נחלי מים ט

ראיתי במהרש"א בח"א שהקשה זה. אמנם נ"ל דזאת היתה שאלת רבקה, וזה דקאמרה למה זה אנכי היינו מה יהיה בסופי שיבעוט במעי לצאת, ולזה בא לה התשובה לנכון שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו, הכוונה הגם שאין יצה"ר שולט במעי האם, הכא שאני, שני גוים בבטנך, ודייק בלישניה ממעיך יפרדו, דהכא ממעי האם יפרדו זה לתומו וזה לרשעו, וזה דמדייק הכתוב וימלאו ימיה ללדת, שבאמת בדרך נס היה מה שנמלאו ימיה ללדת כי, במעי האם היה היצה"ר שולט בעשו, א"כ היה יכול לבעוט באמו ולצאת קודם זמן, רק השי"ת עשה בדרך נס והמתינו במעי האם עד שנמלאו ימיה ללדת. היוצא לנו מדברינו שבעוד הולד במעי האם אין שולט בו היצה"ר, לכן שפיר אז שעת הכושר ומלמדין אותו כל התורה כולה ותהיה חרותה וחקוקה על לבו אף בבואו לעוה"ז. אף שמשכחין ממנו בצאתו לאויר העולם עכ"ז חקוקה בלבו כשיגדל וילך בדרך הטוב ויהגה בתורת ה' תהיה התורה חקוקה על לבו מה שלמד כבר בעודו במעי האם. ובזה יש לפרש מאחז"ל (שבת פ"ח) כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה יצאה נשמתן של ישראל שנאמר נפשי יצאה בדברו והוריד הקב"ה טל שעתיד וכו' והחיה אותן. והטעם בזה שעשה הקב"ה לכל דבור להוציא נשמתן, דבלא גוף תהיה התורה חקוקה וחרותה על לבם ועל לב זרעם אחריהם. בזה נבוא לביאור הפסוקים, הן אמת חפצת, שדוד במר נפשו מקונן על עצמו שהיה לו למנוע מלחטוא כי התורה שנקראת אמת חפצת בטוחות הם הכליות, והענין על התורה שלמדו אותו בעודו במעי אמו, כענין שנאמר בא"א שהיו שתי כליותיו נובעות חכמה, ומלמדין אותו כל התורה שנאמר אף לילות יסרוני כליותי, וכן הענין בהולד שמלמדין אותו שהכליות מלמדין אותו כל התורה. ושאמר אח"כ ובסתום חכמה תודיעני ר"ל בעוד הייתי סתום במעי אמי תודיעני חכמה, וכל זה עשה ה' בכדי שתהא התורה רשומה בלבי טרם שלט בי יצה"ר כדי למנעני מהחטא, לכן מקונן מה שבא עליו החטא, ע"כ אבקש ממך ה' אלהי תחטאני באזוב ואטהר, והוסיף לומר לב טהור וגו' ורוח נכון חדש בקרבי, היינו שרוח נכון שהיה לי מתחלה טרם צאתי לאויר העולם נקי מיצה"ר יחדש ה' בקרבי עתה כמאז, ועל להבא אל תשליכני מלפניך, היינו שלא יסיר מאתי העזר האלהי המסייע לכל הצדיקים בעת התגבר עליהם יצרם, וזהו ורוח קדשך אל תקח ממני

ונפן אל מדובר הקודם לפרש פסוק שובה ישראל וגו' שהתחלנו דהנה תכלית דברינו היה שלכך זכו האבות הקדושים שייחד השי"ת שמו עליהם שאומרים אלהי אברהם וכו' מחמת שהיו במדרגה גבוהה מעל גבוה, להתגבר על יצרם מעצמם בלתי עזר העליון כו'. וזהו דקאמר הנביא שובה ישראל במדרגה עד ה' אלהיך, היינו שתזכו למעלת האבות הקדושים לייחד שמו עליכם, וזו ה' אלהיך בנוכח. וכענין שאמרו בתנדב"א חייב כל אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי האבות, והבן

באופן אחר יש לומר פסוק שובה ישראל וגו' כי כשלת בעונך. דהנה חז"ל דקדקו האי עון מזיד הוא וקרי לזה מכשול דהוא שוגג, והכונה בזה נראה לבאר ע"פ מה שפירש רש"י והיה עקב תשמעון קאי על העבירות שאדם דש בעקבו, וכבר האריך בזה השל"ה הק' שהעולם טועים וסוברים דלא מיקרי בעל תשובה אלא שבא על ערוה או חילול שבת או ע"ז ח"ו, כי יש עבירות חמורות מה שהעולם אינם מחשבים אותם לעבירות, כמו לה"ר רכילות שנאת חנם ששקול כנגד ג' עבירות הנ"ל שבעוה"ר מצויות בינינו והעולם רגילין בהן עד שאינם מחשבין לעבירה כלל. ולזה כיון דוד המלך ע"ה באומרו עון עקבי יסובני, שהיה מתירא מהעבירות חמורות והם בעקבי. ולזה כיון ג"כ הנביא כי כשלת בעונך ועון מזיד ואצלך הוא קל כאילו אין בו עבירה רק כשוגג והבן. ומדוקדק לשון רז"ל. ואמר עוד הנביא אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב, וי"ל ע"פ מה שאמרו חז"ל (יומא פ"ו:) אמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות שנאמר שובה ישראל וכו', איני והאמר ר"ל גדולה חשובה שזדונות נעשות לו כזכיות שנאמר ובשוב רשע מרשעתו וגו' עליהם חיה יחיה, ל"ק כאן מאהבה כאן מיראה. כבר האריך בזה מהרש"א בח"א להתבונן איך יתכן להיות מעבירה מצוה. ולענ"ד להסביר הדבר בטוב טעם ע"פ מה שאמרו חז"ל בסוף פ"ק דקדושין רמי רב טובי בר רב קיסנא לרבא תנן כל העושה מצוה אחת מטיבין לו, עשה אין לא עשה לא ורמינהי ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה, א"ל התם כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה כי הא וכו'. לפ"ז יובן הענין היטב כיון שעושה תשובה מאהבה אין העבירה נחשבת לעבירה והוה כאילו