נאות דשא יד

להט"ז ורש"ל. גברא חזינא ותיובתא לא חזינא דהרי כבר הזכרתי דיותר מזה דעת הרבה מגדולי האחרונים דבשמואל מואל ונשתקע שמואל פסול אם גירש בשם שמואל הרי דאע"ג דמתחלה ניתן השם שמואל רק שנשתקע דעתם לפסול. כ"ש בכה"ג דמתחלה לא ניתן לו רק הקיצור השם ואפילו המכשירים בנשתקע היינו מטעם שכתב בשמות נשים אות ד' ואות א'. ושאר הרבה דוכתי דמשום דהשמות קרובים ושוים במבטא לא חשיב נשתקע וכיון דשמו הראשון הוא שמואל ואח"כ קצרו לקרותו מואל הוי כאלו קורין שמואל הואיל וקרובים במבטא משא"כ היכא דמעיקרא ניתן לו שם מואל. דלא שייך סברא זו מודה דפסול וכן בפסקי מהרי"א סי' י"ב שאלוהו שנשתקע שם עריסה שרה ונקראת שעריל. והשיב מה בכך כי רגילות הוא שכינויים כאלו ישתכחו שם המובהק בנשים שאין רגילות לקרות בתורה עכ"ד א"כ משמע דבאיש כה"ג פסול משום דנשתקע אע"ג שדימה שם שעריל לחקין דהוי כמו מואל מ"מ יש לפסול בנשתקע וזה מורה כדברי הלחם רב הנ"ל וא"כ אפילו המכשירין צ"ל דס"ל דגם באיש רגילות הוא שישתכח שם עיקר. ולפי שקרובי' במבטא נשאר שם הראשון על עמדו ולא מיקרי נשתקע אבל ודאי היכא דמעיקרא ניתן לו שם מואל או חקין פסול לכתוב שמואל אפילו בדיעבד ומש"ה פסלי ט"ז ורש"ל לכתוב שרה. אם שם עריסה שעריל אבל הא פשיטא דשעריל נגזר בודאי מן שרה מש"ה כשש"ע הי' שרה כשר בשרה לבד משא"כ בנ"ד דשם נוחה הוא שם בפ"ע דהרי הב"ש נסתפק אם הוא קודש או לעז. וא"כ הא אפילו אם הוא קודש אין ידוע לנו אם הוא רק קיצור של מנוחה או אפשר הוא לפעמים שם בפ"ע ג"כ ומכ"ש אם הוא לעז דאז הוא בודאי שם בפ"ע ואינו ענין כלל למנוחה א"כ אין לנו ראי' להכשיר בנשתקע מנוחה אפילו דיעבד להרמ"א ולדידן אפילו במיעוטא מנוחה כיון דלדידן פסול בשם טפל. וכמ"ש לעיל בסמוך

עוד הוכיח כת"ר מדברי רמ"א שפסק אם ש"ע רחל ונקראת רעכיל כותבין רחל אבל אם ש"ע רעכיל פסול אם כותב רחל והוכיח כת"ר לפי דרכו דרעכיל הוא שם בפ"ע כמו חנן וא"כ מוכח דעת רמ"א דאפי' לכתחלה א"צ לכתוב קיצור שם אף שהוא שם בפ"ע וקשיא לי' דברי רמ"א בחנן דצריך לכתוב חנן לכתחלה עכ"פ ולכן הוכרח כת"ר לחלק דדברי רמ"א בחנן היינו דוקא בנקרא עדיין בשניהם. אבל אם ש"ע נשתקע א"צ לכתוב שם הקיצור אפי' לכתחלה להרמ"א. ואפילו להמצריכין לכתוב המכונה רעכיל היינו רק לכתחלה עכ"ד תמהתי יציבא בארעא כו'. ולא מצינו כלל דבשביל שנשתקע שם הראשון עדיף טפי לכתוב אותו לבד ותו דהא טעם הדבר לכתוב הקיצור כשהוא לפעמים שם בפ"ע היינו משום דחיישינן שהשומעים קוראי' אותו חנן יסברו שזו הוא שמו ממש וכשיראו בגט אלחנן לבד יאמרו שאין זה המגרש וא"כ לאו ק"ו הוא אם בנקרא עדיין בשני השמות חיישינן להכי כ"ש בנשתקע שם הראשון לגמרי דאיכא למיחוש להכי. ותו קשה לדעת כת"ר דשעריל ורעכיל הם שם בפ"ע כמו חנן ואפ"ה א"צ לכותבן אף לכתחלה מחמת דשם הראשון נשתקע לגמרי אבל כשנקראת עדיין בשם הראשון צריך לכתוב שניה' לכ"ע וליכא פלוגתא רק בנשתקע שם הראשון דלדעת רמ"ח אפי' לכתחלה א"צ לכתוב הואיל ואין קורי כלל בשם הראשון מוכת דזה קיצורו של ראשון. אבל כשלא נשתקע מודו כ"ע דצריך לכתוב שניהם כ"ז עולה לדעת כת"ר והרי זה נסתר מדברי פסקי מהרי"א הנ"ל שכ' דא"צ לכתוב שעריל. ומה בכך אם נשתקע שם שרה כו'. מבואר בהדיא דבלא נשתקע שם שרה. פשיטא ליה דא"צ לכתוב רק שרה ובנשתקע הוצרך לבקש טעמים דאפ"ה א"צ לכותבן. ועוד מדברי כל הפוסקים שהביא הג"פ שמפלפלים בכל קיצור שם אם נשתקע שם הראשון דיש פוסלין אפי' דיעבד אם כ' שם הראשון לבד ויש מכשירין דיעבד וזה אפילו בקיצור שאינו שם בפ"ע ואלו לדרך כת"ר נהפוך הוא דבנשתקע שם הראשון פשיטא לן דסגי לכתחלה בשם הראשון לבד אפי' בקיצור שהוא שם בפ"ע א"ו מכל זה מוכח דשרה שעריל רחל רעכיל שם א' הוא כדברי מהרי"א דדמי ליצחק חקין ושמואל מואל אבל כל קיצור שהוא שם בפ"ע צריך שניהם לכתחלה ובדיעבד כשר בל שנקרא בשניהם אפי' מיעוטא שם הראשון כשר בשם הראשון לרמ"א. אבל בנשתקע שם הראשון עדיין בספק עומד דנהי דהכריע הג"פ בשמואל מואל להכשיר דלא כהלחם רב (גם בזה צל"ע כיון דדברי מוהרי"א מורין כהלחם רב וכמ"ש לעיל דדוקא באשה מכשיר בנשתקע) אבל עדיין בקיצור שם שהוא שם בפ"ע. לא שמענו. וא"כ עדיין נ"ד בספק עומד. היכא דנשתקע מנוחה שיש לפסול אפילו דיעבד ולדידן אפי' במיעוטא מנוחה וכנ"ל

