נחלי מים פ

ה' אלהיך ממצרים, ויוציאך ה' אלהיך משם, הוצאתי את צבאותיכם, זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים, ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים, הוציא ה' אתכם. אלא תאנא י' כתרין אינון לתתא כגוונא דלעילא וכולהו סתימין בתלתא אילין דאמרן, ותלת קשרין קשירו בהו על תלת דרגין דבהו עבדו דישראל לא יפקון משעבודהון לעלמין. זכאין אתון אברהם יצחק ויעקב דבזכותכון שריאו קטרין וקב"ה דכר ג' קטרי מהימנותא דלכון הה"ד ויזכור אלהים את בריתו וגו', את אברהם הא קשרא חדא דאברהם, את יצחק הא קשרא תנינא דיצחק, ואת יעקב הא קשרא תליתאה שלימתא דיעקב. תאנא כל זמנין וחגין ושבתין כולהו דוכרנא להאי ועל האי אתקיימו כולהו דאלמלא האי לא הוה נטורא דזמנין וחגין ושבתין. ובגיני כך לא אשתיצי דוכרנא דמצרים מכל זמנין וחגין ושבתין. ת"ח דינא הוא יסודא ושרשא דאורייתא וכל פקודוי וכל מהימנותא שלימתא דישראל, עכ"ל זוהר הקדוש. ולדעתנו נראה דכיון דהתחלת צמיחת ישראל היה ביציאת מצרים אשר משם קנויים אנחנו להיות לו לעבדים ולקבל עלינו אלהותו, וז"ל המדרש בפרשת בא וכן אתה מוצא בישראל כשהיו במצרים היו עובדין לאלהי מצרים ולא היו עוזבין אותם שנאמר איש את שקוצי עיניו לא השליכו, אמר לו הקב"ה למשה כל זמן שישראל עובדין לאלהי מצרים לא יגאלו, לך ואמרת להן שיניחו מעשיהם הרעים ולכפור בעכו"ם, הה"ד משכו וקחו לכם כלומר משכו ידיכם מעבודת כוכבים וקחו לכם צאן ושחטו אלהיהם של אלו ועשו הפסח שבכך הקב"ה פוסח עליכם הוי בשובה ונחת תושעון. וכיון דהגאולה היתה ע"י שלשת אבות אברהם יצחק ויעקב כי ע"י כחן הותרו הקשרים שקשרו המצרים בכח טומאתם אשר לא יוכלו לצאת משם, א"כ אנו צריכין לעורר זכות השלשה אבות. ונאמר בתרי אנפי, דהנה תנינן באבות על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, וכבר פירשנו ומצאתי ת"ל ג"כ הדבר מבואר בזוה"ח (דף מ"א ע"א), וז"ל הזוה"ק וע"ד איתערו חברייא על תלת מילין עלמא מתקיים, על התורה דא יעקב, על העבודה דא תורה שבכתב, ועל גמ"ח דא אברהם. ד"א עבודה דא יצחק וכולם חד עכ"ל. ולבאר קצת הענין דידוע דאברהם הוא בחינת החסד ועל כל מעשיו מצאנו בענין גומלי חסד כמדתו, לכן נתפרסם בתורה מדותיו במדת החסד, ויצחק הוא בחינת דין גבורה עילאה והוא בחינת עבודה, לכן נתפרסם בתורה במדת העבודה שהיה עולה כליל ע"ג המזבח, וגם מצאנו ויצא יצחק לשוח בשדה דהיינו תפלה ותפלה נקרא עבודה כמו שדרשו חז"ל, איזוהי עבודה שבלב הוי אימר זו תפלה. ויעקב הוא בחינת התורה כידוע לחכמי אמת, ולכן מצאנו בתורה שבחו בענין התורה ויעקב איש תם יושב אהלים באהל של תורה, וגם מה דכתיב וישכב במקום ההוא, ודרשו חז"ל במקום ההוא שכב אבל י"ד שנה שהיה בבית שם ועבר לא שכב שהיה עוסק בתורה שהיה מדתו מדת התורה. והנה בתחילת התעוררות השי"ת עלינו לגאלנו אחר שהיינו שקועים בטומאת ערות מצרים והשי"ת ברוב חסדיו העיר עלינו לגאלנו בזכות הני שלשה אבות, רצה השי"ת שאנחנו נהיה מקבלים עלינו השלשה יסודות אשר עליהם נבנה העולם. ולדעתי לזה רמזו חז"ל בר"ה ירח שנולדו בו איתני העולם, והיינו דקאי על על אברהם יצחק ויעקב שהמה נולדו בזה החודש אשר המה שלשה יסודות תורה ועבודה וגמילות חסדים אשר עליהם נבנה העולם, ובשלש מצות אל פסח מצה ומרור מרומזים השלשה יסודות

מצה נקרא לחם עוני מרמז על עמוד של גמ"ח אשר אנחנו צריכין לקבל עלינו עולו של ג"ח ולהאכיל ולהשקות לעניים, וע"ז אמרו במצה כל דכפין ייתי וייכול, כי המצה מרומז על גמ"ח, ולכן מצאנו בתורה גבי אברהם שאמר לשרה לושי ועשי עוגות ומבואר במדרש דהיינו מצות שפסח היה, והוא כמדתו מדת אברהם בעל החסד, ומרמז מצות מצה לאברהם אבינו ע"ה כמדתו

פסח הוא בחינת עבודה שצונו להקריב קרבן פסח, וגם נרמז בזה מדת גבורה כי באלהיהם עשה ה' שפטים כי שה אלוהו של מצרים, ועלינו פסח והציל אותנו, ובחינה זו מיוחד ליצחק, ולכן נרמז בתורה ג"כ גבי עשה לי שני גדיי עזים ומבואר במדרש וכי מאכל של יצחק היה שני גדיי עזים, אלא אחד זכר לפסח ואחד לחגיגה. והיינו כבחינתו בחינת יצחק והוא מיוחד למצות פסח

מרור מרומז ליעקב. כמו שכתב השל"ה הקדוש כי מרור הוא חסא דחס רחמנא עלן ופרקינן, היא התורה דנקרא חסא. והוא מדתו של יעקב