נחלי מים ק

כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא בערב והיינו אפילו רע"ק דסובר אכילת פסחים כל הלילה מודה שמחצות לילה היתה שעת חפזון על מצרים לשלחם מן הארץ שנאמר הוציאך לילה, וכשיצאו ישראל לא יצאו אלא ביום שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה, על מה נחלקו על שעת חפזון ראב"ע סבר מאי חפזון דמצרים ורע"ק סבר מאי חפזון דישראל. נמצא דבלילה נתנו המצרים רשות לישראל לצאת ולא יצאו אלא ביום, נמצא דבלילה היה בחינת הצלה, ואח"כ ביום היה בחינת הוצאה, וזה טעם החכמים דאין מזכירין יציאת מצרים בלילה כיון דבלילה לא היה אלא בחינת הצלה לבד לכן אין ראוי להזכיר יציאת מצרים, דכמו בנס של המן דא"א הלל כיון שלא היה אלא בחינת הצלה לבד, ובא ב"ז ודרש מקרא דצריך להזכיר יציאת מצרים גם בלילה. עוד יש לפרש בהמשך זה. דהנה יש לדקדק מה שנאמר והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, הך אותו אינו מדוקדק כלל, והו"ל והיו מספרים ביצ"מ כל הלילה, וכבר דקדק בזה השלה"ק. אמנם נראה דהך אותו למעט בא, והיינו באמת למאן דס"ל דאין מזכירין יציאת מצרים בלילות בליל ט"ו בודאי חיוב לספר ביצ"מ והוא מ"ע דוהגדת לבנך, ואפילו למאן דס"ל מזכירין יציאת מצרים בלילות, מ"מ ליכא מ"ע ואינו נחשב מתרי"ג מצות לבד בליל ט"ו בניסן היא בכלל מ"ע, וזהו דקאמר כל אותו הלילה, והיינו למעוטי שאר לילות דאין חיוב להזכיר יציאת מצרים, וע"ז קאמר אמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, ולכן לא הזכיר עד עתה יצ"מ בלילות רק ליל ט"ו בפסח, ואח"כ בא ב"ז ודרש שהחיוב להזכיר יציאת מצרים בכל לילה. עוד יש לומר מה דקאמר הרי אני כבן שבעים שנה, למה מדקדק כבן שבעים שנה. דהנה כבר כתבנו טעם החכמים שלא להזכיר יציאת מצרים בלילה משום דהכל מודים דבלילה היה רק בחינת הצלה לבד כנ"ל. והנה בפסחים בירושלמי פרק ערבי פסחים נחלקו ב"ש וב"ה עד היכן הוא אומר בש"א עד אם הבנים שמחה וב"ה אומר עד חלמיש למעינו מים, אמרו להם ב"ש וכי לילה יצאו ישראל ממצרים שהוא מזכיר יציאת מצרים, ופירש המפרש דקודם חצות לא יצאו ישראל ממצרים לכן אין אומרים קודם חצות דהיינו קודם אכילה בצאת ישראל, אלא אומר עד בצאת ישראל ואוכל הפסח ואח"כ אומר בצאת ישראל דסברי ב"ש דהגאולה והיציאה בחצות היה, וב"ה השיבו אילו ממתין עד קרות הגבר עדיין לא הגיע לחצי הגאולה, היאך מזכירין גאולה ועדיין לא נגאלו, והלא לא יצאו אלא בחצי יום שנאמר ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל, אלא מכיון שהתחיל במצוה אומרים לו מרק. נמצא לשיטת ב"ש הגאולה והיציאה בחצות לילה היתה, ולב"ה היציאה לא היתה אלא ביום, וכשיטת גמ' דילן, נמצא דלב"ש דסובר דהיציאה היתה בלילה בודאי החיוב להזכיר יציאת מצרים בלילה, אמנם לב"ה דהלכתא כוותיה היה מסתבר שלא להזכיר יציאת מצרים בלילה כיון דהיציאה היה ביום לולא דרשת ב"ז. והנה יש להוכיח דראב"ע מתלמידי ב"ה, דהתוס' השיגו על פירוש רש"י ב"מ (דף ל"ז) דקאמר מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן, ופירש רש"י דהוא מתלמידי ב"ש, והתוס' השיגו דמוכח ביבמות דהוא מתלמידי ב"ה דבצרת הבת סובר כב"ה. כמו כן יש להוכיח דראב"ע דסובר דצרת הבת אסורה נמצא שהוא מתלמידי ב"ה, ולכן לשיטתו דהוא מתלמידי ב"ה אין לו הכרח להזכיר יציאת מצרים בלילות. ואיתא בשבת (דף ל"א.) דהלל היה ענותן סגי ולכן זכה לקבוע הלכה כמותו וגם זכה לנשיאות, וראב"ע שהיה מתלמידיו, ואיתא בירושלמי פסחים אלו דברים דראב"ע היה ענוותן סגי שחזר ונתן הנשיאות לר"ג בחזרה במעשה דברכות פרק תפלת השחר וחשיב לו משלשה ענוותנין ובגמרא דילן לא חשיב ליה משלשה ענותנין עיין פרק השוכר את הפועלים, וזה דקאמר ראב"ע בדרך רמז הרי אני כבן שבעים שנה דהיינו משמים זכו לי לנשיאות דנעשה לו נס שהיה כבן שבעים שנה כדי שאהיה ראוי לנשיאות וכל זה זכיתי מחמת שאני מתלמידי הלל שהיה ענותן ולמדתי מדרכיו, ולכן לא זכיתי בזה שתאמר יציאת מצרים בלילות, דלשיטת ב"ה ליכא הוכחה להזכיר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא

ואמר עוד ברוך המקום וכו', אמר ארבע ברכות להשי"ת כנגד ד' גאולות שזכינו דהיינו הצלה והוצאה גאולה ולקיחה. ואמר כנגד ארבעה בנים דברה תורה וכו' הענין אינו מובן כלל כמו שעמדו בזה המפרשים וביחוד השל"ה הק', ולדרכנו יתבאר בעזרת השי"ת היטב הדק, דהנה באמת בתורה לא מצינו מפורש התשובות של כ"א כמו שסידר בעל