וההיתר השני שהמציא כת"ר מחמת דקי"ל כר"א דע"מ כרתי דבשלמא היכא דיש שינוי השם לא מהני עדי מסירה אבל כאן דמצי למימר דאין זה שינוי השם דשם חנן הוי קיצור רק דאתי למיטעי כו' מהני ע"מ עכ"ד דבריו תמוהים דהא עיקר מה שהתקין רבן גמליאל הזקן אינו אלא משום חשש הרואים כמ"ש התוס' והרא"ש וכל הפוסקים דהא דאמרינן בראשונה הי' משנה שמו ושמה. אין הכוונה שיהיה שינוי השם ממש רק שיש לו שם א' ביהודא ושם א' בגליל וכשכותב שם א' בלבד לא ידעו בני מקום האחר מי המגרש ולהכי קרי לי' שינוי לפי שדומה לרואים שינוי הרי דשם ג"כ עיקר החשש הוא מחמת שלא ידעו הרואי' מי המגרש אבל שינוי השם ליכא ואפ"ה קי"ל תצא מזה הדרכי' האלו בה דלענין זה לא מהני לן מה דע"מ כרתי דנהי דש"ה ליכא תוך הגט מ"מ כיון שהרואי' לא ידעו מי המגר' דהוי כאלו לא כ' שמו ושמה כלל בגט שרצה הגה"ת אשרי ריש פ' כל הגט בשם ר' יואל להכשיר מטעם עדי מסירה ודחו כל הפוסקים דבריו אין גם אחד מהפוסקי' מודה לו וכתבו דהבנים ממזרים ולא נחלקו רק אם הגט בטל מן התורה או מדרבנן כמו שהאריך הב"ש בס"ק כ"א וא"כ ה"ה באלחנן לבד י"ל דפסול דיעבד ואפי' אם נחלוק ונאמר דההיא דרבן גמליאל שאני דשני השמות הם בשני מדינות ולכן כשכותב שם א הוי שינוי ממש קצת לבני מדינה האחרת וכן ההיא דהגה"ת אשרי שהני שלא כתב שום שם בגט אבל כאן שכתוב עכ"פ אלחנן עדיף מחמת שבמדינה זו הי' בשום פעם שמו כך אף דעכשיו נשתקע אכתי דמי הך מלתא למי שיש לו ב' שמות במדינה זו וכ' א' מהן דבכה"ג ליכא שום שינוי דכיון דעתה נקרא עדיין בשניהם וכמ"ש באמת הרא"ש וכל הפוסקים להכשיר מה"ט כשכ' שם א' לבד כמו שהביא בב"י וכן פסק בש"ע ואפ"ה הכריעו אחרונים דבשם טפל לבד פסול בדיעבד כיון דאינו רק טפל ולא סמכינן על עדי מסירה א"ו דכל שלא נכתב השם כדינו הוי כאלו לא נכתב שם כלל ופסול אפי' דיעבד ולא מהני עדי מסירה. וא"כ כ"ש באלחנן שנשתקע לגמרי די"ל דפסול אף דיעבד וכן מוכח ג"כ מאותן הפוסלים בנשתקע שם שמואל אם כ' שמואל והוא עתה נקרא מואל ולא סמכו על ע"מ ה"ו דהיינו משום דכשכתוב שם הנשתקע הוי כאלו לא כתוב שם כלל וא"כ כ"ש בנשתקע אלחנן ונקרא חנן דלא סמכינן אע"מ וא"כ ה"ה בנ"ד דיש לפסול הפי' דיעבד בנשתקע שם מנוחה לגמרי לדעת רמ"א ולדידן דפסול בשם טפל יש לפסול בנ"ד אפי' אי מיעוטא מנוחה כלל העולה שכל הראיות וההתירים שהמציא כת"ר אין די לסמוך אפי' במקום עיגון וכ"ז פשוט וברור מאוד והי' בזה שלים כנפשו ונפש או"נ הדו"ש כל הימים ה"ק כו'

