נחלי מים צה

בהן מדינה של גיהנם, א"ל אדרבה זו שמחייבתן לגיהנם אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים וצוה עליו שלא להאכילו ולא להשקותו והלך אדם אחד והאכילו והשקהו לכששמע המלך לא כועס עליו ואתם קרויים עבדים דכתיב כי לי בנ"י עבדים, א"ל רע"ק אמשול לך משל למה"ד למלך שכעס על בנו וחבשו בבית האסורים וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם והאכילו והשקהו לכששמע המלך לא דורון משגר לו, ואנו קרויים בנים למקום שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם, א"ל אתם קרויים בנים ואתם קרויין עבדים בזמן שאתם עושים רצונו ש"מ אתם קרויים בנים ובזמן שאין אתם עושים רצונו ש"מ אתם קרויים עבדים ועכשיו אין אתם עושים רצונו ש"מ, א"ל הרי הוא אומר הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית אימתי ועניים מרודים תביא בית האידנא וקאמר הלא פרוס לרעב לחמך. ולכאורה אינו מובן נהי דמשיב לו מקרא מ"מ קושיית המין במקומו עומד, ומהרש"א בחד"א הרגיש בזה ותירץ דרע"ק השיב לו מקרא ומוכח באמת דבין כך וכך אף שאין עושים רצונו ש"מ נקראו בנים, ובאמת פלוגתא היא בקידושין (ל"ו ע"א) בנים אתם לה' אלהיכם בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרויים בנים אין אתם נוהגין מנהג בנים אין אתם קרויים בנים דברי ר"י, ר"מ אומר בין כך וכך אתם קרויים בנים ע"ש, א"כ תינח לר"מ דקסבר דבין כך וכך מיקרו בנים, אבל לשיטת ר"י דסובר דבזמן שאין אתם נוהגים מנהג בנים לא מיקרו בנים הדרא קושיית המין לדוכתא. ונראה לתרץ דר"י לשיטתיה אזיל דקאמר גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, א"כ יש לומר נהי דהשתא קרו עבדים מ"מ ע"י מצות צדקה שגורם הגאולה ויהיו נקראים בנים למקום ולכן ש"ד לפרנסם כיון דע"י צדקה יקרבו הגאולה ויהיו נקראין בנים למקום וזה יש לכוין במאמר כהא לחמא וכו' כל דכפין ייתי וייכול כל דצריך ייתי וכו', היינו שאנו מזמנין עצמנו לקיים מצות צדקה ואמר השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל, דהיינו ע"י מצות צדקה כתקונה יתקרב הגאולה ונהיה בארעא דישראל, וכפל דבריו השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין, רוצה לומר דאף דעכשיו אנחנו עבדים א"כ תקשה קושיית המין שאין ראוי ליתן צדקה מחמת המשל למלך שכעס על עבדו כנ"ל. אמנם התירוץ הוא כמו שכתבנו, דע"י מצות צדקה יהיה הגאולה ונהיה בנים למקום וע"ז לשנה הבאה בני חורין, כיון דע"י הצדקה שמקרבת הגאולה נהיה בני חורין שפיר נקראים אנחנו בנים למקום ונסתר קושיית המין הנ"ל. ובכן ימהר ה' גאולתנו ופדות נפשנו וכימי צאתנו ממצרים יראנו ה' נפלאות א"ס: דרוש י"ג לשבת הגדול

משנה ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך. כתבו התוס' אי גרסינן ערב פסחים ה"ק ערב ששוחטין בו פסחים, א"נ ערב פסח ראשון ושני. והקשה בס' אור חדש דלהך תירוצא בתרא קשה מה מבע"ל להש"ס אי מנחה גדולה תנן או מנחה קטנה תנן תפשוט ליה דמנחה קטנה תנן דאי מנחה גדולה קשה הא הטעם דאסור סמוך למנחה גדולה משום פסח וכתבו התוס' שם דאף לאחר. שעשה הפסח אסור שלא ימהר לאכול ויעשה הפסח שלא כהוגן. והנה התוס' ביומא כתבו דפסח שני קרב קודם תמיד של בין הערבים וממילא אסור אחר התמיד משום עשה דהשלמה ולפ"ז אמאי אסור אחר התמיד לאכול דהא בזה לא שייך טעם של התוס' שלא ימהר לאכול ויעשה הפסח שלא כהוגן, דהא אינו יכול לעשות אחר התמיד ואמאי קתני עד שתחשך. ולכאורה קושיא עצומה היא. אמנם אחר העיון היטב נ"ל דלא קשה מידי. דהנה לעיל ר"פ תמיד נשחט מבואר דתמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה ובער"פ נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה והפסח אחריו, ומבואר שם הטעם בע"פ דאיכא פסחים מרובים אקדמה שעה אחת שיהיה פנאי לעשות פסחים,