נאות דשא יב

דבאלחנן חנן מיירי בנשתקע ועוד דגם בשמואל מולי לא הכשיר אלא בכותב שניהם אבל בשמואל לחוד לא ביאר דעתו ונמצא הדברים ברורים דעכ"פ ספק הג"פ הוא בלא נשתקע אבל בנשתקע דעתו בלא ספק דעכ"פ אם כ' שם אלחנן דפסול דיעבד ואפילו בכותב שניהם יש להסתפק הרבה ולדעת הג"פ פשיטא דפסול כמ"ש דהרי הלחם רב פוסל במולי בכותב שניהם והוא לא השיג עליו רק מטעם דמולי אינו שם בפ"ע אבל בחנן דהוא שם בפ"ע יש לפוסלו אמנם י"ל דגם מהרש"ל מודה דהרי ע"כ צריכים לומר דאף במרגליות ופעריל אין הנקודות שוים וא"כ בודאי פסול אם כתב שם הנשתקע (ואפשר דס"ל כמקצת מחברים הביא הג"פ דמכשירין בכותב גם שם העריסה שנשתקע) אע"כ צ"ל דיש לו מעלה אחרת דעכ"פ דפעריל הוא ביאור לשם מרגליות ולכך אינו פוסל וא"כ לפי"ז י"ל דעדיף מאלחנן חנן דחנן הוא שם בפ"ע ואין לו שייכות לאלחנן

ט ומ"ש מעכ"ת מצפורה פורה. דמקרי נקודות שוים. לא ידעתי מה זו ראי' מלבד דאינו מבואר דמיירי בנשתקע אף בלא"ה אין ראי. דהרי עיקר הפלפול הוא בחנן משום דהוא שם בפ"ע משא"כ בקיצור וכינוי שאינו שם בפ"ע והרי כתבתי דכינוי שאינו שם בפ"ע והנקודות שוים לא מיקרי נשתקע אמנם בגרשום וגרשון שהם ג"כ כ"א שם בפ"ע. נסתפק הג"פ ולא הכריע כתבתי לחלק מ"ש המשאת משה בשם מהרי"ט. דנו"ן ומ"ם הם ממוצא אחד. ומתחלפין לפעמים בדברי רז"ל:

הביאו ג"כ הב"ש וגם קרובים למבטא אחת. ואין בני אדם מרגישים לנו"ן ומ"ם וכן מצאתי בהלכות קטנות. בההוא עובד גופא שנסתפק הג"פ. ולדעתי הדבר ברור דגרשום וגרשון אינו רק שיבוש הלשון כמ"ש בתשובה ראשונה משא"כ אלחנן חנן דהוא תרתי לריעותא שהוא ניכר במבטא יותר מגרשום וגרשון ואינם אותיות מתחלפים וגם הוא שם בפ"ע והג"פ הביא בשם מהר"א ששון שהקשה על גרשום וגרשון דאלו לא היו שני שמות הי' כשר משום דהוי האחד כינוי לחבירו ואמאי בפרק התקבל פסלי לנפתא דכתבו סהדי טפתא. ותירץ חדא דט' ונו"ן נרגש יותר ממ"ם ונו"ן ועוד י"ל דנפתא הוא שם בפ"ע שוב מצאתי שגם הב"ש הביא באות מ"ם דברי הרמ"א גבי מיכאל מיכל דאפי' בדיעבד מעכב אם לא כתוב מיכל וכן דן מדניאל ולא השיג עליו. ונראה שפי' דבריו בנשתקע מיכאל ודניאל. אמנם הג"פ שהניחו בצ"ע הי' נראה לו דמיירי בסתמא בלא נשתקע דאל"כ אמאי הניחו בצ"ע הו"ל למימר דס"ל כהלחם רב. ועוד דכבר כתבתי דהג"פ מודה דגרע ממולי אלא ודאי כדכתיבנא אמנם לפי"ז הי' מוכח דעכ"פ אם כותב שניהם כשר בנשתקע אמנם לו יהי' כן נדחה ראיות מעכת"ר שכתב. אם