נחלי מים צח

וגו', להבין מה זו תשובה למרע"ה על קושייתו. ונראה הענין ע"פ פשוטו, דהנה בתחלת דבור השי"ת אל משה בשלחו לפרעה אמר השי"ת ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי וגו', וארד להצילו מיד מצרים וגו' ועתה לכה ואשלחך וכו' והוצא את עמי בנ"י ממצרים, הנך רואה שהשי"ת הזכיר רק שני לשונות דהיינו הצלה והוצאה, וכאן בפ' וארא הזכיר לו השי"ת ד' לשונות הוצאה, הצלה, גאולה, לקיחה, וכנגדם תקנו חז"ל ד' כוסות וכמבואר בירושלמי פרק ער"פ, הלא דבר הוא, ובזוה"ק פ' וארא (דף כ"ה) מבואר דעיקר הבטחה לישראל ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים, ודקדק הזוה"ק אמאי אמר ליה לבתר. אלא דבההוא זימנא לית שבחא לישראל אלא יציאה דחשיבו דלא יפקון מעבודתהון לעלמין בגין דהוו חמאן תמן דכל אסירי דהוו בינייהו מקשרי לון בקשרי דחרשי ולא יכלין לנפקא מבינייהו לעלמין ובגין כך מה דחביב עלייהו מכולהו אתבשרו ביה, ואי תימא דהא יפקון חיליהון בתרייהו לאבאשא להון כתיב והצלתי אתכם מעבודתם, ואי תימא דהא יפקון וישתזבון ולא יהא להון פרוקא ת"ל וגאלתי אתכם, ואי תימא לא יקבלם הא כתיב ולקחתי אתכם, ואי תימא כשיקבלם לא יביאם לארץ הא כתיב והבאתי אתכם. הרי נראה דעיקר כוונת השי"ת ביציאתם ממצרים רק לקרבם לעבודתו ית"ש ולהיות להם לאלהים ושנקבל עלינו עול תורתו, ולכן כמעט כל התורה בנויה על יסוד יצ"מ. וזה ידוע דישראל שבאותו הדור לא היו ראויים מצד עצמם ליגאל, והשי"ת הוציא אותם בזכות אבות אברהם יצחק ויעקב כמו שכתוב וישמע אלהים את נאקתם ויזכור את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב, אולם השי"ת רצה שהם בעצמם יהיה להם זכות עצמיי להגאל. ובאמת מצינו שבזכות אמונה שהיה בידם נגאלו, אך בדבר גדול כזה, להיות נקנים להשי"ת לעבדים צריך נסיונות רבים לחזק בידם האמונה, והיה זה הנסיון להכביד עליהם העבודה אחר שאמר להם השי"ת לגאלם והאמינו בו כמ"ש ויאמן העם ואח"ז אמר פרעה תכבד עליהם העבודה ואעפ"כ לא יהרהרו אחרי השי"ת, אז יהיה בחינה חזקה על תוקף אמונה השלימה שבידם, ובאמת רבים מישראל לא הרהרו אחר מדותיו, וכמו שכתוב ויוכו שוטרי בני ישראל שסבלו כמה מכות ויסורים שלא לנגוש העם בהכבדת העבודה וגם משה רבינו ע"ה חלילה הוא שיהרהר אחר מדותיו יתב"ש רק שדבר בשביל צער ישראל וכמבואר במדרש שהסתכל השי"ת שבשביל צערן של ישראל דבר כן לא פגע בו מדה"ד, מעתה היטב השיב לו השי"ת למרע"ה על שאלתו למה הרעותה, שעשה כן בשביל שיזכו לד' לשונות של גאולה דהיינו קרבתו לו יתברך יותר ויותר, כי מתחלה לא גילה לו השי"ת אלא שתי לשונות של גאולה דהיינו הוצאה והצלה, אמנם בחינת גאולה ובחינת לקיחה דהיינו להיות נקנים לו לעם דזה הוא המעלה הגדולה לא גילה לו ועתה גילה לו השי"ת דכל זה זכו בשביל הכבדת העבודה עליהם ובכל זה לא הרהרו אחרי מדותיו יתברך. ונוכל לומר עוד סברא בזה שזכו ישראל לד' לשונות של גאולה ע"פ המפורש במדרש ר"ה בשם בר קפרא אמר בזכות ארבעה דברים נגאלו ממצרים שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ולא אמרו לשון הרע ולא נמצא אחד מהם פרוץ בערוה, וכנגד ד' דברים אלו זכו לד' לשונות של גאולה בצירוף הזכות שלא הרהרו אחר מדותיו והנה במדרש איתא דעיקר תרעומת משה על השי"ת מהכבדת העבודה על בני ישראל אף כי יודע היה שסופו להצילן מ"מ מה נעשה באותן שמשקעין בבנין, ובאמת איתא בזוה"ק פ' בשלח (דף ס"ו ע"ב) ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר דתנן איתתא חדא אולידת במצרים והוו אתיין סרכי פרעה ואעלת ליה בחד לבנתא ואתא פס ידא ואחיד ליה ואתרשים תחות רגלי דשכינתא. ובמד' איתא הובא בילקוט ובזרע בירך שני פ' בשלח דאחר שטען עוזא שר של מצרים בשביל מצרים ולא הועיל לו כלום באותה שעה ענה עוזא ואמר רבש"ע יודע אני בעצמי שהם חייבים אלא שב עליהם במדה"ר באותה שעה עמד גבריאל ולקח מלבן של טיט ותינוק אחד מה ששקעו בבנין ועמד לפני הקב"ה ואמר רבש"ע הלא שעבדו בבניך שיעבוד קשה כזה תרחם עליהם מיד חזר הקב"ה ושב עליהם במדה"ד וחזר וטבעם בים לכך נאמר וירא ישראל את היד הגדולה. ויובן מדרש הזה ע"פ מה שכתבנו שכוונת השי"ת במה שהכביד העבודה כדי שתתחזק אצלם האמונה, ושלא יהרהרו אחרי מדותיו ית"ש, ומחמת זה שתתחזק אצלם האמונה שיגאלם ה' ויקבלו היסורים באהבה יזכו להגאל בזכות עצמם דוקא כנ"ל בדברינו באריכות. והנה גבי לוט מצינו אל תביט אחריך, ופירש רש"י וכן איתא במדרש