נאות דשא יג

רק לעז ואפ"ה אינו כינוי רק לשרה ולא דמי לרבקה ריבה שהוא ג"כ כינוי ולא קיצור וכותבין המכונה זולת שיוצא משם רבקה

י"א ומ"ש מעכ"ת. דאם סאייע הוא כינוי לשרה הוא דמי לשרה שארקא לא ידעתי על מה ולמה ולע"ד גרע משעריל זרעכיל דהוא עכ"פ קיצור השם וזה איני רק כינוי של לעז וכן בחנל"א והנלא י"ל לדעת הט"ז דעכ"פ היא כינוי לחנה. ודברי מכ"ח שרצה לומר דאינו כינוי לשרה רק לעז בפ"ע ואפ"ה לא מקרי שרה נשתקע משום שקרובים במבטא קשה בעיני מאוד דהם שני הפכיים דכיון דאינו כינוי לשרה רק לעז בפ"ע איך אפשר לומר דלא מיקרי שרה נשתקע אחרי שקורין אותה בשם אחר ומה בכך שקרובים במבטא כיון שהוא שם אחר ולא ידענא מ"ש רומעכ"ת דלא קי"ל כהלבוש מלבד דהב"ש לא הכריע ומה שהביא דברי מהריב"ל אינו קושיא דמביא כל הדעות אף גם בלא"ה חילוקים אלו שכתבתי הם ברורים כמ"ש למעלה לא מיבעיא לשיטת הלבוש אלא אף לדעת כל הפוסקים וגם לדעת רש"ל גופי' עכ"פ בעינן תרתי ביאור ושלא יהי' שם בפ"ע ולכן במרגליות לחוד פסול אע"פ שהוא ביאור ואם אינו ביאור פסול אע"פ שהוא כינוי ועכ"פ לדעת רש"ל ביאור וכינוי שוים ואדרבא גרע כינוי מביאור כל שאינו יוצא מעיקר השם כמו רחל טאק"ל. וא"כ ה"ה בכינוי דבעינן שניהם קרובים למבטא ושיהי' כינוי לאותו השם זולתו אין הכרע אם הוא כינוי לאותו השם וגם לשם אחר וכן בקיצור כה"ג וע"ז אנו דנין וגם כבר כתבנו דאפשר קיצור כזה גרע מכינוי ומה שהביא ראי' מנענלי' וגינענדל. אדרבא לדידי' תקשי כיון דלסברתו הוא שם בפ"ע אמאי לא דמי לאלחנן חנן לכתוב שניהם לכתחלה וכמו באייזיק ופילטא אע"כ דנענליא אינו שם בפ"ע כלל רק קיצור מגינענדל וכל שאינו ידוע אם קראוה בשם העיקר אין לכתוב רק הקיצור רק דתחלה סבר דדמיא לשארקא ולבסוף כ' דדמיא לשעריל

יב ומ"ש ליישב דברי הג"פ בענין גרשום. דיש לחלק בין נשתנה מחמת חולי כמה קולמסין נשתברו וגם הג"פ האריך בזה להסכים כן אמנם כל זה לענין אם רובא קרו בשם הראשון דאז יש לחלק בין חולי דאפ"ה השני עיקר משא"כ בשאר סבה שאינה חזקה אזלי' בחר רובא משא"כ אם נשתקע לגמרי ואף הג"פ פסק דלחומרא יש להצריך שני גיטין אף בנשתקע הראשון מחמת חולי ודלא כב"י מ"מ מבואר דלחומרא בעלמ' כ"כ אבל בגרשום וגרשון כ' דיש לסמוך ע"ז בדיעבד מאחר שכבר ניסת משמע דוקא אם ניסת לא תצא. נחזור לנ"ד לפמ"ש רומעכ"ת דעדיין יש מקצת בני אדם שקראוה מנוחה וגם יש במדינה זו נשים. שנקראו מעריסתן מנוחה. וקורין אותה נוחה הנה הוא ממש דין הג"פ. וכשר בדיעבד ובענין פורתא מרים אין לחלק (עיי' מ"ש המחבר ע"ז בסס"י זי"ין). דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין זולת כל שלא נשתקע לגמרי ודברי המבי"ט הוא עסק אחר. וגם בזה לא נהוגי כוותי'. וסוגיין דעלמא דלא כפירושו ולהיות עמוס התלאות קצרתי הכ"ד ד"ש ואוה"נ ה"ק כו'

סי' ה'

