נחלי מים פו

אברהם מגייר גוברין ושרה מגיירא נשין ומעלה עליהון כאלו עבדו להון, אמר רבי אבא א"ה כמה בני נשא הוי אי תימא דכולהו אזלי עמיה, אמר ר' אלעזר אין ובג"כ כולהו ב"נ דהוו אזלי עמיה כולהו אקרון עם אלהי אברהם והוה מעבר בארעא ולא הוה דחיל דכתיב ויעבור אברהם בארץ, א"ל רבי אבא אי הוה כתיב והנפש אשר עשו בחרן הוה אמינא הכי אלא ואת הנפש כתיב את לאסגאה זכותא דכולהו נפשאן דהוו אזלי עמיה דכל מאן דמזכה לאחרא ההוא זכותא תליא ביה ולא אעדי מיניה מנלן ואת הנפש אשר עשו בחרן זכותא דאינון נפשן הוה אזיל עמיה דאברהם. והנה בעל המגיד כיון דקאמר אלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ולא קאמר אבותינו, כוונתו על זכות אבותינו וכפי' הזוה"ק ואת הנפש אשר עשו בחרן כיון דקאמר את קאי על זכותא דילהון ה"נ דקאמר את אבותינו קאי על זכות דילהון וכדברי הזוה"ק דשלשה אבות בזכות קשרי דמהימנותא דילהון הותרו הקשרים של כחות הטומאה שלהם שקשרו במצרים. ואפשר ג"כ נכוין הא דסיים המגיד הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים, דנקט תלתא דורות וכבר ראיתי שדקדקו בזה, ולפמ"ש נראה דנתכוין בעל המגיד כיון דבזכות שלשה אבות הותרו הני קטרי שלשה, אמר אפילו היה כח בעצמנו להתיר השלשה קשרים של כחות שלהם עכ"פ היו צריכין ג' דורות לזה, ואפשר לפמ"ש המדרש בפ' וירא ואברהם היה יהיה אין לך דור שאין בו שלשים צדיקים כאברהם, נקט דעכ"פ שלשה דורות בעינן כמו שהותרו הקשרים ע"י שלשת אבות

וחכ"א ימי חייך הימים כל ימי חייך להביא לימות המשיח. שמעתי לדקדק בשם הגאון רבינו עקיבא איגר ז"ל למה שינה הלשון דאצל ב"ז כתיב ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות ובדרשא דחכמים קתני בזה הלשון להביא לימות המשיח. ושמעתי בשמו לתרץ כיון דבגמרא קאמר דהקשו לחכמים וכי מזכירין יצ"מ לימות המשיח והא כתיב ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את ב"י מארץ מצרים כ"א חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה וגו', ומתרצים החכמים לא שתעקר יצ"מ כל עיקר אלא שיעבוד גליות עיקר ויצ"מ טפל לו. ולכן קאמר בלשון להביא לימות המשיח, דהיינו שיהיה נזכר ג"כ ולא שיהיה עיקר, רק דעיקר יהיה שיעבוד גליות ויצ"מ טפל לו. ול"נ דרמז בזה התנא למה שבארנו בכמה מקומות בשם הגאון מהר"ל מפראג ז"ל, כאשר חזינן דקוב"ה עשה ופעל נוראות במצרים, הוא בודאי דבר הוה תמיד, וכמו שהשי"ת נצחי כן פעולותיו ונוראותיו נצחיים, ומגאולת מצרים יהיה מקור לכל הגאולות אשר אנחנו מחכים לזה, וזהו הפירוש הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, היינו כשהי"ת שמו עושה חסד, אז חסדו לעולם ועד, וזהו דמרמז לנו התנא להביא לימות המשיח, דהיינו גאולת מצרים יהיה מקור נפתח להביא ימי המשיח, ולהכי נקט בלשון להביא לרמז גם לזה

בתשובה לבן רשע ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה וכו', נראה לפרש הענין לפמ"ש השל"ה לפרש וכל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח, והענין ע"פ מה שמבואר בזוה"ק ואביא דבריו בקיצור. וז"ל פקודא דא לספר בשבחא דיצ"מ דאיהו חיובא על בר נש לאשתעי לעלמין, אוקימנא כל ב"נ דאשתעי ביצ"מ ובההוא ספורא חדי זמין איהי למיחדי בשכינתא לעלמא דאתי דהוא חזי מכולא וקוב"ה חדי בה בהאי סיפור בה בשעתא כניס הקב"ה לפמליא דיליה ואמר לון זילו ושמעו סיפורא דשבחא דילי דקא משתעין בני וחדו בפורקנא כדון כולהון מתכנסין ואתין ומתחברין בהדי ישראל ושמעו סיפורא דשבחא דקא חדאן ברזא דפורקנא דמאריהון, כדין אתין ואודון לקוב"ה על כל אינון ניסין וגבוראן ואודון ליה על עמא קדישא דאית ליה בארעא דחדן בחדוה דפורקנא דמאריהון, כדין אתוסף חילא וגבורתא לעילא וישראל בההוא ספורא יהבי חילא למאריהון כמלכא דאיתוסף חילא וגבורתא כד משבחין גבורתיה ואודון ליה וכולהו דחלין קמיה ואסתלק יקרא על כולא

וכלל הענין מדברי הזוה"ק האריך השל"ה הק', שהסיפור של יצ"מ וחדו בההוא סיפור מעוררין כח הגאולה למעלה, ומצד סיפור נפלאותיו אז נעשה דביקות ביננו לבינו ית"ש ומסתלקין הענן והחושך המפסיקים ביננו, וזו היא הגאולה האמיתית, כי אז יתגלה לנו לאלהים ואנחנו לו לעם, ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו, ותיבת זה הוא כמורה באצבע זה הוא נשמחה ונגילה בישועתו, וגם פירוש בישועתו הוא ישועת עצמו, כי כביכול השכינה