נחלי מים פב

והשגחת ה', ותורה מן השמים, וגם נרמז בהם שלשה יסודות שהעולם קיים עליהם דהיינו תורה עבודה וגמילות חסדים, לזאת החמירו חז"ל בהם יותר משאר מצות לפרש טעמיהם

ואחרי הקדמות האלה נראה לבאר הפלוגתא דהלל וחכמים בפסחים קט"ו דהלל ס"ל דהחיוב שיהיה כורכן בב"א וחכמים ס"ל אפילו זה בפ"ע וזה בפ"ע, ובאיזו סברא פליגי, הגם דהש"ס מפרש דפליגי בדרשי דקראי, שבעים פנים לתורה. ונראה לענ"ד לפרש הפלוגתא. דהנה לפי מ"ש דשלש מצות פסח מצה מרור מרמזים לשלשה אבות אברהם יצחק ויעקב, כי בזכות שלשת האבות אלה הותרו הקשרים שקשרו אותנו המצרים לבלתי נוכל לצאת משם. והנה במדרש פ' בחקותי ע"פ וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור, וז"ל המדרש ולמה נמנו אבות אחורנית לומר אם אין מעשה ביעקב כדאי הם מעשה יצחק, ואם אין מעשה יצחק כדאי הם מעשה אברהם, כדאי הם מעשה כל אחד ואחד שיתלה כל העולם בגינו, והביאו רש"י ז"ל בחומש בשינוי לשון קצת, והיינו דעיקר אשמעינן דמעשה כ"א כדאי לעצמו. ולענ"ד להבין היטב דברי המדרש, דלכאורה אינו מובן מהיכא שמעינן זאת ממאי דכתב אחורנית טפי ממה שאם היו כתובים כסדר. ונלענ"ד דהמדרש הזה יובן היטב עם המדרש דשם בסמוך דקאמר שם ולמה נאמר באברהם ויצחק אף ולא נאמר ביעקב אף, ע"י שהיה מטתו שלימה לפניו. אברהם יצא ממנו ישמעאל וכל בני קטורה, ויצחק יצא ממנו עשו וכל אלופי אדום, אבל יעקב מטתו שלימה כל בניו צדיקים. ולכאורה אינו מובן דמשום זה הוזכר אף, והלא כמה פעמים נזכרו בתורה אברהם ויצחק ולא נזכר בהם אף, אמנם הענין מבואר היטב דהעיקר נקט הכתוב לשון אף ולא כללו הני שלשת אבות דהיינו וזכרתי את בריתי יעקב ויצחק ואברהם להורות שכל אחד כדאי לעצמו, א"כ ראה התורה יותר לנקוט לשון אף אצל אברהם ויצחק דמהם יצא פסולת, משא"כ יעקב שהיתה מטתו שלימה לא רצתה התורה להזכיר אצלו כלל לשון אף, דלשון אף מרמז לכעס, ואצל יעקב שהיתה מטתו שלימה לא שייך זה. והן הן דברי המדרש למה נמנו האבות אחורנית וכו', והיינו דהתורה רוצה להשמיענו דכל אחד כדאי לעצמו ולכן נקט לשון אף, לומר דכל אחד כדאי לעצמו דאי לא הוה נקיט לשון אף הייתי אומר דוקא שלשתן יחד, וכיון דהוכרחה התורה למנקט לשון אף הוכרחה למנות את האבות אחורנית כדי שלא יהיה אצל יעקב לשון אף, ולהכי נמנו האבות אחורנית כדי לנקוט בהם לשון אף לומר דכ"א לעצמו כדאי, והבן כי הוא כפתור ופרח בס"ד

ועתה נבוא לפרש פלוגתא דהלל וחכמים הנ"ל. דיש לומר טעמו דהלל דס"ל דבגאולת מצרים שהיתה הגאולה בזכות שלשת אבות ושם נמנו כסדר ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב וכיון שנמנו כסדר יש לומר דוקא בזכות הני שלשת אבות ביחד היו יכולים ליגאל וכל אחד לבדו לא היה בו כדי גאולתנו. כי במצרים היה נשקעים בטומאת מצרים וכפי המדרש שהבאתי והיו צריכין זכות גדול דוקא הני שלשתן ביחד לגאלם. וכדמשמע קצת לשון הזוה"ק שהבאתי דזכאין אינון אברהם יצחק ויעקב שכ"א היה קשר אחד מהני שלשה קשרים שקשרו המצרים מבלי לצאת משם ולכן נאמרו האבות כסדר להורות דדוקא ע"י שלשתן נגאלו ממצרים, והיינו דס"ל להלל דהמצוה דוקא שיאכל שלשתן פסח מצה ומרור יחד לרמז שע"י שלשתן אבות נגאלו ממצרים, ורבנן ס"ל אף דנכתבו האבות כסדר בתורה מ"מ יש לומר דכל אחד כדאי לעצמו ובזכות של כל אחד ואחד נגאלו. ואפשר לומר דזה תליא בפלוגתא דרבי יאשיה ור' יונתן בכמה דוכתי, דר"י ס"ל דכל היכא דנזכרו בתורה שני דברים משמע שניהם יחדיו וכמו דאמר הש"ס (בבא מציעא צ"ד:) על קרא דאיש אשר, יקלל את אביו ואת אמו, דהא בקרא כתיב איש אשר יקלל את אביו ואת אמו משמע שניהם יחדיו, אביו שלא אמו אמו שלא אביו מנין ת"ל אביו ואמו קלל, דבראש המקרא סמך קללה אצל אביו ובסוף המקרא סמך קללה אצל אמו, הכי ס"ל לר' יאשיה, ור' יונתן ס"ל משמע שניהם כאחד ומשמע אחד בפ"ע עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו, ובזה תליא ג"כ הפלוגתא, דהלל ס"ל כר' יאשיה כל היכא דכתב בתורה שני ענינים אפשר דוקא שניהם, ולהכי בגאולת מצרים דנכתבו האבות כסדרן יש לנו לומר דהגאולה היתה דוקא בזכות שלשתן יחד ולכן היה כורך פסח מצה ומרור ביחד לרמז דבזכות שלשת האבות ביחד היתה הגאולה, וחכמים ס"ל כר'