סי' זיי"ן מהמחבר

סיומא דפסקא מה שנ"ל להלכה הנה בכל התירים אשר כ' הרב הג' שבסי' ה' אין מהצורך לדבר בו כי אין בו שום ענין מספיק להתירא אפי' דיעבד וכאשר מבואר בתשובה הנ"ל סי' ו' ואולם אבא להכריע קצת בדברי הרב הג' שבסי' ב' וסי' ד' הנה במ"ש הרב הנ"ל בתשובתו הראשונ' והחזיק בדבריו ג"כ בתשובתו השני' אות ג' ושאר מקומו' דנוחה לא דמי לאלחנן לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי ואני תמה מאוד מדוע בחנן יאמר שהוא קיצור השם רק שהוא לפעמים שם בפ"ע ובנוחה יאמר שאינו קיצור השם בשום פעם הא ודאי ליתא והדבר פשוט מצד עצמו אין צריך להאריך בו כלל דאין שום הפרש בין נוחה לחנן והוי קיצור השם שהוא לפעמים שם בפ"ע ומעתה אין לנו מהצורך רק לבאר איך הדין באלחנן בדיעבד אם לא כ' דמתקרי חנן ואומר אני הנה גט שנפסל דיעבד מחמת שלא כתבו בתוכו השם כתיקונו יש בו שני פנים פן הא'. אם כתבו בו שם של בעל אחר לגמרי או שם של אשה אחרת לגמרי דזה ודאי פסול מדינא שאין המגרש הזה או המגורשת הזו כתוב כלל בגט ובמה יחול הגירושין ובכלל זה אם כתבו שם שנשתקע דפסול ג"כ מדינא משום דהוי כשם אחר לגמרי כי שם אדם תלוי במה שקוראי' אותו כך ומאחר שנשתקע לגמרי הוי כאלו לא הי' לו מעולם שם הזה פן הב' היכא דבאמת יש לו שם זה ונמצא שהמגרש הזה והמגורשת הזו כתובים בגט רק דפסול דיעבד מחמת מראית עין שלא ידעו הרואים אם זהו והיינו הדין דתקנות רבן גמליאל אם יש לו שם א' במקום הכתיבה ושם אחר במקום הנתינה ואין כתוב בו רק שם א' פסול משום שיהי' נראה שינוי לבני מקום האחר ומעתה יש להסתפק בכתוב בו שם הטפל לבד דפוסל הב"ש ברס"י קכ"ט אפי' בדיעבד אי נימא דפסולו הוא כמו פן הראשון משום דאזלינן בתר רובא ומש"ה הוי כאלו אין לו כלל אותו שם האחר דמיעוטא קרי לי' או נימא דאין פסולו רק כמו פן הב'. והיינו משום דשם המיעוט נמי שמא הוא רק משום מראית עין דאע"ג דבני המקום יודעין לו גם השם הטפל. מ"מ יאמרו בלבם מדוע לא הזכירו בגט עיקר שמו אע"כ דאין זה המגרש כלל ונ"ל דהאמת כך הוא דאין פסולו רק כמו פן הב' דהא ודאי שם המיעוט נמי חמו הוא דאל"כ לא הי' כותבין אותו לכתחלה בגט כלל א"ו דאינו פסול רק מחמת חשש הרואין כנ"ל ומה"ט קי"ל דשם קודש הוא עיקר נגד שם לעז אפילו הוא רק שם המיעוט וכן שם שנשתנה מחמת חולי הוא עיקר אפילו אי מיעוטה קרי לי' הכי ואי הוי אמרינן דשם המיעוט לאו שמא הוא כלל. איך נעשנו אפי' לעיקר. א"ו דשמא הוא רק שיש חשש הרואים שיאמרו דודאי אין זה המגרש דאל"כ מדוע הניחו שמו העיקר וכן אפי' כשכותבין שני השמות ועושין הטפל לעיקר נמי פסול מה"ט כיון שיודעים שזה השם הוא טפל אצל איש הזה ולכן יאמרו שאין זה המגרש מש"ה בשם קודש וכן בשם החולי דידוע לבני אדם שתופסים אותם לעיקר מהטעמים שנתבארו בדברי הפוסקים ולכן שוב לא יבואו לטעות. ואחרי הצעה