וזאת אשר כתב אלי עוד גדול פ מגאוני זמנינו על השאלה הנ"ל

אפרש שיחתי לפניו שאין כאן שום נדנוד וספק להצריך גט אחר אפילו לכתחלה הנה רמ"א ז"ל קיצר במקום שהי' לו להאריך כי כ בהגה"ה סי' קכ"ט כל קיצור שהוא שם בפ"ע כגון אלחנן חנן כותבין אותו ולא ביאר בדיעבד אם לא כ' חנן וניתנו הגט אם צריך גט אחר והנה יש להוכיח מדברי האחרונים דבדיעבד אינו מעכב דהנ' בשמו' נשי' אות ב' הבי' בשם רש"ל באשה ששם עריס' שרה וקורין אותה שעריל כשר לכתו' שרה או שעריל ואם ש"ע חעריל אם כתבו שרה פסול הרי דשעריל הוא שם בפ"ע דאל"כ אפי' אם ש"ע שעריל הי' כשר בשרה דחד שמא הוא וכן בסדר השמות בשמות נשים כ' שעריל שם בפ"ע ואפ"ה כשר בשרה א"כ הרי מוכח לדעת רש"ל דאפילו בקיצור שם שהוא לפעמים שם בפ"ע כשר בשם עריסה ואף הט"ז דחולק היינו בשעריל דאין הנקודות שוים אבל הכא דנקודות שוים גם הט"ז מודה. וגם אין מוכרע בדעת הט"ז דבדיעבד פסול אם כ' שרה הלא כ' רק דלכתחלה כותבין שרה המכינה שעריל דהא אין שום ריעותא בכתיבת המכונה אפי' במקום שח"צ הרי משמע מלשונו דדוקא לכתחלה כותבין כן וא"כ מוכח דאף דיש לו שם אחר כשר בכתיבת שם העריסה אע"כ דדברי רמ"א מאלחנן חנן אינו רק לכתחלה. אך דלפי דעת האחרוני' ח"א לפרש כך דברי רמ"א דהנה רמ"א ז"ל כ' באשה ששמה רעכיל כותבין רחל לכתחלה ועיין בשמות נשים אות יו"ד שכ' הב"ש דרמ"א ז"ל מיירי ששם עריסה הוא רחל אבל אם שם עריסה רעכיל אם כתב רחל פסול דהוי שינוי השם אלמא דרעכיל שם בפ"ע ואפ"ה כותבין לכתחלה רחל א"כ קשה האיך כ' רמ"א באלחנן חנן דכותבין שניהם אך נראה לחלק דהתם מיירי שנקרא בשני שמות כמ"ש בדברי המחבר מי שיש לו שני שמות א"כ יש לכתוב שניהם דכיון דכל אחד שם בפ"ע א"כ י"ל דנקרא בשני שמות כיון דכ"א שם בפ"ע לכך צריך לכתוב שניהם אבל אם אין קורין אותה בשם עריסה רק בקיצור השם מוכח דהוא קיצור השם אף שהוא לפעמים שם בפ"ע ולכן אף לכתחלה כותבין רק שם העריסה לדעת רמ"א ולדעת שאר פוסקים כותבין לכתחלה המכונה אבל בדיעבד מוכח עכ"פ דכשר

ועוד נ"ל לבאר דעת רמ"א באלחנן חנן דאינו רק לכתחלה ובדיעבד כשר דהא באלחנן וחנן אף דחנן הוא שם בפ"ע אם כתבו אלחנן לא הוי שינוי השם דהא מצי למימר דהוא קיצור השם ולא שם אחר רק דאיכא למיטעי דלמא חנן הוא שם אחר וא"כ אם כותבין אלחנן יסברו דאין זה המגרש וכיון דאנן צריכים עדי מסירה א"כ עדי המסירה יודעי' שזה הוא המגרש אשר נקרא בשם אלחנן חנן. בשלמא אם היה שינוי השם לא היה מועיל עדי מסירה דמכל מקום בגט יש שינוי השם אבל כהן דמצי למימר דאין כאן שינוי השם דשם חנן הוי קיצור רק דאתי למיטעי מחמת דחנן שם בפ"ע ויסברו דאין זה המגרש א"כ קשה כיון דאין כאן שינוי השם רק שלא ידעו שם המגרש ומה צריך לכתוב. הא עדי מסירה יודעין. א"כ למה כתב רמ"א דצריך לכתוב שניהם אך דזה אין קושיא דלכתחלה צריך להיות מוכח מתוכו מתוך הגט. כמ"ש הפוסקים גבי שני יוסף בן שמעון דיש להחמיר לכתחלה כר' מאיר דס"ל דעדי חתימה כרתי. אבל אליבא דר"א דס"ל עדי מסירה כרתי ודאי כשר אף אם לא כ' השם השני וכבר כ' הב"ש בסי' ק' ס"ק ד' ובסי' קל"ו דלענין מוכח מתוכו אם ניתן הגט אף דלא ניסת א"צ ליתן גט אחר א"כ ה"נ באלחנן חנן גופי' לא כתב רמ"א רק לכתחלה דלכתחלה בעינן מוכח אבל אם כבר ניתן א"צ גט אחר מכל הלין טעמי נראה להתיר ולגודל טרדתי אקצר דברי אה"נ ידידו כנפשו דוש"ת כ"ה ה"ק כו'

