נחלי מים פט

דמיין, ונמצא דכל זמן שלא הופרש חלה עדיין אין בו זכות כלל לכהן, והוה ליה כולה של ישראל ושרינן מטעם הואיל והפת נאפה יפה, ור"י ס"ל דאיכא חדא דלא חזיא לא לדידיה ולא לאורחים, היינו משום דס"ל מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין, ונמצא כבר יש לו זכות לכהן בזה ולא הו"ל כולה של ישראל, ולא שרינן מטעם הואיל והפת נאפה יפה כיון דאיכא בזה חלק לכהן. כנלענ"ד לפרש הסוגיא בטוב טעם

ובזה יתבאר דברי רב אלפס הנ"ל בטוב טעם והיינו דס"ל להלכה כאוקימתא רמי בר חמא ולא כדחיית הש"ס, והיינו דהקדים הסוגיא הנשנית לבסוף דרבי ס"ל הלכה כר"א א"כ ליכא למימר כדחיית הש"ס, דלדחיית הש"ס צ"ל דר"א ס"ל מתנות שלא הורמו לאו כמו שהורמו דמיין, א"כ תקשה דרבי אדרבי היאך פסק הלכה כר"א והא רבי ס"ל מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין, ומזה הוכיח רב אלפס דאוקימתא דרמי בר חמא עיקר דפליגי בהואיל, ולפ"ז גם לענין מלאכת אפיה פליגי בהואיל, וכיון דאמרינן הואיל לענין מלאכת אפיה הגם דאיכא איסורא דהא רבי סובר דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין, שרינן מטעם תיקון חלה ור"י ס"ל דלא אמרינן הואיל ואיכא איסורא דאורייתא, ומזה הכריח רב אלפס דלהלכה אמרינן הואיל ודו"ק

ואמרתי ליישב בסוגיא דהואיל קושית התוספות דהקשו לר"א דס"ל דאמרינן הואיל ואי בעי מיתשיל עלה הקשו תימה לרשב"א אמאי אמרינן בפרק כל שעה דמצת מעשר שני אין יוצא בה בפסח לר"מ דסובר מעשר שני ממון גבוה ולא חשיב מצתכם הא הואיל ואי בעי מיתשיל עלה מחשבינן ליה כשלו, ועוד דאמרינן לעיל אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה, והא של גבוה נמי חשיב כשלו הואיל ואי, בעי מיתשיל עלה. ונלענ"ד לתרץ קושיית התוס' בטוב טעם בס"ד, ונבאר דכל אחד אזיל לשיטתו. דהנה לכאורה תקשה קושיא חמורה דבערכין כ"ג מסיק הש"ס בפלוגתא דר"א ור"י גבי המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ר"א אומר כשיגרשנה ידור הנאה ור"י סובר דא"צ, ומסקנת הש"ס דפליגי ביש שאלה בהקדש או אין שאלה בהקדש, דר"א ס"ל דאין שאלה בהקדש ולהכי חיישינן לקנוניא ולהכי בעינן דידור הנאה, ור"י סובר דיש שאלה בהקדש א"כ ליכא למיחש לקנוניא דהא אי בעי יכול לשאול על הקדש ותליא הש"ס בפלוגתא דב"ש וב"ה דב"ש סובר הקדש טעות הקדש וב"ה סובר הקדש טעות אינו הקדש, א"כ תקשה דהיאך קאמר ר"א הואיל ואי בעי מיתשיל עלה דהא ר"א סובר דאין שאלה בהקדש, ועכצ"ל דר"א מחלק בין הקדש לתרומה, דבנזיר ל"א טעמא דב"ש הקדש טעות הקדש משום דיליף תחלת הקדש מסוף הקדש מה תמורה אפילו בטעות אף הקדש אפילו בטעות, וזה דוקא בהקדש אבל לא בתרומה, ואף בנזירות ג"כ אמרינן (דף ט' ע"א) דמאן דס"ל אין שאלה בהקדש ס"ל ג"כ אין שאלה בנזירות, היינו משום דנזירות מיקרי ג"כ הקדש כמו שכתבו רש"י ותוס' דנזירות ג"כ הקדש כדכתיב קדוש יהיה גדל פרע, אבל בתרומה בודאי לר"א ג"כ יש שאלה, ולשון רש"י ז"ל לפ"ז צ"ע דכתב בזה הלשון ר"א סבר דעובר עליה משום הואיל ואי בעי מיתשיל עלה והדרה לטיבלא ודידיה היא דעל כל נדר והקדש ותרומה הקדוש באמירת פיו יכול לשאול לחכם ולעקור דיבורו עכ"ל, וצ"ע דהא ר"א ס"ל אין שאלה בהקדש רק בתרומה ס"ל יש שאלה וכמו שנתבאר. ולפ"ז ממילא מתורץ קושיית התוס' דהיאך א"ש לר"א הך דרשא אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה דיחשב נמי כשלו הואיל ואי בעי מיתשיל, ולפי זה לא קשה דר"א לטעמיה דס"ל אין שאלה בהקדש, ולפ"ז ממילא א"ש דר"א ור"י אזלי לטעמייהו, דר"א סובר דאין שאלה בהקדש יכול לסבור הואיל ואי בעי מיתשיל עלה, ולא תקשה מהך דאתה רואה של אחרים ושל גבוה משום דאין שאלה בהקדש, אבל ר"י לטעמיה דס"ל יש שאלה בהקדש א"כ מוכרח דלא אמרינן הואיל ואי בעי מיתשיל עלה דאי לאו הכי היכי משכחת לה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה דהא אי בעי מיתשיל עלה והוי כדידיה, א"ו דלא אמרינן הואיל ואי בעי מיתשיל עלה, וא"ש דר"א ור"י לשיטתייהו אזלי

ובזה נבוא לתרץ קושיא ראשונה של התוס' שהקשו לר"מ אמאי מצה של מעשר שני אינו יוצא בה לר"מ דס"ל ממון גבוה ואמאי לא חשיב מצתכם הואיל ואי בעי מיתשיל עלה, דלכאורה בפשיטות אינו קשה די"ל דר"מ ס"ל כר"י דלא אמרינן הואיל ואי בעי מיתשיל עלה, ובזה היה מקום לתרץ דברי הרמב"ם בפ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה ח' דיוצאין במצה של מעשר שני בירושלים ותמה עליו הכ"מ דהא