשיר רק היכי שהיתירה הקטינה והעיקרית נשאר אע"כ דאע"ג דאמרי' יתר כחסר וכמאן דליתי' דמי מ"מ הלקותא מטריפה וע"ש בדברי הרב תראה שכתב כ"ז. אולם בטעמא דמלתא הסביר שם הרב ז"ל דנהי דמחשבינן לי' כאלו אינו מ"מ כיון שישנו כאיב לה להלקותא ע"ש ק"ק בזה לכאורה להש"ע דמכשיר בכוליא יתירה לקוי' כיון דבלא"ה יתירה היא. ובאמת הפר"ח והתב"ש חולקים וס"ל דאע"ג דבאמת זהו יתירה וכלא הי' תהי' מ"מ כל שמשנה בגוף הבהמה כאיב לה הלקותא הרי דהש"ע לא ס"ל סברא זו אלא כיון דמיותרת היה וכאלו אינה לא כאיב לה כלל ממילא דה"נ אית לן למימר לשיטת רש"י ז"ל דשניהם יתרים וכאלו אינם שוב לא כאיב לשניהם הלקותא ואע"ג שהרב ז"ל ישב זאת תוך דבריו וכ' דהיתירה הוי כבשר בעלמא ע"ש מ"מ עדיין ק"ק דה"ה דיש לנו לומר לשיטת רש"י דשניהם הוי כבשר בעלמא כיון דחשבינן לשניהם כאלו אינם אבל לפי מה שבארתי לעיל בסי' פ"ק (בד"ה עוד מטעם אחר) בהא דאמרינן כל יתר כנטול היינו מצד שהחיות של אותו האבר נחלק לשנים וא"א לאותו הבעל חי להתנהג על ידו א"כ כ"א היא יתירה וכ"א היא עיקרית ג"כ כיון שיש בה חצי החיות השייך לאותו האבר וכל ריעותא המטריף באבר העיקרי מטריף בכ"א משתיהן זולת כשיש היכר איזו היא היתירה שאשתני כ"כ לגריעותא עד שאותו השינוי הוא סימן מובהק על היותו יתרת שאז לא נחלק החיות כלל משא"כ באין היכר הוי שניהם עיקרים ומה דאמרינן דהוי כניטל הכל היינו לומר שא"א להבעל חי להתנהג ע"י חיות הנחלק לב אברים כאלו לא הי' כלל. ולכן סוף אותו הבעל חי להיות מתנוונת והולכת בהיותו מחוסר הנהגה השייכה לאותו אבר אבל עכ"פ יש בכ"א חצי חיות העיקרי וכ"ז ברור ופשוט לא הארכתי בו רק להיות הדבר מבואר היטב והנלענד"כ

שאלה פ"ט

ואבאר עוד מה שראוי להסתפק בשני וורדות בשורש א' ושניהם שוין בגדלותן וא' מהן הפוכה דבה"ג טרפה אם אותה ההפוכה אין לו כיס מה דינו מי נימא דחסרון כיס הוא לה לעד שהיא יתירה וכשר כמו אם היתה הפוכה קטנה או דלמא אין זה סימן כל כך

