נחלי מים פא

שהוא בחינת התורה וגם ענין וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה דרשו בזוה"ק על התורה (בראשית דכ"ז), וז"ל הזוהר הקדוש כגוונא דא אמרו מארי מתניתין וימררו את חייהם בעבודה קשה בקושיא, בחומר בקל וחומר, ובלבנים בליבון הלכתא, ובכל עבודה בשדה, דא ברייתא, ואת כל עבודתם וגו' דא משנה. עוד אמרו ז"ל (שבת ל':) כל ת"ח שיושב לפני רבו ואין שפתיו נוטפות מר תכוינה שנאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר, א"ת מור עובר אלא מר עובר, א"ת שושנים אלא ששונים. ולענ"ד מרמז התורה בענין מרור אמרו רז"ל בפסחים בפרק כל שעה דמרור תחילתו רך וסופו קשה, והתורה הוא בהיפך תחילתה קשה וסופה רך, כמו שדרשו חז"ל בברכות פרק הרואה מאי דכתיב כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב, במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה, ומיץ אף יוציא דם כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור, ומיץ אפים יוציא ריב כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות. אלמא דדברי התורה הוא בהיפך תחילתו קשה כי צריך יגיעות רבות ולהניח תענוגי העולם רק לעסוק בתורת ה', ולבסוף הוא רך שזוכה להורות כדין וכהלכה: עוד יש לפרש טעם למה שכתבנו בשם השל"ה הקדוש דבמצות מרור מרומז התורה, לפי מה דאיתא במדרש שה"ש שנמשלה התורה לשמן ואמר המדרש מה שמן מר מתחלתו ומתוק בסופו יכול אף דברי תורה כן ת"ל דבש וחלב מה הם מתוקים אף ד"ת מתוקים, והקשה בידי משה דלקמן איתא במדרש להיפך ד"א שמן תורק שמך מה שמן הזה מר מתחלתו וסופו מתוק כך והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד. ותירץ בטוב דהמרירות הוא לצורך המתיקות שיהיה מתוק לבסוף ונקרא גם המרירות מתיקות. והנה ידוע דקושי השיעבוד השלים החשבון של ת' שנים וא"כ המרירות היה גורם המתיקות דהיינו הגאולה אח"כ, א"כ שפיר מרומז במצות מרור התורה דג"כ הגם דראשיתך מצער אחריתך ישגא מאד וגם בתורה המתיקות אח"כ. והבן זה

עוד נרמז בבחינות שלשת אבות שלשה עיקרי יסודי דת אמונתנו הקדושה ונרמז ג"כ בשלשת מצות הנ"ל דהיינו פסח מצה ומרור. דהנה הרמב"ם ז"ל עשה י"ג עיקרים, ובעל העיקרים ושאר גדולים הנמשכים עשו שלשה עיקרים אשר בזה תלוי כל יסודי דת אמונתנו הקדושה, היינו מציאות ה', והשגחת ה' ומזה נמשך שכר ועונש כיון שהשי"ת משגיח עלינו, ותורה מן שמים, וכתבו ז"ל דבזה מרומז ענין מלכיות זכרונות ושופרות שאומרים בר"ה, דמלכיות מרמז על מציאות ה', וזכרונות מרמז על השגחת ה' דהיינו שכר ועונש, ושופרות מרמז על ותורה מן השמים, כאשר מבואר בנוסח אתה נגלית וכו'. ולדעתי שלשה יסודות הנ"ל מרומז בשלשת אבות, דהיינו אברהם אבינו ע"ה הוא הראשון שהמציא מציאות ה', והיינו שהשי"ת חידש את העולם וברא אותו כרצונו, וכמו שפירש רש"י בחומש ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומתחלה אמר אלהי השמים ואלהי הארץ, והיינו כביכול התפאר א"א שהוא עושה אותו אלהי הארץ, שלא היה מורגל בפי הבריות, והיה אלהי השמים עד שבא א"א אבינו ופירסם מציאותו ועכשיו נקרא אלהי הארץ, ועיין תוס' ברכות (מ' ע"ב) ד"ה אמר אביי דכל ברכות של שמונה עשרה אין בהם מלכיות שאינן באים בפתיחה וחתימה אין שייך בה מלכיות אבל אלהי אברהם הוי מלכיות דא"א המליך להקב"ה על כל באי העולם והודיע את מלכותו, א"כ א"א הוא בחינת מלכיות דהיינו מציאות ה' ויצחק ידוע שהוא בחינת דין הוא בחינת השגחת ה' ושכר ועונש, והוא בחינת זכרונות, לכן אומרים בזכרונות עקדתו של יצחק, ויעקב הוא בחינת תורה מן השמים, כי יעקב היא בחינת תורה כידוע ליודעים. ושלשה יסודות האלו מרומזים בהשלש מצות פסח מצה ומרור, והיינו מצה מורה על חידוש העולם וכמו שכתב השל"ה הקדוש שמצה רומז על חידוש העולם יש מאין, כי המצה נעשה בלי התחלת שאור והוא נעשה בחפזון בלתי הקדמות להעיסה אחרת שתלקח ממנה לרמוז שעיסת העולם נעשה בלי התחלה, משא"כ החמץ ע"פ רוב נעשה משאור ואותו שאור מאחרת ואחרת מאחרת. ופסח מרמז על השגחת ה', והיינו שפסח הקב"ה על בתי בני ישראל ואותנו הציל ובאלהיהם עשה ה' שפטים. ומרור דהוא חסא והתורה נקרא ג"כ חסא כמו שהקדמתי בשם השל"ה מרמז על תורה. לכן החמירו חז"ל בשלש מצות אלו, דהם מרמזים על שלשה עיקרים הללו שהם יסודי הדת דהיינו מציאות ה' וכי השי"ת חידש עולמו,