נחלי מים ח

דוד והשיבו השי"ת אינהו מינסו לי וכו'. ונראה הענין דלכך זכו האבות הקדושים שיאמרו עליהם אלהי וכו', כי היו עילוי מכל שאר הצדיקים, כמ"ש שלא שלט בהם יצה"ר והיינו שהם שלטו עליו והתגברו מעצמם ועמדו בנסיון. דענין נסיון כך הוא שהשי"ת מצוה עליו איזה דבר קשה ומסלק ממנו העזר, כי בעזר ה' אין כאן נסיון מאחר שהשי"ת מסייעו בזה, אך כשהשי"ת מסלק עזרו ממנו ומתגבר מעצמו אם יוכל אז הוא דבר גדול, וזה היה באמת מעלת האבות הקדושים שהתחזקו והתגברו מעצמם בכל דבר נסיון בלי סעד מאתו ית"ש. והנה הענין שרצה דהמע"ה להתדמות אליהם איכא פלוגתא בש"ס הנ"ל, מר חשיב לדוד ומר לא חשיב דוד, וצריכין לקרב הדעות שלא יהיו מרוחקות כ"כ. דבאמת היה לדוד מעלת האבות שהתגבר על יצרו בלי עזר וסעד, אך לא כ"כ בשלימות כמו האבות הקדושים, לכן מר חשיב לדוד בהדי אבות כיון שהיה קרוב למעלת האבות ומר לא חשיב כיון שלא היה בשלימות כ"כ כמו מעלת האבות, לזה רצה דוד שיאמר עליו אלהי דוד שהיה סבור שהגיע למעלת האבות בשלימות כיון שהיתה מעלתו יותר גבוהה משאר הצדיקים כי בו ג"כ לא שלט יצה"ר רק היה מתגבר מעצמו על יצרו כמש"ל והיה סבור שהגיע למעלה זו בשלימות כי באמת היה קרוב למעלה זו, והשי"ת השיב לו כי עדיין לא הגיע בשלימות למעלתם דאינהו מינסו לי, והיינו שהייתי מסלק מהם עזרתי ועמדו בנסיון, ואת לא מינסית לי, וכאשר ניסהו ה' אז באמת לא עמד בנסיונו כי לא הגיע כ"כ אל שלימות מעלת האבות הקדושים. וע"פ דברינו אלה שבאמת היה דוד קרוב למעלת האבות נ"ל משאחז"ל סוף פרק ערבי פסחים ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ תני רב יוסף זה שאומרים מגן דוד, ואעשך לגוי גדול אמר ריש לקיש זה שאומרים אלהי אברהם, ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק, ואגדלה שמך, זה שאומרים אלהי יעקב יכול יהיו חותמין בכולם ת"ל והיה ברכה בך חותמין ולא בכולן, והיינו כיון שדוד היה קרוב למעלת האבות הקדושים זכה שיאמרו מגן דוד כמו שאומרים מגן אברהם כיון היה קרוב למעלת האבות, והבן. ולפי ענינו יש לפרש הפסוקים (תהלים נ"א) שאמר דוד על התשובה שחטא בב"ש, הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, הן אמת חפצת בטוחות ובסתום חכמה תודיעני. לפי שראה דוד שלא עמד בנסיונו ולא הגיע למעלת האבות הקדושים שגברו על יצרם בלי עזר מהשי"ת, והוא לא עמד בנסיונו וגם עליו שלט היצר הרע כשאר הצדיקים הצריכין לעזר אלהי, ובלתי עזרתו לא יכול לו ונכשל בחטא, צווח ואמר הן בעוון חוללתי, כי עדיין היצה"ר שולט עלי, לא כאשר דמיתי שהגעתי למעלת האבות הקדושים להתגבר על היצה"ר. ואמר עוד הן אמת חפצת בטוחות, והמפרשים נדחקו בפירושו, ולדברינו יבוא על נכון שזה הוא קינת דוד שהיה מקונן על שגבר עליו החטא, והוא ע"פ מאחז"ל (קדושין ל':) בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין. כי התורה משברת כח היצה"ר. וזה דקאמר הן אמת, דאמת נקרא תורה כמד"א אמת קנה, ובסתום חכמה, היינו על התורה שנקראת חכמה כמארז"ל במדרש נובלת חכמה של מעלה תורה, והכוונה שהיה מקונן אף כי יש בי עדיין יצה"ר מ"מ היה לי להתגבר מכח התורה שהיא תבלין כו'. לכן אבקש ממך ה' תחטאני באזוב ואטהר, כי היה לי להתגבר מכח התורה כנ"ל

ולהמתיק הדבר נראה לפרש הפסוקים האלו ע"פ מאחז"ל שבעוד הולד במעי אמו מלמדין אותו כל התורה כולה. ונ"ל לתת טעם בזה ע"פ מאמר רז"ל פ' חלק (דף צא:) א"ל אנטונינוס לרבי נשמה מאימתי נתונה באדם משעת פקידה או משעת יצירה. א"ל משעת יצירה, א"ל אפשר לחתיכת בשר עומדת שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת אלא משעת פקידה, אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר ופקודתך שמרה רוחי. א"ל אנטונינוס לרבי יצה"ר מאימתי שולט בו באדם משעת יצירה או משעת יציאה. א"ל משעת יצירה, א"ל א"כ בועט במעי אמו ויוצא אלא משעת יציאה, אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר לפתח חטאת רובץ. ובזה נ"ל לפרש מקראי קודש, ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן וגו' ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו וגו', וימלאו ימיה ללדת וגו'. נ"ל דכך היה שאלת רבקה. מאחר דפסיקא ליה כאנטונינוס כמו שהודה רבי לדבריו ע"פ מקרא, א"כ כאשר התרוצצו הבנים בקרבה ודרשו חז"ל כשעברה על פתחי שם ועבר יעקב מפרכס לצאת וכשעברה על פתחי ע"ז עשו מפרכס לצאת, דבר זה היה לתמיה בעיניה, דהא במעי האם עדיין לא שולט היצה"ר. אח"ז