נאות דשא ק

ואנא אמינא אמת דבתחלת העיון משמע כך מדברי רש"י וכן נ"ל קצת מדברי הב"י והב"ש בסימן קכ"ד גבי גט הכתוב על ידו של עבד דאינה מגורשת משום דהגודרת אין להם חזקה ואם העבד בידה ג' שנים מזמן הכתוב בו מגורשת דבג' שנים יש לגודרת חזקה והקשה הב"י ניחוש דלמא כ ליתן ועדיין לא נתן לה דהא אין לאשה חזקה בנכסי בעלה ותירץ דל"מ אינש פרענותא לנפשי' ע"כ ולכאורה ק' לפ"ז למה לי ג' שנים הא אפילו לאלתר שייך זה כיון שרואין בידה גט כתוב אמרי' ל"מ וכבר גירשה ובא הב"ש וביאר דבריו דה"ק לא מקדים כו' ובודאי רוצה לגרשה וכיון שרוצה לגרשה יש לאשה חזקה כו' הרי מבואר לכאורה דסברא דלא מקדים אינו מועיל רק דמזה ידעינן דדעתו לגרשה ולא יותר דאל"כ לא צריך ג' שנים

אמנם אחר הדקדוק מבואר בהדיא מתוך הסוגי' דבכל ענין לא שייך לא מקדים אפי' בגומר בדעתו לגרשה לאו אורחא שיתאחר הנתינה ומיד ניתן לה אלא דאדרבא באופן דאי מפייסא שפיר הוי אורחא לאחר הנתינה כיון שמצפה לפייסה ובהא הוא דהוצרך לתרץ לא מקדים כו' והוצרך רש"י לפרש בהא כיון דלא ניחא לי' ו' אבל היכי שגומר בדעתה לגרשה בלא"ה אמרינן לא מקדים דלאו אורחא ומיד שכותב דרכו ליתן לה כך מבואר מהסוגיא דאי כדברי הת"י קשיא טובא דהא מה דפריך רבינא כתבי' ואותבי' בכיסתי' הנה לר' יוחנן דאמר משום בת אחותו ודאי קשיא בפשיטות אפילו אי לא כ אדעתא דתתפייס רק שנזדמן הדבר שכתב ולא נתן מיד דאז יוכל לחפות ואיך רשאין לכתוב ולחתום גט אם לא שיתן מיד וזהו עצמו קושיות התוס' ד"ה עד שעת שהקשו לר' יוחנן איך כותבין גט לאיש כו' שמא יכתוב בניסן כו' ויחפה ותירצו דלא מקדים כו' ממילא רבינא דלא אסיק אדעתי' סברא דלא מקדים קשה אפילו בלי הסברא דמפייסה תפייס והא דנקיט רבינא בקושייתו דאי מפייסא היינו כדי להקשות גם למ"ד משום פירי דלדידי' לא קשיא רק היכי דאי מפייסה וכמ"ש התוס' בד"ה ואנחי' לשיטת רש"י והשתא קשיא לפ"ד הת"י מאי משני רבא לא מקדים תינח לר"ל דלדידי' לא קשיא רק היכי דאי מפייסה אהא משני שפיר לא מקדים אבל לר' יוחנן דהלכתא כוותי' דלדידי' קשיא אפי' בלא מפייסא מאי משני

ותו דאפילו למ"ד משום פירי תינח בגט דלא הוי קשיא לרבינא רק דאי מפייסא אבל בשחרור קשיא שהאריכו התוס' בד"ה מפני מה למצוא טעם לתקנות הזמן בשחרור וכתבו שלא יפקיע עצמו מיד הלוקח וא"כ קשיא בהא מה הועילו הא יכתוב שחרור ויעכב הנתינה וימכרנו ויפקיע עצמו א"ו דאמרינן לא מקדים בכל גווני כדמוכח בבבא מציעא דגם בשחרור שייך סברא דלא מקדים הרי מוכח מפשטות הסוגיא דבכל גווני לא אמרינן לא מקדים

ומדברי התוס' והרא"ש גופייהו מוכח כך בפשיטות דהקשו איך כותבין גט לאיש בלא אשתו שמא יתאחר הנתינה ותירצו דלא מקדים הרי מכ"ז ויוכח בהדיא כדברי הר"י בן בולאט ודלא כהת"י שהשיב על דבריו

ו אמנם לענין גוף הדין סיים שם גם הת"י עצמו דהמתירין בלי שליח רובא נינהו רק דמ"מ יש להחמיר לכתחלה להצריך שליח כדעת ר"י והר"ן והרא"ש בחד תירוצא עכ"ד וכן הכריע הב"י בש"ע להחמיר וליתן ע"י שליח ונ"ל ברור דלכתחלה הוא דקאמר אבל בדיעבד מודה דכשר בלי שליח כיון שכ"ד רוב הפוסקים ויהי' הכרעת הב"י ממש כהכרעת הרב בת"י כן נ"ל פשוט הנה מכל מה שהארכנו עד עתה אתה הראת לדעת דבדיעבד כשר אף בלי שליח ולכתחלה ע"י שליח עכ"פ שרי

