נחלי מים צו

ומשמע דפסח שני דליכא פסחים מרובים התמיד נשחט כמו בכל שנה, וכן משמעות הרמב"ם והפוסקים, מעתה נ"ל דלק"מ. דהנה בש"ס מקשה מאי איריא ערבי פסחים אפילו ערבי שבתות וימים טובים נמי וכו' ומסיק לא נצרכה אלא לר"י דאמר אוכל והולך עד שתחשך הכא משום חיובא דמצה מודה. והנה הא דנצרך הש"ס לאוקמי כרבי יוסי היינו אליבא דמסקנא דמסיק סמוך למנחה קטנה תנן אבל אם נימא סמוך למנחה גדולה תנן י"ל דמתניתין אתיא כר"י דאף לר"י אינו אסור בערבי שבתות וימים טובים אלא ממנחה קטנה כדמוכח בש"ס שם ק"ז דמשום שלא יוכל לאכול באורתא אין להחמיר יותר ממנחה קטנה. א"כ א"ש מתניתין דבערב פסח משום פסח אסור אפילו סמוך למנחה גדולה. ולפ"ז לק"מ קושיית הא"ח, דהא י"ל דמתניתין אתיא כר' יהודה אם נימא סמוך למנחה גדולה. ולפ"ז א"ש בפסח שני דהא עד התמיד אסור שלא ימהר לאכול ויעשה הפסח שלא כהוגן, ואחר התמיד דהוא תשע ומחצה בלא"ה אסור משום חיובא דמצה שיאכל בלילה מצה לתיאבון, דהא מתניתין ר"י היא, וא"ל שיאכל בין השחיטה והקרבה של תמיד בין הערבים יכול להקריב הפסח אף אחר שחיטת התמיד ושפיר שייך סברת התוס' שימהר לעשות הקרבה של פסח ויעשה שלא כהוגן ולדעת התוס' בפ' אמר להם הממונה כמו שביאר המל"מ בפ"א מהל' תמידין ומוספין כולה מילתא תליא בהקטרה דקודם הקטורת של בין הערבים יכול להקריב שאר קרבנות ואף לשחוט ולזרוק ע"ש היטב וא"ש ודו"ק

ולדעת רש"י דף נ"ט וכ"כ מהרש"א שם וע"ש בחידושינו דכולה מילתא תליא בזריקת התמיד והיכא דנשחט ונזרק קודם התמיד יכול להקריב אף אחר התמיד בלא"ה לק"מ קושיא הנ"ל ודו"ק

ובדרך זו נלע"ד לפרש היטב סוגית הש"ס דבתירוץ ר"ה מסיק לא נצרכה אלא לר"י וכו' הכא משום חיובא דמצה מודה, ובתירוץ רב פפא מסיק אפילו תימא ר"י וכו' ולא מסיק דהכא משום חיובא דמצה מודה, וצריך להבין זה. ונלענ"ד דהנה בש"ס ק"ז איבעיא להו סמוך למנחה גדולה תנן ומשום חיובא דפסח או סמוך למנחה קטנה משום חיובא דמצה. והנה אם נימא סמוך למנחה גדולה שפיר הוצרך הגמרא משום פסח דמשום מצה שהוא משחשכה אין סברא להחמיר יותר ממנחה קטנה, אבל אם נימא סמוך למנחה קטנה נימא הטעם משום שמא ישכח לעשות פסח ולא החמירו יותר ממנחה קטנה דעדיין יש שהות ביום לעשות. וצ"ל דהא כתבו התוס' דאחר שעשה הפסח אמאי לא יאכל, וכתבו דשמא ימהר לעשות הפסח כדי לאכול ויעשה הפסח שלא כהוגן, א"כ זה באמת אינו טעם מספיק כ"כ לכן שפיר אמר הגמרא אם נימא סמוך למנחה קטנה תנן משום חיובא דמצה דזה טעם מספיק יותר רק אי סמיך למנחה גדולה צריכין אנו לדחוקי משום פסח דמשום מצה אין סברא להחמיר כ"כ וזה פשט הגמרא. ועפ"ז מיושב היטב סוגיית הש"ס. דהנה לעיל מבואר דבערב פסח נשחט בשבע ומחצה ומבואר ברמב"ם פ"א מהלכות תמידין הטעם שאי אפשר שכל ישראל יקריבו פסחיהן בשתי שעות ומבואר במפרשים בצל"ח וא"ח דהפסח נשחט בשלש כתות ועל כל כת צריך שעה, ועיין במפרשים שם שהאריכו ליישב שלא יסתור הרמב"ם סוגיא דשם, ובזה מיושב דבתירוץ ר"ה שפיר הוצרך הטעם משום חיובא דמצה דשם קאי אליבא דרבי יוסי דס"ל אוכל והולך עד שתחשך דמשום פסח קשה אמאי אחר הפסח לא יאכל דזה דוחק טעם של התוס', דאם נימא סמוך למנחה קטנה תנן אין אנו צריכין לדוחק זה ושפיר אמר הטעם משום חיובא דמצה. משא"כ בתירוץ רב פפא לא הוצרך הטעם משום חיובא דמצה דשפיר יש לנו לומר הטעם משום חיובא דפסח דהא אליבא דר"י אחר מנחה קטנה בלא"ה לא יוכל לאכול משום ערבי שבתות וי"ט רק החצי שעה קודם מנחה קטנה בזה החמיר בע"פ שפיר יש לנו לומר הטעם משום חיובא דפסח שלא ישכח לעשות הפסח, וא"ל שאחר שיעשה הפסח יאכל, דז"א דהא גם אם הוא מכת ראשונה נמשך עד שעת מנחה קטנה, דהא התמיד נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה והפסח אחריו, א"כ נמשך כת הראשונה עד תשע ומחצה דהא לא יוכל לצאת מהעזרה עד שנגמר כל כת ראשונה דהא עזרה ננעלת כמבואר לעיל באלו דברים א"כ כיון שהגיע עד שעת מנחה קטנה בלא"ה לא יוכל לאכול משום ערב שבת ויו"ט ולא הוצרך הגמרא לומר דחיובא דמצה עדיף מערב שבת ויו"ט די"ל דהוי כמו ערב שבת ויו"ט רק החצי שעה דקודם