נחלי מים צט

אתה אינך ראוי להצלה אלא בזכות אברהם אתה ניצול אינך כדאי לראות במפלתם, וראיתי בס' הפלאה שפירש ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, הכוונה כשהי"ת מושיעי בזכותי אז אני רואה במפלת שונאי משא"כ כשהי"ת עוזר רק בזכות אבות איני רואה במפלת שונאי. ועתה כמין חומר יובן מדרש הנ"ל דהנה עיקר הרעות לישראל היה במה ששיקעו ילדיהם בבנין וכי בשביל זה נצח גבריאל לעוזא שר של מצרים ושב עליהם במדה"ד, ואותה עבודה קשה היתה ג"כ זכות לישראל שיגאלו בזכות עצמם, ומחמת זה זכו ישראל לראות היד הגדולה אשר עשה ה'. לפי דברים אלו שפיר השיב השי"ת למשה לכן אמור לבני ישראל, דהיינו בשביל בני ישראל וכמו שפירש רש"י בחומש בכמה דוכתי דהלמ"ד מורה בשביל, והיינו שזכו מצד עצמם לכל המעלות וכדבארנו והבן

ומעתה יפורש הכתוב בהלל שהבאנו לעיל אודך כי וכו', דהיינו שאנחנו משבחים להשי"ת שהכביד עלינו העבודה כנ"ל, וזה גרם לנו ותהי לי לישועה הכוונה שהישועה היה בשבילנו בעצמנו. ואמר אבן מאסו הבונים וכו', הכוונה אבן שמאסו המצרים ושיקעו במקומו בני ישראל, זה הדבר היתה לראש פנה, היינו שנחקק בכסא הכבוד, וכדאיתא בזוה"ק ובמדרש. ואמר עוד מאת ה' היתה זאת, יובן היטב ע"פ מדרש פ' וארא שכך טען משה לפני הקב"ה, בשעה שאמרת לי לך ואשלחך אל פרעה במדת רחמים אמרת לי שאתה עתיד לגאלן שמא עד שבאתי נהפכה למדה"ד, אמר לו הקב"ה אני ה' במדת הרחמים אני עומד, הוי ויאמר אליו אני ה', וזה הכוונה מאת ה' היתה זאת הגם ששיעבדו אותנו ביותר בעבודה קשה הכל היתה מאת ה' דהיינו במדת הרחמים, דהיינו שע"ז זכינו להגאל בזכות עצמנו וזכינו לראות במפלתם של מצרים, וזה היא נפלאת בעינינו שזכינו לראות בעינינו הנפלאות, ואמר עוד זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו בישועתו, ויובן ע"פ דברי חז"ל בברכות שחזקיה לא לא נענה אלא בשביל אחרים דכתיב וגנותי על העיר הזאת למעני ולמען דוד עבדי, ודרשו חז"ל (ברכות י':) הנה לשלום מר לי מר אפילו בשעה שהקב"ה שלח לי שלום מר לי, דהיינו שנענה רק בשביל אחרים, אמנם ביציאת מצרים זכינו להגאל בזכות עצמנו, וזה הכוונה זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו בישועתו דיכולים אנחנו לשמוח בשמחה והבן היטב זה

ובזה נראה לפרש קצת המשך ההגדה עבדים היינו לפרעה וכו', ויוציאנו ה' וכו', ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו וכו', הרי אנו ובנינו משועבדים היינו וכו', והדקדוק ידוע דמתחיל בעבדים ומסיים במשועבדים. אמנם יפורש ע"פ דברינו הנ"ל, דהנה באמת במצרים היה בחינת הצלה ויציאה וגאולה ולקיחה, ואם היה רק בחינת הצלה לבד עדיין היינו משועבדים לפרעה, דהנה איתא במדרש מרדכי מתוקן להצלה משה מתוקן לגאולה, והיינו דבנס של המן לא היה רק בחינת הצלה לבד שנצלנו מידי אחשורוש והמן אך לא בחינת גאולה וכמאמר חז"ל דלהכי לא אמרינן הלל על נס פורים דאכתי עבדי אחשורוש אנן, אמנם ביציאת מצרים יצאנו לגמרי דהיינו בחינת גאולה ולהכי אומרים הלל, וזהו כוונת המגיד שאנחנו נותנים שבח והודאה להשי"ת על בחינת הוצאה שהיה במצרים, וזהו אלו לא הוציא הקב"ה, דהיינו אילו לא היה אלא בחינת הצלה לבד הגם שלא היינו עבדים וכמאמר והצלתי אתכם מעבודתם מ"מ עדיין היינו משועבדים תחת ממשלת פרעה, אך על בחינת הוצאה שהיא מעלה גדולה אנו משבחים להשי"ת, וע"ז הביא פיסקא מעשה בר"א ור"י וראב"ע ורע"ק ור"ט שהיו מסובין וכו' עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית, כבר דקדקו מה חידשו התלמידים בזה וגם אינו ענין לסיפור יציאת מצרים. אמנם לענ"ד יש בזה כוונה עמוקה, כי התנאים הקדושים הנ"ל עסקו ביציאת מצרים והיינו בבחינת יציאה, אך יש עוד מעלה גבוהה יותר מבחינה זו, דהיינו בחינת לקיחה ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים, וזהו ק"ש שאנחנו מיחדים שמו של הקב"ה ומקבלים עלינו עול מלכותו ואלהותו ית"ש, וזהו שרמזו להם תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן לספר ג"כ בבחינת לקיחה לקבל עלינו עול מלכותו ית"ש, כי ע"ז היה עיקר הכוונה ביציאת מצרים כאמור אני ה' אלהיכם המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים

ואמר עוד אמר ראב"ע הרי אני וכו'. נראה לקשר עם הדברים הראשונים, דהנה טעם של החכמים דס"ל דא"א יצ"מ בלילות משום דאמרינן בברכות ט' א' הכל מודים (היינו ראב"ע ורע"ק)