נחלי מים צב

למאמינים בו, ולכן קאמר בעל ההגדה ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים, מדבר ביציאת מצרים העליונה שהיא נשמת ישראל מתחת כור הברזל והכניסנו לחמשים שערי בינה ולכן לא תלה היציאה על אותנו כי אין אנחנו מרגישים כ"כ הרגש חירות הנשמות ולכן תלה היציאה באבותינו כי הם הם שהרגישו בזה מחירות הנשמות כמו דור המדבר שהיה דור דעה ולכן כיון שמדבר בחירות הנשמות אמר משועבדים היינו ואינו נופל על זה לשון עבדות רק לשון שיעבוד דהיינו שהיינו משועבדים תחת קליפות ערות מצרים והקב"ה הוציאנו משם וקדשנו במצותיו הקדושות

מעשה בר"א ור"י וכו', והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה. הלשון אותו הלילה אינו מדוקדק, דלשון אותו הוא לשון זכר ולילה הוא, לשון נקבה, וכבר עמד בזה השל"ה הק' ונבוא לביאור, ונקדים מה שכתב הגאון מוהר"א בביאורו על ההגדה בפיסקא מה נשתנה הלילה הזה, וביאר כי יום הוא ל"ז ולילה היא ל"נ וא"כ היה צריך תמיד אצל לילה זאת דזאת היא ל"נ, ולכן הלילה פטור ממצות והיינו כמו שאשה פטורה מן המצות ועיקר המצות הם לאנשים דוקא כך הם רוב מצוותן דוקא ביום ולא בלילה, ולא מצינו כלל שיהיה מצוה דוקא בלילה ולא ביום ועכשיו נתחייב הלילה דוקא במצוה ולא ביום. והאריך שם ע"פ סוד וסוד ה' ליראיו. אמנם דרך פשוטה נראה הענין ע"פ מ"ש בזוה"ק פ' בא (ל"ח ע"א) ותנא הוה נהיר ליליא כיומא דתקופת תמוז וחמא כל עמא דינוי דקוב"ה הה"ד ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה, ובשעתא דנפקו אשתכחו כולהו מתין בשוקין לעיניהון בחד גיסא וחמו למיתיהון באידך גיסא ובכולא הוה פרסומי ניסא דלא הוה כהאי יומא מיומא דאתברי עלמא, ונמצא לפי דברי הזוה"ק דאותו לילה הוי נהיר כיום ולכן הוא מכונה בשם זכר וגם המצות נהוגות באותו לילה דוקא אף שלא מצינו מצוה שתהיה נהוגה בלילה ולא ביום שאני לילה זו דהוא מכונה בשם יום ומכונה בשם זכר

ולפענ"ד נראה דהך סברא דלילה זו מכונה בשם יום תליא במחלוקת דב"ש וב"ה, ואפרש שיחתי. דהנה בפרק ערבי פסחים בירושלמי, עד היכן הוא אומר, בש"א עד אם הבנים שמחה, וב"ה אומרים עד חלמיש למעינו מים, אמרו להם ב"ש וכי יצאו ישראל ממצרים שהוא מזכיר יציאת מצרים, ופירש המפרש וכי יצאו ישראל קודם חצות דנימא גם בצאת ישראל ממצרים קודם אכילה, אלא אומר עד בצאת ישראל ואוכל הפסח עד חצות, ואח"כ אומר בצאת ישראל דקסברי ב"ש דהגאולה והיציאה בחצות היתה, אמרו להם ב"ה אילו ממתין עד קרות הגבר עדיין לא הגיעו לחצי הגאולה היאך מזכירין גאולה ועדיין לא נגאלו והלא לא יצאו אלא בחצי היום שנאמר ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל וכו', אלא מכיון שהתחיל במצוה אומר לו מרק (פירוש גמור) נמצא מחולקים ב"ש וב"ה, דב"ש סוברים דגאולה היתה בחצי הלילה, א"כ להכי אינו אומר בצאת ישראל קודם חצות, וב"ה סברי דבלילה לא היתה היציאה, א"כ א אחר חצות לא שייך לומר בצאת ישראל, אלא כיון שהתחיל במצוה אומרים לו מרק. והנה בש"ס דברכות (דף ט' ע"א) איתא מחלוקת ראב"ע ורע"ק, דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה ראב"ע אומר נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות, ארע"ק והלא כבר נאמר בחפזון עד שעת חפזון, ומסקנת הש"ס אמר רבי אבא הכל מודים כשנגאלו ממצרים לא נגאלו אלא בערב שנאמר הוציאך ה' ממצרים לילה, וכשיצאו לא יצאו אלא ביום שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה, על מה נחלקו על שעת חפזון, ראב"ע סבר מאי חפזון חפזון דמצרים ורע"ק סבר מאי חפזון חפזון דישראל, ולשיטת גמרא דילן תרווייהו מודו ראב"ע ורע"ק דישראל לא יצאו אלא ביום, והיינו כשיטת ב"ה הנ"ל דלא יצאו אלא ביום, דר"ע הוא מתלמידי ב"ה כמו שהוכיחו התוס' בב"מ בפרק המפקיד מדאוסר צרת הבת, וכן הוכחתי במ"א דראב"ע הוא מתלמידי ב"ה מדאוסר צרת הבת בספ"ק דיבמות, נמצא מאי דקאמר הש"ס דכ"ע לא יצאו אלא ביום היינו אליבא דרע"ק וראב"ע דתרווייהו מתלמידיו של ב"ה, אבל לשיטת ב"ש היציאה היתה בלילה, וקשה היאך הבינו ב"ש הך קרא שהביאו ב"ה ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל ממצרים דמבואר להדיא דביום יצאו, אלא דב"ש ס"ל סברת הזוה"ק דהאי ליליא נהיר כיממא כיום תקופת תמוז, ונמצא אף שהיציאה היתה בלילה שייך לומר