נחלי מים י

לא עשה כלל מיקרי בא לידו עבירה וניצול הימנה והו"ל כאילו עשה מצוה. וי"ל דזה כיון הנביא אמרו אליו כל תשא עון, היינו שיכפר העבירות ויהיו נחשבים כאילו לא עשה העבירות, וקח טוב דהיינו אדרבה שמהעבירה יחשב לו מצוה דהא ישב ולא עבר נותנים לו שכר כאילו עשה מצוה. וע"פ ענין זה פירשתי ד' חז"ל בספ"ק דקדושין גבורי כח עושי דברו כגון ר"צ וחביריו ר"צ תבעתיה ההיא מטרוניתא אמר לה חליש ליבאי ולא מצינא איכא מידי למיכל אמרה ליה איכא דבר טמא, אמר לה מאי נ"מ דעביד הא אכיל הא, שגרא תנורא קא מנחא ליה סליק ויתיב בגויה אמרה ליה מאי האי אמר לה דעביד הא נפיל בהא אמרה ליה אי ידעי כולי האי לא צערתיך. וי"ל מה שתארו לו בתאר זה עושי דברו לשמוע בקול דברו, דהענין אף שאמרו חז"ל אל תהיו כעבדים המשמשין וכו', יש ענין שמותר ע"מ לקבל פרס, כמו שאחז"ל שכר מצוה מצוה, והיינו שבזכות מצוה זו יעשה מצוה אחרת, וזה ודאי שרי לעבוד ה' באופן זה, וזה עבודת הצדיקים שעושין מצוה ומטהרין את גופם בכדי שיוכלו לעשות מצות אחרות. וז"פ עושי דברו לשמוע בקול דברו, היינו שעושין המצות ומטהרין ומקדשים גופם בכדי שיוכלו לשמוע בקול דברו עוד מצות ולהוסיף תורה ומע"ט, וזה ענין ג"כ ששיבח הבורא לישראל בעת מ"ת שהקדימו נעשה לנשמע אמר הקב"ה מי גילה רז זה לבני לשון שמלה"ש משתמשין בו שנאמר גבורי כח עושי דברו וכו', והיינו שהיו במדרגת מלאכי מעלה בעת קבלת התורה שרצונם היה לעשות המצות כדי שיזכו לשמוע עוד בקול דברו, וזה מדרגת המלאכים ג"כ, ור' צדוק וחבריו היו ג"כ במעלה גדולה זו. והנה הרשעים הם להיפך כמו שאמרו חז"ל ששכר עבירה עבירה, כי עבירה גוררת עבירה, והיינו אף שהם חלושים לעשות העבירה מחזקים א"ע באכילה ושתיה ולמלאות בטנם במאכלות אסורות כדי שיתחזק גופם לעשות העבירה. והנה ר"צ היה ניצול מהמטרוניתא בחכמה, והיינו שאמר לה לא מצינא, כי אין לי כח לעשות העבירה, ואמר איכא מידי למיכל ואמרה לו איכא דבר טמא ואמר לה מאי נ"מ דעביד הא אכיל הא, הכוונה שזו מדת הרשעים שעושין עבירה בכדי שיוכלו לעשות עוד עבירה, ובאמת ר' צדוק וחבריו שהיו ממדת הצדיקים עושי דברו לשמוע בקול דברו, שעושין מצות כדי שיוכלו אח"כ לעשות עוד מצות, ולכן ניצול מהמטרוניתא כמו שאמרו חז"ל שגרא תנורא כדקאמר הש"ס: דרוש ב' לשבת שובה פלפול בסוגיא שבועות י"ג מעניני דיומא

תוס' ד"ה בעומד במרדו, הקשו דבפרק בתרא דיומא אמרינן מיתה ויוה"כ מכפרים עם התשובה, עם התשובה אין בפ"ע לא הא מני דלא כרבי, והא לא אתיא אפילו כרבנן דבשאר עבירות חוץ מג' עבירות מיתה מכפרת בלא תשובה. ונראה דלפירוש רש"י דפי' בד"ה ורבנן דאית להו נמי בשאר עבירות דאין יוה"כ מכפר על שאינן שבין וכו' אבל שאר עבירות בלא תשובה נמי מיתה ממרקת אחר יוה"כ, אבל יוה"כ בלא מיתה לא. הנה לפירושו בשאר עבירות מועיל לרבנן מיתה עם יוה"כ למרק בלי תשובה, רק בהנך ג' עבירות אין מיתה מועיל בלא תשובה, ולפ"ז לק"מ קושיית התוס'. דהא במשנה הפירוש מיתה ויוה"כ מכפרים עם התשובה היינו או מיתה או יוה"כ עם התשובה, ועיין במהרש"א בתוס' ד"ה הנ"ל, ולפי זה שפיר אתיא כרבנן דמיתה בלי יוה"כ גם לרבנן בעינן תשובה דוקא אפילו בשאר עבירות ודוקא מיתה ויוה"כ מועיל בלי תשובה בשאר עבירות, והוא פשוט מאוד, ומצאתי בס' מנחת אהרן לאא"ז ז"ל שכיון ג"כ לזה

והנה המהרש"א ז"ל בפירוש רש"י הנ"ל כתב דרש"י הוכרח לפרש כן דדוקא מיתה ויוה"כ ממרקת בשאר עבירות ולא מיתה לחוד, דאל"כ היה סברת רבי ורבנן הפוכים, דלרבי מוכרח לקמן גבי עבד בליליא ומית ואכל אומצא וכו' דאף אם יוה"כ מכפר בשאר עבירות בלי מיתה מיתה בלי יוה"כ