נחלי מים פג

יונתן דכל זמן שלא פרט הכתוב יחדיו משמע כל אחד בפני עצמו, וה"נ י"ל דבזכות כל אחד לבדו היתה הגאולה, ולהכי ס"ל לחכמים דמצות פסח מצה ומרור לאכול כ"א בפני עצמו, לרמוז דבזכות כל אחד בפני עצמו היה הגאולה

ולהני יסודות שכתבנו נראה לפרש מקראי קודש דבפ' בא בפרשת החדש הזה לכם, דגבי צווי הקב"ה אל משה ואהרן פסח מצרים כתיב ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אותו בהם, וגבי צווי משה אל ישראל כתיב ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות מן הדם אשר בסף. והוא פליאה ששינה משה מאמר הקב"ה, דבצווי כתיב תחלה אל שתי המזוזות ואח"כ על המשקוף ומשה היה מצוה לישראל בהיפך בתחלה אל המשקוף ואח"כ על שתי המזוזות, ואח"כ כתיב ג"כ ועבר ה' לנגוף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות. ונלענ"ד לפרש לדרכנו בטוב טעם בס"ד, דאיתא במדרש בפרשת שמות וטבלתם בדם אשר בסף בזכות התורה שעתידין לקבל דכתיב במ"ת ויקח משה את הדם, וכתיב והגעתם אל המשקוף שאברהם גדול בגרים וכשם שהמשקוף בגובה כך היה גדול באבות, ואל שתי המזוזות בזכות יצחק ויעקב ללמדך שבזכות כל אלו יצאו, נמצינו למדין מדברי המדרש שהמשקוף מרמז על זכות אברהם ושתי המזוזות מרמזים על זכות יצחק ויעקב. והענין נראה לבאר לפי דרכנו כאשר בארנו, שזכות אברהם היה מציאות השם והיינו שנתברר לו באמונה אמיתת מציאות השם והוא המחדש העולם ברצונו הטוב ופירסם אלהותו לכל באי עולם וכמו שכתבנו לעיל בשם פירש"י שכביכול מתחלה היה נקרא אלהי השמים ובביאת א"א לעולם נקרא אלהי הארץ שפירסם אלהותו לכל באי עולם, ויצחק הוא בחינת דין, והיינו שהודיע כי יש דין ודיין להשגיח בעולם ולשלם שכר טוב לעושי רצונו ועונש לעוברי רצונו, ויעקב הוא בחינת התורה, והיינו כי רצה הקב"ה בעת התחלת קבלת אלהותו ולהיות נקנים לו לעבדים, דבמצרים היו להוטים אחרי אלהי נכר כדברי המדרש שהבאתי, ורצה השי"ת בעת ההיא שנקבל עלינו שלשת העיקרים האלה. דהיינו מציאות ה' שהוא עיקר הראשון, והשגחת ה' העיקר השני, והעיקר השלישי להאמין בבחינת התורה כאשר תנתן להם כי היא מן השמים, והם בחינת שלשה אבות, והם בחינת מלכיות וזכרונות ושופרות. והנה הקשו הקדמונים למה בר"ה אנחנו אומרים מתחלה מלכיות ואח"כ זכרונות ואח"כ שופרות שלא כסדר הכתוב אשר משם למדו חז"ל מהמקרא ותקעתם בחצוצרות זו שופרות, והיה לכם לזכרון זו זכרונות, אני ה' אלהיכם זו מלכיות, א"כ בכתוב נאמרו בתחלה שופרות ואח"כ זכרונות ואח"כ מלכיות ואנחנו עושים בהיפך להקדים המאוחר, ותירץ בס' עוללות אפרים בטוב טעם, כי זה הענין בחינת נעשה ונשמע שהקדימו ישראל נעשה לנשמע והוטב בעיני הקב"ה כמבואר בדברי חז"ל בש"ס שבת, והיינו דענין מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא, והוא כי דרך מלכותא דארעא לומר ולהשמיע מתחלה דבר אם יכולים לעשות, ואח"ז אם האנשים שומעים הדבר והבינו בעצמם שיכולים לעשות הדבר אומרים שכן נעשה. וכן היה במתן תורה מתחלה רצה הקב"ה להשמיע לבני ישראל את תורתו, וכאשר ישמעו ויכולים לקבל עליהם אז יאמרו כן נעשה, אמנם אנחנו ישראל מאמינים בני מאמינים אשר האמינו בה' כי בודאי תורת ה' נחמדים מזהב ומפז, כי מה שחפץ שאנחנו נקבל תורתו עלינו הוא להיטיב לנו באחריתנו ונהיה דבקים בשמו הגדול ולא לצורך עצמו חלילה, כאשר הארכנו בזה בדרושים הקודמים [עיין דרוש שני] במאמר חז"ל פתחו א"ה ואמרו לכבוד עצמו הוא דורש, ושם הארכנו בביאור הענין היטב, א"כ בודאי כיון שרצונו של הקב"ה ליתן לנו התורה לטובתנו א"כ בודאי נוכל לקבל התורה, ע"כ הקדימו נעשה לנשמע, וזה היה חביב בעיני הקב"ה שהאמינו בה' כי התורה הוא טובתם ותכליתם ובודאי יוכלו לקבל התורה. כן הענין שצוה אותנו הקב"ה לזכור מלכיות וזכרונות ושופרות בר"ה. והיינו עיקר לקבל עלינו עול מלכותו עלינו כי הוא זה היום אשר חידש הבורא עולמו רצה השי"ת שנהיה אנחנו מקבלים עלינו עול מלכותו. וכמאמר חז"ל אמר רבה אמרו לפני מלכיות בר"ה שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיבוא זכרונכם לפני לטובה ובמה בשופר. והענין כיון שצוה השי"ת יום זה לקבל עלינו עול מלכותו ומאיזו בחינה נבוא אנחנו לקבל עלינו אלהותו ית"ש, תיכף צוה השי"ת לומר זכרונות, והיינו שנזכיר כי השי"ת משגיח בעולם ויש שכר ועונש, וגם לזכור עקידתו של יצחק היאך יצחק מסר נפשו על אהבת קדושת