כותבין אלחנן דמתקרי חנן. הרי אלחנן עיקר וממילא אם כ' אלחנן לחוד כשר והנה מבואר דאינו כן ועוד ראי' ממרגליות פעריל דכ' מהרש"ל דכותבין מרגליות המכונה פעריל ואם כ' מרגליות לבד פסול אבל פעריל לבד כשר רק דכותבין מרגליות משום לעז הרי אע"ג דכותבין מרגליות לעיקר משום דהוא שם קודש אפ"ה אם כתבו מרגליות לחוד פסול ואם כ' שניהם כותבין מרגליות תחלה וכשר וזה ראי' למ"ש בתשובה הראשונה בשם שרה וסאייע. דאם כ' שניהם כשר ושרה לחוד פסול בנשתקע וא"ל דהתם באמת פעריל הוא עיקר רק דמקדמינן שם עברי דהם שני הפכיים בנושא אחד ועוד דאף אם נימא כן י"ל כל שכותב שניהם מקדימין העברי ועושי' אותו עיקר א"כ אדרבא ממילא יש להסתפק גם באלחנן חנן. אף אם נימא דכותבין שניהם אפשר דיש להקדים חנן ולכתוב דמתקרי על שם אלחנן משום לעז כמו במרגליות פעריל לדעת רש"ל רק דשם מקדמינן העברי וכותבין אותו והכא דשניהם קודש יש לכתוב חנן דמתקרי אלחנן משום לעז דהרי לא נתבאר בשום מקום באלחנן חנן דין נשתקע ועוד דאכתי לא ברירא לן דאפשר דגרוע ממרגליות פעריל דהוא ביאור מרגליות. משא"כ באלחנן דאפשר דמטעמא דלעז אין להקפיד ויותר טוב שלא לכותבו כלל. ואפשר דאפילו בדיעבד פסול אם כותב שניהם. ולמעשה הייתי מסתפק בזה ולכתחלה בלי ספק יותר טוב הי' לכתוב חנן לחוד. או עוד גט אלחנן דמתקרי חנן וכמ"ש בתשובה הראשונה ומה שהביא ראי' מקריאת המיעוט דאין קריאת המיעוט עושה פעולה לענין דיעבד כבר נתבאר ממ"ש דליתא דזהו דווקא בשמות חלוקים לגמרי. משא"כ בכינויים וקיצורים וכן בנשתנה מחמת חולי יש חילוק בין קריאת המיעוט דשם החולי הוא עיקר ובין נשתקע דאין כותבין אותו וכן גבי שמואל מולי ויצחק חקין כמ"ש למעלה וכן למנהגינו בעברי ולעז. כשהלעז אינו פירוש העברי כמו רחל טאקיל ודומיהן דאפילו פורתא עברי כותבין רחל המכונה טאקיל ובנשתקע אין כותבין רחל הדרן לדברי הג"פ הן אמת שיש לעיין הרבה בדבריו בכמה מקומות בענין זה אם אמנם מה שהקשה רומעכ"ת מה נסתפק הג"פ באלחנן חנן ת"ל דהלכה רווחת דאם כותב שם העיקר לחוד דכשר אינו קושיא דבהדיא פסק הג"פ דאם לא כ' שם הטפל פסול ועוד דבאמת כבר העתקתי דבריו בס"ק ס"ז דדעתו דמיירי ברובא חקין ופורתא יצחק וא"כ י"ל דגם באלחנן חנן מיירי בכה"ג אמנם קשה טובא דסותר דברי עצמו כמה פעמים חדא דבס"ק ס"ז הכריח דמיירי ברובא חקין דאלת"ה פשיטא דאף בב' שמות גמורים כולל הטפל בוכל שום הרי מבואר דמיירי בכותב כל שום וקשיא דידי' אדידי' דא"כ איך כ דמיירי בחותם ועולה לתורה בשם יצחק ורובא חקין ופורתא יצחק דמה בכך דאכתי הוי יצחק עיקר והי' נלפע"ד ליישב דס"ל לעולם קריאת העולם עיקר וכן דעת מקצת חכמי ספרדים בחיבוריהם אמנם בג"פ עצמו ס"ק צ"ח משמע דהסכים לדעת המחבר סעי' י"ח דשם שחותם ועולה לתורה עיקר ופירש הג"פ אפילו כ"ע קרי לי' בשם אחר. ודוחק לפרש דבריו לצדדין או בכותב כל שום ורובא חקין או ברובא יצחק ואינו כותב כל שום דא"א להעמיד זה בלשונו כלל והיותר נראה דס"ל דמיירי בכל גווני או באינו ידוע כלל עלייתו לתורה וחתימתו ורובא חקין ופורתא יצחק כותבין יצחק אמנם אם ידוע עלייתו לתורה וחתימתו בעינן דליהוי תרווייהו יצחק הא אי חדא חקין וגם רוב העולם חקין בעינן שניהם. עוד יש לעיין בדבריו דלקמן גבי יהודא ליאון כ' דמיירי ברובא יהודא וא"כ תיקשי נמי אמאי צריכי' לכתוב ליאון דכיון דכללו בוכל שום אמנם ודאי דעת הב"י דאפ"ה צריך לכתוב שם הטפל להדיא כמבואר בב"י וא"כ מאי קשיא לי' ביצחק חקין ועוד יש מקום עיון בסי' קכ"ח שהקשה על מ"ש הש"ע דכותב ב' שמותיו להדיא מסי' קכ"ט דכולל הטפל בוכל שום ולא הקשה מיהודא ליאון. ואין כאן מקום להאריך נחזור לענינו דמעתה נתבאר מה שכתבתי בסיום דברי דבמנוחה נוחה אף בלא נשתקע יש להסתפק אם כ' מנוחה לחוד ול"ד למ"ש הג"פ דהתם מיירי בחותם ועולה לתורה הנה כבר כתבתי דמשמעות לשונו כן הוא ובפרט גבי אלחנן נן. שהעתיק דברי רש"ל ואפשר דמיירי כאן לפי מנהגינו וכ' כן לדברי הגה"ה דהמנהג שלא לכתוב וכל שום אמנם אין עיקר כוונתי לחלק דוקא בזה רק עיקר כוונתי במה שסיימתי דאלחנן חנן ידוע שהוא קיצור השם משא"כ מנוחה ונוחה דאפשר דאינו קיצור השם ואין דרך העולם לקצרו וכיון שהוא שם בפ"ע הוי ממילא כרובא מרים ופורתא שרה וכמו שהארכתי בתשובה הראשונה וע"ז כתבתי דאם יראה בעיני מע"ל לסמוך בדיעבד. דלא דמי למרים ושרה משום דעכ"פ הוא קיצור השם יש לסמוך ע"ז דגם בעיני אינו ספק שקיל ועוד כתבתי דיש לעשות סניף אף אם אינו קיצור אכתי הרי מצרף שם העריסה למיעוט לעשותו רובא והנה נתבארו הדברים על נכון

יו"ד ומה שהביא ראי' מהכרעת הב"ש גבי שרה סאייע והאריך שם צריך אני לבאר תחלה דברי הב"ש בדעת הלבוש. ותחלה אבאר כוונת הס"ש בדעת הלבוש ומה שהבין הב"ש בדעת הלבוש לא נהירא לי מלבד מה שהקשה הוא בעצמו עוד תקשי דאיך כ' דא"צ לכתוב שרה המכונה סאייע. הרי אם כ' שרה המכונה סאייע פסול לגמרי דאולי אין שרה עיקר השם אמנם כוונת הב"ש דאזיל לשיטתו והביאו הג"פ שכ' בשם מוהרא"י ומהר"ב דאף קיצור השם אם הקיצור הוא שם העריסה ומעולם לא נקראת בשם העיקר כותבין רק הקיצור ואם כ' העיקר פסול וזה בעצמו כוונת הס"ש שכ' דשמא אין שרה עיקר השם רק בעריסה קראו לה סאייע ולכך אין לכתוב רק סאייע. וזה ברור כשמש ומיושב מה שהקשה הב"ש וכן מבואר בג"פ ס"ק ס"ז אפילו בחנולה וחקין ושערליין דידוע דיוצא משם יצחק וחנה ושרה. דאין לכתוב יצחק חנה ושרה כיון שמעולם לא נקרא כן ואם כתב כן פסול וגדולה מזו כ' אף באשה שהי' שם זקנתה חנה והי' מכנין אותה חנולה וקראוה חנולה אפ"ה אין לכתוב רק חנולה כיון דמעולם לא נקראת בשם חנה וכ"כ הב"ש באות ב' גבי שערליין וחנוליין דאם כ' שרה וחנה דפסול דאע"ג דודאי כינויים הם לשרה וחנה וחילק ג"כ כמ"ש בתשובתי הראשונה בין שערליין לשארקא אמנם בזה מיושב מה שהקשה הב"ש. אבל עדיין לא נתיישב מה שהקשיתי למעלה דאיך כ' דא"צ לכתוב שרה המכונה סאייע דהרי בכ' שניהם פסול וכ"כ הג"פ להדיא שכן משמעות הס"ש שהביא ג"כ הב"ש שכ' דבני אשכנז יכתבו שרולה לבד וצ"ל דס"ל כדעת הלבוש דבכותב שניהם וכמ"ש בתשובה ראשונה ויתבאר עוד לקמן ועוד נלפע"ד לפרש דעת הלבוש דמיירי בידוע שם העריסה שרה וכן מוכרח שהבין הט"ז דאל"ה איך כ' לכתוב המכונה דהרי פסק לקמן דאפילו בשעריל אין לכתוב רק שעריל א"ו דפירשו בידוע שם העריסה שרה ואזיל לשיטתי' דמה שרוב העולם קורין הוא עיקר השם אף לעז וכן ס"ל ברעכיל דכותבין רעכיל לכתחלה אף דהב"ש כ' דהרמ"א מיירי בידוע דשם העריסה רחל אין הכוונה דמר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי רק כוונתו ליישב המנהג לדעת רמ"א אבל הלבוש אינו מחלק בזה וכן כאן ס"ל כמו ברעכיל דאין כותבין רק סאייע ולעולם דס"ל דנגזר משרה. ולכך כותבין בה' ואפ"ה אין כותבין שרה המכונה סאייע כמו דס"ל דאין כותבין רחל המכונה רעכיל ולכך שפיר כ' דא"צ לכתוב שרה המכונה אבל אם כתבו אין לפסלו ולא דמי לשמחה פריידא. אמנם דעת הט"ז דסאייע אינו קיצור השם ודלא כלבוש רק שהוא כינוי לשרה אבל כ"ע מודו דאין סאייע שם בפ"ע רק דפליגי אם הוא קיצור או כינוי ומעלתו חוזר כמה פעמים דאם סאייע הוא שם לעז אינו כינוי לשרה ולע"ד הדברים ברורים כשמש דאפי' אם הוא לעז הוא רק כינוי לשרה בודאי ומ"ש הב"ש בדעת הט"ז דצ"ל דס"ל דשם סא ייע אינו יוצא משרה אין הכוונה דאינו כינוי לשרה דז"א דהרי בהדיא כ' הט"ז דהוא כינוי לשרה רק הכוונה דאין יוצא משרה דאינו קיצור השם ממנה ולא כינוי היוצא מעיקר השם