נחלי מים פד

השם, וגם שופרות והיינו לזכור יום מתן תורה אשר פנים בפנים דבר ה' אתנו, וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר חזק מאוד, וכאשר אנחנו נזכור בשני יסודות האלה נבא לקבל עלינו עול מלכותו, וזה היה כוונת התורה שהזכירה לנו תחלה שופרות ואח"כ זכרונות ואח"כ מלכיות. והיינו שמשתי אלו הבחינות והיינו שופרות וזכרונות נבוא לידי מדה בחינת מלכות לקבל עלינו עול מלכותו, אמנם כל זה צריכה התורה לכתוב דמלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא, דהיאך נוכל לבחינת מלכיות לקבל עול מלכותו ית"ש עלינו אם לא בהקדם תחל שופרות וזכרונות, וכמו שבארתי הדבר בטוב טעם. אמנם אנחנו עם אלהי אברהם מאמינים בני מאמינים מקדמינן נעשה לנשמע, היינו כיון שהשי"ת מצוה עלינו לקבל עול מלכותו ית"ש בודאי כוונתו להיטיב עמנו לתכליתנו ולהיות דבוקים בו ית"ש מקדמינן אנן מלכיות, דזה דוגמא נעשה לנשמע. ואחרי דברים אלה נבוא לכלל ישוב מקראי קודש שהתחלנו כפי שהקדמנו המדרש, דהמשקוף מרמז על א"א ע"ה ושתי המזוזות מרמזים על יצחק ויעקב, וכבר בארנו שהשי"ת רצה בעת התחלת הקנין לו לעבדים להיות מקבלים עלינו שלשת העיקרים אשר רמוזים בשלשת האבות דהיינו מציאות השם ושהוא חידש עולמו כרצונו הטוב להיטיב לברואיו, והשגחת ה', ותורה מן השמים, והם הם שלש בחינות מלכיות זכרונות ושופרות, לכן צוה השי"ת מתחלה על שתי המזוזות ואח"כ על המשקוף, והיינו דמתחלה אנחנו צריכין לזכור השגחת ה' עלינו כי יש דין ודיין להיטיב לעושי רצונו ולהעניש לעוברי רצונו, וזהו זכות יצחק כי הוא בחינת דין, וגם עיקר התורה מן השמים, אף שבעת ההיא לא היה קבלת התורה, מ"מ ע"מ כן הוציא השי"ת את ישראל ממצרים לקבל התורה, וכמו שאמר השי"ת למשה רבינו ע"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. והיינו תורה מן השמים שיאמינו בתורת ה' ובמשה עבדו נאמן ביתו אשר על ידו ניתנה התורה ולא תהיה עוד תורה אחרת מאת השי"ת. ומשתי בחינות אלו נבוא לכלל קבלת עול מלכותו עלינו ולהיות לו לעבדים ולהחזיק עלינו עול מלכותו תמיד, לכן צוה השי"ת לתת הדם בתחלה על שתי המזוזות ואח"כ על המשקוף. אמנם אנחנו בני ישראל הקדמנו נעשה לנשמע, צוה משה לבני ישראל לתת תחלה על המשקוף ואח"כ על שתי המזוזות, והיינו שאנחנו נתרצינו לקבל תיכף עלינו עול מלכותו ית"ש, ולכן בכוונה עשו שינוי זה כדי להקדים נעשה לנשמע ולקבל עלינו מיד עול מלכותו, והדברים נכונים בס"ד כפתור ופרח

ונראה לענ"ד לבאר ע"פ ענין זה המשנה והגמרא דפסחים פרק תמיד נשחט, דאיתא במשנה הפסח נשחט בשלש כתות שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל קהל ועדה וישראל, וקאמר הש"ס אמר ר' יצחק אין הפסח נשחט אלא בג' כתות של שלשים שלשים בני אדם מ"ט קהל ועדה וישראל מספקא לן אי בב"א אי בזה אח"ז הלכך בעינן שלש כתות של שלשים שלשים בני אדם דאי בב"א הא איכא ואי בזה אחר זה הא איכא, הלכך בחמשים נמי סגי דעיילי תלתין ועבדי עיילי עשרה ונפקי עשרה עיילי עשרה ונפקי עשרה. ובירושלמי איתא רבי יעקב בר אחא בשם ר' יסא ניתן כח בקולו של משה והיה קולו מהלך בכל ארץ מצרים מהלך ארבעים יום, ומה היה אומר ממקום פלוני עד מקום פלוני כת אחת וממקום פלוני ועד מקום פלוני כת אחת. ואל תתמה, ומה אם אבק שאין דרכו להלך אתמר והיה לאבק בכל ארץ מצרים קול שדרכו להלך לא כ"ש. וצריכין להתבונן הענין שהיו נצרכים דוקא שלש כתות, וגם הספק של הש"ס צריך ביאור, ואף כי מי יכול לבוא בסוד ה' אשר למדו חז"ל מקראי מ"מ מה שנוכל לרמוז בזה כ"א כפי חלקו אשר חלק ה' לו בבינה מצווה בזה, והוא בכלל כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. ולדעתנו הענין מתוק מאוד, כי הענין בא לרמז שכבר הבאתי דברי הזוה"ק דתלת קשרין קשרי קשירו בהון על ג' דרגין דבהו עבדו דישראל לא נפקא משיעבודא דלהון רק בזכות אברהם יצחק ויעקב דהמה התירו הקשרים בזכות ג' קטרי דהימנותא דלהון, בזה שבר ה' הכח של ג' קשרים של מצרים. ורמז הקב"ה לנו בעשיית קרבן פסח, כי בק"פ שלנו נשבר כח שלהם אשר באלהיהם עשה שפטים, וצוה השי"ת לחלק לשלש קדושות לרמוז על קדושות אברהם יצחק ויעקב. כי המה בקשרא דמהימנותא דקשרי בקוב"ה ומסרו נפשם על קדושת שמו ית' המה התירו הכח של הג' קשרים של המצרים. והמהרש"א בח"א כתב דהשלש כתות מרומזים בכתוב ה' זכרנו יברך יברך את בית ישראל יברך את בית אהרן יברך יראי ה'