ואולם הרמ"א הוסיף חומרא דאפילו ע"י שליח לא יתנו אלא כותבין גט אחר ולא מצינו כלל מי שסובר כך בהדיא כי הד"מ העמיס זה במשמעות דברי הרי"ף שהביא הב"י וכבר כ' הב"ש שאין משם שום משמעות אלא שכ' הב"ש שמדברי הר"ן נראה שאין תקנה לשלוח ע"י שליח והרב ת"י כתב בהדיא דלהר"ן כשר ע"י שלית כמו שהבאתי דבריו בסמוך ונ"ל הוכחה כדבריו דאלו למה שהבין הב"ש בדעת הר"ן דמוקדם ונבו"ב ונתאחר מסירתו הכל שוה דאין להכשיר זולתי בבאים ממדה"י אבל שליח לא מהני תקשי לדידי' קושיות הרמב"ן למה תני במתני' נבו"ב ולא תני נתאחר מסירתו וליכא למימר כתירוץ הת"י דלא פסיקא לי' כיון דכשר בבא ממדה"י דז"א דהא גם בנבו"ב כשר בה"ג אלא ע"כ דהחילוק הוא ע"י שליח דבנבו"ב לא מהני ובנתאחר המסירה דמהני ודלא כהב"ש. ולפ"ז הדבר ברור דאף רמ"א לא אמרה רק לחומרא בעלמא היכי דאפשר בלי שום דוחק לכתוב גט אחר אבל במקום קצת דוחק מודה דנותנין לכתחלה ע"י שליח

מעתה נבא לעיקרא דדינא בנ"ד ואומר אני דאף אם יהי' האמת שהמסירה נתאחרה כמשמעות ההרשאה מ"מ אין לנו שום פוסק שיחמיר עלינו לבלתי ליתן גט זה לכתחלה ובפרט שיש קצת מקום דחק ודאי שרי והוא דהא כל הפוסקים מתירין נתאחר המסירה לפחות ע"י שליח ואין שום ראיה לאיסור זולתי ממשמעות הר"ן לפ"ד הב"ש והרי הר"ן מתיר בגט הבא ממדה"י אפילו במוקדם גמור ונבו"ב וא"כ בנ"ד דבא ממדה"י שרי וכבר בארנו דרוב הפוסקים מתירין מוקדם בבא ממדה"י ואין ע"ז שום חולק זולתי הרא"ש לאותו התירוץ דבנתאחר המסירה כשר בלי שליח משום דגם בלי שליח איכא קלא דלפ"ז נשאר קושיות התו' למה נבו"ב פסול הא איכא קלא וצ"ל כיון דנגמר בפסול לא סמכינן אקלא דלפ"ז מסתבר דגם מד"ה לא מהני לי' וכיון דאין פוסל בזה רק הרא"ש א"כ הרי הוא מכשיר בנתאחר המסירה אפילו בלא שליח לפום האי תירוצא ולפחות ע"י שליח נמצא דבנ"ד שהוא גט הבא מרחוק אין לנו שום פוסל וליתנו לכתחלה

ואע"ג שכתב הב"ש שם לדעת הר"ן דהא דמוקדם גמור כשר בבא ממדה"י היינו דוקא בעת הדחק שא"א בענין אחר ומשמע דכי היכי דאפשר בעולם בגט אחר לא שרינן לי' לדעת הר"ן וא"כ נימא דלדעתי בנתאחר המסירה גרידא נמי לא שרינן אלא באופן זה

ז"א דפשיטא דלענין איחור המסירה אפי להר"ן לא בעינן שום דחק דאל"כ איך מותר לשלוח גט מעיר לעיר דמתאחרת המסירה כל היכי שאפשר שתבא המתגרשת אצלו אע"כ דלענין איחור המסירה אע"ג דשליח לא מהני מ"מ מד"ה מהני אע"ג דהר"ן משוה מוקדם ואיחור המסירה מ"מ לענין זה יש חילוק מהטעם שאבאר אח"כ ושרי בנ"ד ומכ"ש שיש כאן קצת דחק

וגם על דברי הב"ש גופי' יש לגמגם במה שהוציא בסק"ד. דשעת הדחק היינו דוקא שא"א בגט אחר מלשון רש"י שכתב כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק כגון שניסת או שהלך לדרכו וא"א בגט אחר כי נ"ל דלשון רש"י לאו דוקא דהרי מבואר בדברי הב"י והאחרונים בכל סימן קס"ו בדקדוקי אותיות הגט דכל היכי דמתירין במקום עגון מתירין נמי בניתן הגט אפי' בלי עגון וא"כ מאחר דס"ל לריב"ל דסמכינן בשעת הדחק בעגון על ר"ש א"כ יש לסמוך עליו גם בניתן ולמה כ' רש". שניסת א"ו לאו דוקא הוא ומכ"ש לפמ"ש הנ"ש דכל היכי דקאמר בשעת הדחק פירושו אעפ"י שאין בו חשש עיגון רק שהשעה דחוקה לכתוב אחר דלפ"ז נראה דגם ריב"ל בה"ג מיירי וא"כ הרי הר"ן פוסק כריב"ל ואם בנבו"ב בה"ג שרי מכ"ש באיחור המסירה ודברי רש"י לאו דוקא הם וכנ"ל ומש"ה כתב שא"א ליתן גט אחר כו' להורות דבמוקדם גמור תצא וכמ"ש הב"ש סק"ד ע"ש אבל באיחור המסירה לא בעינן כולי האי. הנה כ"ז נראה לי פשוט דמותר לתת הגט לכתחלה כאן מחמת שהוא גט הבא ממדה"י