לכאורה נ"ל לומר דחסרון הכיס מעיד שהיא היתירה דתולין הקלקלה במקולקל דהא בארתי בסימן פ"א דהטעם דבשניה' שוים טריפה היינו משום שני טעמים או משום ספק אולי ההפוכה היא העיקרית או מטעם דנחלק חיותן ושניהם עקריים ודוקא כשההפוכה היא הקטנה דאז הוא סימן וראיה שהיא לבדה היא היתירה ולא נחלק חיותא של ורדא כלל יעו"ש וכתבתי שם ובד"ה ואכתי) דהא דל"א דההיפוך ושינוי תואר גופי' הוא לעד על היותה יתרת ותולין הקלקלה במקולקל היינו משום דקים להו דהיפוך ושינוי תואר אינו קלקלה כלל ביתירה ומש"ה אין מקום לומר דתולין הקלקלה במקולקל ואפ"ה היקל התב"ש בשינוי תואר דאונא משום דמאי דלא חזינן דקים להו מקילינן בהו ואמרינן דמסתמא הוי קלקלה גם ביתירה ע"ש בדברינו באורך ותבין מעתה גם אנן נימא דחסרון כיס דלא חזינן דקים להו הוי קלקלה גם ביתירה ותולין הקלקל' במקולקל וכשרה ומיהו לא נימא איפכא דלמא דחסר כיס הוא ריעותא המטריף גם בוורדא יתירה ויהי' טרפה מחמת חסרון כיס דהא ליתא דהא התב"ש הנ"ל היקל בשינוי תואר דאונא לומר שאינו אפילו ריעותא באונא יתירה להצטרף לב' לריעותא מחמת כיון דשינוי תואר זה הוא איסור קל אמרינן דאינו מזיק ביתירה ומכ"ש בחסר כים דרבו המכשירין ומכ"ש דאין אנו צריכין בנ"ד לומר שאינו ריעותא כלל ביתירה רק דאינו מטריף אבל אפילו אם נימא דהוא ריעותא מ"מ אינו כלום דהא אין כאן ב' לריעותא וכמ"ש בזה לעיל בסי' פ"ב דיתר זה של הורדא וההיפוך אינו ריעותא כלל וא"כ די לנו במה שנאמר שאינו מטריף אצל היתירה משא"כ התב"ש הוצרך לחדש שם שאינו אפי' ריעותא דאל"כ הי' ב' לריעותא לפי שיטתו שמחשיב יתרת בדרי לריעותא ממילא הדברים ק"ו דאם סמך התב"ש מצד שהאיסור קל לחדש ולומר שאינו אפילו ריעותא אצל היתירה מכ"ש שהרשות לנו לחדש כאן ולומר שאינו מטריף ביתרת ודו"ק וממילא דיש להכשיר בנ"ד ממש מהטעמים שהכשיר התב"ש בנדון דידי' מצד שהמציא דביתרת אין שינוי תואר דאונא מזיק ואפ"ה הוי קלקלה לומר בו דתולין הקלקל' במקולקל והוא לאות שהיא היתרה וה"נ בנ"ד נימה הכי שחסרון כיס אינו מטריף ביתרת ואפ"ה ריעותא או קלקלה מיהת הוי ויהי' לאות שזהו היתירה וכבר נתבאר דנ"ד הוא ק"ו מנדון דהתב"ש כן נראה לי לכאורה

איברא ראיתי בשפתי דעת סימן ל"ה סקי"ב שכ' וז"ל והם ב' וורדות בשורש א' וא' יש לה כיס וכו' עד סופו יעו"ש וקצת יש בדבריו מקושי הבנה ונראה לכאורה המשך דבריו שבתחלה נסתפק בב' יורדות שוים ואינם הפוכים רק שא' אין לה כיס אם טרפה מחמת שחסר כיס לא' ופשט לה דע"כ כשר משום דהאי דינא בהכי מיירי שאין כיס רק לא' ואפ"ה כששניהן אינן הפוכות כשר דאי מיירי שיש כיס לשניהם הו"ל יתיר כים וע"ז הוקשה לו למה באמת לא יהי' מיטרף מחמת חסרון כיס ומפרש משום דקים להו דיתרת לא מינקב כו' כן נ"ל לכאורה בכוונתו ממילא דלפ"ז דמוקי לה באין כיס רק לא' ואפ"ה כ' רמ"א דבשוין וא' הפוכה טריפה א"כ מוכח דלא כדברינו אלא דחסרון כיס אינו סימן לעשותו יתרת. אמנם א"א לפרש כוונת הרב כאשר פירשתי דא"כ דבריו סתורין דמפרש הטעם דכשר כשאין כיס רק לא' משום דקים להו דביתרת אין מטריף חסרון הכיס ואכתי מנא ידעינן דזו שאין לה כיס היא היתירה דהא בשוין מיירי וצ"ל דמחמת חסרון כיס עצמו היא ראי' שהיא היתר וא"כ למה כשהיא הפוכה טרפה בשוין הלא כיון שא"כ מעיד על יתרונה מה בכך שהיא הפוכה ואפשר לפרש בכוונת הרב במ"ש ואם יש לה כיס הוי יתיר כיס לא בא למפשט כלל ספיקת דידיה דעדיין הספק נשאר די"ל דרמ"א מיירי ששני הוורדות בכיס א' מונחים אבל אם אחד הוא חוץ לכיס י"ל דטרפה (ולפ"ז אין סתירה לדברינו וק"ל) מיהו לפ"ז לא א"ש מה שסיים אח"כ ליתן טעם דורדא יתירה לא מינקב כו' שאין לו המשך כלל כמובן ואפשר עוד לפרש דספיקא דידיה מעיקרא הוא היכי שהקטנה אין לה כיס אי נימא דח"כ ג"כ אינו מזיק ביתירה כמו הפוך ושינוי תואר או לא ואהא פשט דאינו מזיק דע"כ מיירי שאין לה כיס דאל"כ הוי יתיר כיס וע"ז נתן טעם אח"כ מיהו ק"ק גם בזה דהא באמת אין ראיה די"ל דמיירי ששניהם מונחים בכיס א' ואם באמת לא פשיט לה וכמו שפירשתי תחלה א"כ מה סיים בפשיטות לומר דביתרת לא מינקב הא עדיין לא פשיט ספקו ומהיכן בא עכשיו לומר בלא ראיה דיתרת לא מינקב ואני נבוך קצת בהמשך דברי הרב ז"ל בזה ולכן נניח את דבריו בהיות שא"א לנו ליקח ראיה מהם למה שאנו דנין עליו אחר שלא ידענו כוונתו ונחזי אנן מעצמינו