ס' ו'

וזה אשר השבתי להרב הג' הנ"ל על דבריו

מכתבו הטוהר קבלתי ודבריו דמר צריכי' לפנים והנני בא על סדר דבריו ראשון לציון כ' כת"ר שהרמ"א קיצר במקום שהיה לו להאריך שלא ביאר בההוא דחנן אם מעכב בדיעבד ולדעתי אין כאן קיצור כלל בדברי רמ"א ז"ל דהא התם מיירי שנקרא עדיין בשני שמות כמבואר בלשון הש"ע. והנה כבר הכריע רמ"א בסעיף א' דבדיעבד כשר בין בשם עיקר לבד בין בשם טפל לבד וזה אפילו בשני שמות שאין א' שייך לחבירו כלל א"כ מכ"ש כאן שהשם א' יוצא מחבירו רק שהיא לפעמים שם בפ"ע וא"כ ודאי כוונת רמ"א רק לכתחלה דאלו דיעבד ודאי כשר באלחנן לחוד כיון שנקרא בו עתה ואפילו לא נקרא רק בפי המיעוט אלחנן עכ"פ שם הטפל הוא אע"כ דרמ"א לכתחלה קאמר ואין כאן קיצור כלל בדברי רמ"א כיון דלא מיירי התם בנשתקע דאולי דיני נשתקע לא נאמרו רק עד סעי' י"ח וא"כ אע"ג דלרמ"א כשר דיעבד באלחנן אין ראיה לנ"ד אם נשתקע שם מנוחה די"ל כיון דנשתקע שמה הראשון פסול לגרש בו דהרי אפילו באותן הקיצורים שאינם בשום פעם שם בפ"ע כגון שמואל מואל צפורה פורה האריך הג"פ בנשתקע שם שמואל דפוסל בעל לחם רב אפי' דיעבד אם גירש בשם שמואל והביא ראיה מהב"י בענין חיים ביבאנטע שפוסל בנשתקע שם חיים והג"פ דעתו להכשיר משום דביבאנטי הוא שם לעצמו משא"כ מואל הדבר ידוע שאינו שם לעצמו כלל יע"ש. לפ"ז בנשתקע אלחנן שפיר י"ל דמודה גם הג"פ דפסול אם גירש באלחנן כיון דחנן הוא שם בפ"ע י"ל דגרע ביבאנטי ולא מבעיא דבנשתקע אלחנן לגמרי י"ל דפסול אלא אפי' אם המיעוט קורי' אלחנן י"ל דפסול דיעבד באלחנן לבד דאע"ג דכתבתי תחלה דרמ"א ודאי מכשיר במיעוטא אלחנן היינו לשיטתי' שפוסק בסעי' ח' דבשם טפל כשר בדיעבד משא"כ להכרעת אחרונים שם דבשם טפל לבד פסול אפי' דיעבד א"כ כל שלא נקרא אלחנן רק בפי המיעוט י"ל דפסול ואין לנו ראיה להכשיר כלל בכה"ג וא"כ ה"ה בנ"ד י"ל דפסול

ומש"ע כת"ר וז"ל והנה יש להוכיח כו' עד דהרי שעריל הוא שם בפ"ע דאל"כ כו' דבריו תמוהין כי אני רואה דשעריל ידעי' בי' שאינו שם בפ"ע אלא נגזר מן שרה כמבואר בפסקי מהרי"א סי' י"ב וז"ל ואשר כתבת משערליין פשיטא לי' דהוי כמו יצחק חקין עכ"ל הרי דשעריל מדמה לחקין וחקין מבואר בש"ע סעי' ט"ו דאינו שם לעצמו בשום פעם. והד"מ באות ש' הביא ג"כ דברי מהרי"א והוסיף לכתוב בזה"ל א"צ לכתוב המכינה שעריל. דהכל חד עכ"ל הרי בבירור דידוע לנו דשעריל נגזר מן שרה וכן בשמות נשים סוף אות מ"ם כ' בזה"ל כ' שם שארקא נגזר בודאי משרה ומש"ה כותבין שרה אפי' כשש"ע שארקא להט"ז עכ"ל והרי מבואר בכמ' דוכתי בסדר השמות דאין חילוק בין שעריל לשארקא. רק דבשארקא נקודות שוים ובשעריל אין נקודות שוים הא לכל דבריהם זה וזה שוים ובשמות נשים אות ב' מבורר כך בהדיא א"כ כי היכא דשארקא בודאי נגזר מן שרה ה"נ שעריל. וזה ברור דהדבר ידוע דכל אלו אינם שמות בפ"ע ודמי שעריל לחקין ומואל ומה שהוקשה ע"ז לכת"ר דא"כ למה אם שם העריסה הי' שעריל פסול בשרה