ויותר מזה אומר אני דנ"ל דלכל הפוסקים רשאים לעשות כך לכתחלה בגט הנשלח מעיר לעיר לאחר המסירה לשליח אפי' כמה ימים ולא מצינו שום פוסק שיא סר רק איחור המסירה לאשה בגט הניתן מיד ליד וזהו המנהג שכתב רמ"א ודבר זה בעיני ברור דהרי הרמ"א הוציא מנהג זה בד"מ מדברי הר"ף הובא בב"י וז"ל הא"ח נבו"ב פסול אבל נכתב ונחתם ביום וניתן אחר כמה ימים כשר והגיה הר"ף מיהו נהגו העולם להקפיד שינתן בו ביום רק בגט שאדם שולח לאשתו ממקום אחר דהתם לא אפשר עכ"ל וכתב הרמ"א ע"ז ונראה מדברי הר"פ דאפילו רוצה למוסרה ע"י שליח נוהגין להחמיר הואיל ואפשר לכתוב אחר עכ"ל ונראה ביאורו דקאי אדברי א"ח והר"ף שנכתב גט לגרש כאן ונתאחר אין להערים ליתנו לשליח כדי שיחזור להכשרו משא"כ בגט הנשלח ממדה"י דבלא"ה התירו שיאחר המסירה א"כ מה בצע אם מגיע ליד השליח מיד או ליומא אוחרא בהא לא מיירי הר"ף אדרבא משמע מדבריו דבהא ליכא מנהגא כלל מדכ' מיהו נהגו כו' רק בגט שאדם שולח כו' משמע דבהא ליכא מנהגא וגם הסברא נותנת כך דמה צורך להחמיר בדבר שאין בו תועלת כלל ואינו מעלה ומוריד מאחר דבלא"ה נתינתו מוכרח להתאחר ומה בצע בנתינתו ליד השליח תיכף הרי דמדברי הר"ף אין ראי' כלל בגט הנשלח מעיר לעיר להקפיד אפילו לכתחלה שינתן באותו יום ליד השליח

ומדברי הר"ן ג"כ אין ראי' לכה"ג דגם הוא לא מיירי רק דאם מגרש כאן ומערים ליתן ע"י שליח מחמת שנתאחר המסירה בהא אסר הר"ן והב"ש ורמ"א בהכי ג"כ מיירי אבל היכי שהמגורשת רחוקה מן המגרש וכותב הגט מעיקרא אדעתא דהכי לשלוח ע"י שליח דבהא על כרחינו סמכינן אקלא מאין הרגלים להחמיר אפילו לכתחלה לדקדק שיגיע לשליח ביום הכתיבה ואפי' אם נאמר שיש להחמיר גם בזה ודאי אינו אלא לתוספת זריזות היכי שיכול אבל אם נתאחר כתיבת הגט עד הלילה נראה דאין שום מקום להצריך לכתוב אחר ודברי הר"ן מבוארים כמ"ש שהקשה למה נבו"ב פסול הא איכא קלא ותירץ דלא סמכו אקלא אלא בגיטין הבאין ממדה"י הואיל וא"א בע"א אבל גיטין דעלמא דאפשר ליתנן ביום כתיבתן לא הקילו כוונתו דלא סמכו חז"ל אקלא אלא בדבר שא"א דהיינו שאין המגרש והמתגרשת במקום אחד דע"כ לא יהי' נתינתו ביום כתיבתו אבל במקום שאפשר לא סמכו אקלא ממילא במוקדם ונבו"ב אפ"ה מד"ה אין מועיל דאעפ"י שא"א בגט ממדה"י שתהי' נתינתו ביום כתיבתו מ"מ לא מפני זה הוכרחנו שלא יהי' גמרו בהכשר ואפשר דאפי' במקום עגון לא הכשירו הר"ן (ודלא כהב"ש) דלא מיירי הר"ן כלל מענין עגון אלא בא לומר דאיחור הנתינה הותר בגט שמעיר לעיר הואיל וגט כזה א"א שיהי' בלתי איחור נתינה מש"ה סמכו רז"ל לכתחלה אקלא בלי שום עגון ודחק (וכיון שכן למה נקפיד ליתנו תיכף לשליח משא"כ בהקדמת זמן בהא לא