הנה דין זה דב' ורדות בשורש א' יש לפנינו לפרשו בא' מג' דרכים דרך הא' לומר דמיירי ששניהם מונחים בכיס א' מש"ה באינם הפוכים כשרה ובהפוך בעי' שהגדולה תהיה כדרכה ולדרך הזה אין שום ראיה למה שאנו דנין. דרך השני לומר דמיירי שאין כיס רק לא' מהן ולהאי פירושא מוכח לנ"ד דח"כ אינו סימן לעשותו יתר וכמו שכתבתי בזה בדבור הקודם. איברא דפי' הזה א"א לאומרו בשום פנים משום דקשיא עלי' טובא חדא מה שהקשיתי תחלה דמאי טעמא בשוים ואינם הפוכים כשר ולא מיטרף משום ח"כ ואי משום דח"כ אינו מזיק ביתרת והח"כ עצמו מעיד על יתרונו אם כן אם היא הפוכה ליתכשר אפילו בשוין. ותו קשיא דקאמר סתמא שאם הגדולה אינה הפוכה כשר ולא מפליג מידי משמע דגם אם אותה שאין לה כיס היא הגדולה כשר ג"כ וקשה מ"ט דאם גדלותה מעיד שהיא העיקרית א"כ אין לה כיס והמעיין היטב יראה שדרך זה א"א לאומרו כלל דרך הג' לומר דמיירי שיש כיס לכ"א בפ"ע ולהאי פירושא ניחא טפי ג"כ הכל ולא קשיא עלי' רק מה שהקשה הפר"מ דא"כ בלא"ה ה"ל יתיר כיס ובלא"ה טרפה אפילו שניהם אינם הפוכים ומה שי"ל בישובו הוא עם מ"ש השמלה חדשה בסימן ל"ה אות ל"ד דיתיר כיס שאין לו גיד שפה כשר וכיס שאין לו גיד שפה לא חשבינן לחסר כיס ע"ש ממילא מצי מיירי שא' מהן אין לו גיד שפה וא"ש וממילא דלדרך הזה ליכא ג"כ כ"א למה שאנו דנין מיהו י"ל דלפי דרך זה יהי' שפיר ראי' לנ"ד והוא ממה שאין אנו אומרים דחסרון שפה יעיד על חסרונו דזהו קלקלה ועיי"ש בתב"ש אות נו"ן דאפשר שהוא דבר שאינו בנמצא שלא יהי לכיס הוורדא גיד שפה ומשמע מדבריו שם דבכיס יתר הוא בנמצא וא"כ מצד הסברא הי' לומר שיהי' זה סימן על יתרונו (ועדיף זה לכאורה מחסרון סמפון באונא שכתבתי בסימן פ"ד דיתרת ועיקרית שוין בזה משא"כ בזה ודו"ק) ומדאין חסרון הגיד שפה מעיד על יתרונו