נחלי מים צג

ויהי בעצם היום הזה כיון דהאי ליליא נהיר כיממא, וב"ה לא ס"ל סברת זוה"ק, נמצא שפיר הוכיח דביום יצאו מדכתיב ויהי בעצם היום הזה. נמצא דסברת הזוה"ק תליא במחלוקת ב"ש וב"ה, דב"ש ע"כ ס"ל סברת הזוה"ק דהאי ליליא הוי נהיר כיממא. ובזה נבוא אל הענין דהיו מסובין בבני ברק, וידוע דר"א הוא היה הגדול שבהם אף שלא היו ממש תלמידיו מצינו שחלקו לו כבוד הרבה כדרך התלמיד לרב, ועיין בסנהדרין חלק (דף ק"א) בעובדא כשחלה ר"א נכנסו ארבעה זקנים הללו לבקרו ר"ט ור"י וראב"ע ורע"ק, מבואר שם שחלקו לו כבוד הרבה כדרך התלמיד לרב, לבד רע"ק שהיה תלמידו ממש, ומסתמא עיקר הסיפור היה בר"א הגדול כיון שהוא היה הגדול שבהם, וידוע דר"א שמותי הוא ופירשו התוס' בכמה מקומות דר"א מתלמידי ב"ש, והיינו דקאמר והיו מספרים ביצ"מ כל אותו הלילה, ונקט לשון זכר על הלילה דלר"א דהוא מתלמידי ב"ש מוכרח לומר סברת זוה"ק דנהיר האי ליליא כתקופת תמוז והוי יום ממש ולהכי נופל ע"ז לשון זכר וכמו שבארנו לעיל ומסתמא היה הסיפור בגבורת ה' באותו לילה וכשיטת הזוה"ק דהאי ליליא נהיר כיממא

ובזה מובן אמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה וכו, ובסדר הגדה של הרמב"ם בפ"ח מהל' חו"מ הנוסחא כך הוא אמר להם ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה וכו', וכיון דנוסחא שלו אמר להם ראב"ע, משמע דהוא תשובה על פלפול שביניהם. ולמ"ש יתבאר הענין בטוב טעם ודעת בס"ד. דהנה באמת קשה ל"ל קרא לרבות יציאת מצרים בלילות מהיכא תיתי דלא נאמר יציאת מצרים בלילות, וצ"ל ע"פ סברת הש"ס בברכות הנ"ל כיון דלא יצאו אלא ביום ה"א דלא נזכיר יצ"מ בלילות, וראב"ע לשיטתו דסובר הכי בברכות דלא יצאו אלא ביום כשיטת ב"ה בירושלמי הנ"ל דלא יצאו אלא ביום, דראב"ע הוי מתלמידיו של הלל, ולהכי לא זכה למימר יצ"מ בלילות כיון דלא יצאו בלילה, עד שדרשה בן זומא מריבויא דקרא, וכ"ז לשיטת ב"ה אבל לשיטת ב"ש דיציאה היתה בלילה בודאי לא צריך קרא לרבויי דהסברא כך להזכיר יצ"מ בלילות כיון דהיציאה היתה בלילה, והיינו דהשיב להם ראב"ע על פלפול שלהם שהיו מספרים ביצ"מ כל אותו הלילה דהיינו כמו שבארתי לעל דעיקר הסיפור היה אצל ר"א הגדול הוא מתלמידיו של ב"ש דסובר דהאי ליליא הוה נהיר כיממא דתקופת תמוז, וזהו דקאמר כל אותו הלילה דלילה זו מכונה בשם זכר כיון דנהיר כיממא והוא שיטת ב"ש דבלילה יצאו ישראל ממצרים וכמבואר להדיא בזוה"ק, וע"ז השיב להם ראב"ע דאינו סובר דהיציאה היתה בלילה מדהוצרך ב"ז קרא לרבות הלילות ואם איתא דהיציאה היתה בלילה לא צריך קרא לרבויי דבודאי צריך להזכיר בלילות כיון דהיציאה היתה בלילה, א"ו דהיציאה היתה ביום ולכך צריך קרא לרבויי ובזה מחולק על ר"א הגדול דסובר דהיציאה היתה בלילה רק נהיר ליליא כיממא ודו"ק

עוד נראה לפרש בזה ענין נכון. דהנה כל הראשונים מקשים דהא קי"ל דמזכירין יצ"מ בלילות והיאך נלמוד מקרא דבן זומא דהא קי"ל כחכמים כל ימי חייך להביא לימות המשיח, ובשו"ת ש"א האריך בזה, גם אני אמרתי בזה דרכים שונים. ולענ"ד נראה ענין נכון בזה, דאיתא בזוה"ק פרשת יתרו (צ"ב ע"ב) וז"ל זכור רזא דדכורא איהו רזא דדכורא דנקיט כל שייפי דעלמא עילאה, את יום השבת לאסגאה מעלי שבתא דאיהו לילה ודא איהו את לקדשו דאיצטריך קדושה מגו עמא קדישא ולאתעטרא בהו כדקא חזי עכ"ל. והנה דברי הזוה"ק נראה דפליג על גמרא דילן (פסחים ק"ו ע"א) ת"ר זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין אין לי אלא ביום בלילה מנין ת"ל זכור את יום השבת לקדשו, ופריך הש"ס בלילה מנין אדרבא עיקר קידושא בלילה הוא קדיש דכי קדיש תחלת יומא בעי לקדושי, ותו בלילה מנין ת"ל זכור את יום, תנא מהדר אלילה וקנסיב ליה קרא דיממא, ה"ק זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין בכניסתו אין לי אלא בלילה ביום מנין ת"ל זכור את יום השבת. וע"ש בפירוש רשב"ם היטב. והנה באמת לשיטת הזוה"ק אתיא הברייתא כפשוטה וא"צ להגיה, דלשיטת הזוה"ק שבת דיממא קדוש יותר משבת דלילה, ולהכי ה"א דוקא ביום בעי לקדושי ולא בלילה וגם ת"ל זכור את יום השבת לקדשו, ומה דאקשי הש"ס תנא מהדר אלילה וקא נסיב קרא דיממא, דה"פ דאת יום השבת, את לרבויי הלילה ולא דילפותא הוא מיום השבת רק מאת ילפינן. אמנם תלמודא דידן לא נחית בשיטתו של הזוה"ק ואלו ואלו דברי אלהים חיים. והנה לכאורה לשיטת הזוה"ק י"ל גם בקרא למען תזכור את יום צאתך ממצרים דאתי לרבות