נחלי מים עח

גזירה דהא בשבת דעלמא סובר ג"כ רע"ק דנשחט בשבע ומחצה ולא גזרינן אטו חול, ולהכי נהי דצריכין לאחר הפסח מחמת מכמר בשרא מ"מ יכולים להקדים התמיד בשבע ומחצה כמו שבת דעלמא, דהא לא ס"ל הך גזירה אטו נדרים ונדבות דחול, ור"י לשיטתו דסובר בשבת דעלמא נשחט בשמונה ומחצה דגזרינן אטו נדרים ונדבות דחול, א"כ כיון דבשבת בערב פסח צריכין לאחר זמן הפסח עד תשע ומחצה מחמת מכמר בשרא ממילא צריכין לאחר התמיד אטו נדרים ונדבות דחול כיון דליכא הכרח דפסח. כן אנו יכולים לפרש לשיטת רבה בר עולא, הגם דמוכרח לרבה בר עולא אוקימתא דרבא מ"מ יכולים לפרש הפלוגתא כמו שכתבתי ולא יהיה פלוגתא חדשה אי חיישינן למכמר בשרא, ואם נימא באמת כן תקשי טובא על רבה בר עולא דהא כתבו התוס' ד"ה דברי הכל היא ובין בחול ובין בשבת דקתני במתניתין לא קאי ארישא אלא אערב פסח, והא דקאמר ד"ה היא היינו כלומר דמצינו לומר ד"ה דהך ברייתא דקיימינן עלה, אכן איכא שתי ברייתות דמייתי בסמוך דפליגי בהדיא בשבת בע"פ ומהנהו ודאי איכא למפשט דלאו ד"ה היא, ואם נימא דהך פלוגתא דפליגי ר"י ורע"ק בשבת בערב פסח הוא כמו שכתבתי דלכ"ע חיישינן למכמר בשרא רק ר"י ורע"ק לשיטתייהו אזלי דפליגי בשבת דעלמא, תקשה דמתניתין לא אתיא לא כר"י ולא כרע"ק, דהא לר"י בשבת ערב פסח נשחט בשמונה ומחצה. וגם כרע"ק ג"כ לא אתיא, דהא נהי לרע"ק בשבת ערב פסח נשחט בשבע ומחצה מ"מ רע"ק מודה לר"י דחיישינן למכמר בשרא, וצריך לאחר זמן הפסח עד תשע ומחצה. רק נהי דמאחרין הפסח מ"מ יכולים להקדים התמיד אף דלית לן הכרח דפסח דרע"ק לטעמיה דלא גזר אטו נדרים ונדבות דחול ולהכי מקדמינן התמיד אף דליכא הכרח דפסח, ובמשנה קתני והפסח אחריו מבואר דתיכף אחר גמר התמיד נשחט הפסח, א"כ מוכרח במתניתין דלא חיישינן למכמר בשרא וא"כ קשה דמתניתין מני לא ר"י ולא רע"ק, ולהכי מוכרחים לרבה בר עולא דסובר אוקימתא דרבא ג"כ כדמוכח בהדיא מברייתא השניה שהביא בש"ס, דהוא מפרש כרבא ממש דפליגי במכמר בשרא דר"י חייש למכמר בשרא ורע"ק לא חייש למכמר בשרא, א"כ מתניתין אתיא כרע"ק דבשבת ערב פסח נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה והפסח אחריו דלא חיישינן למכמר בשרא, אך דהיא גופא קשיא על רבה בר עולא כיון דלאוקימתא דידיה מוכרחים דפליגי ר"י ורע"ק בשבת דעלמא אי גזרינן אטו נדרים ונדבות דחול או לא א"כ מנ"ל דרע"ק לא חייש למכמר בשרא דילמא רע"ק ג"כ חייש למכמר בשרא רק רע"ק לשיטתו דלית ליה גזרה דנדרים ונדבות דחול, א"כ נהי דמאחרין הפסח מחמת מכמר בשרא מ"מ יכולים להקדים התמיד כיון דלית ליה גזרה אטו נדרים ונדבות דחול והוי התמיד כמו שבת דעלמא ומזה אנו מוכרחין לסברת בעל המאור ז"ל דא"א לעכב כל ישראל בשחיטת פסחיהן אחר התמיד, א"כ מוכרח דרע"ק לא חייש למכמר דאי הוה חייש היו צריכין לאחר התמיד בשבת ערב פסח, דאחר התמיד מיד א"א לעכב כל ישראל משחיטת הפסח ויהיה מכמר בשרא, א"ו לא חיישינן למכמר בשרא, ולהכי א"ש דלרבה בר עולא אתיא המשנה כרע"ק ודו"ק

בזה אפשר ליישב קצת לשון התוס' ד"ה אלא לרבא קשיא וכו', שכתבו בתירוץ הראשון ותירץ רשב"א דלרבה בר עולא לא קאי רע"ק אלא ארישא דקתני תמיד כל השנה קרב כהלכתו, משמע ל"ש חול ול"ש שבת ועלה פליג רע"ק ואמר דשבת דעלמא כערב פסח, והיינו ממש כרבה בר עולא, או יתרץ כרבא, דלכאורה משמע מדברי התוס' דלתירוץ הראשון אינו סובר כרבא רק הפלוגתא בשבת דעלמא ובשבת ערב פסח כ"ע שוים דנשחט בשבע ומחצה רק בתירוצם השני חידשו דסובר כרבא, והוא תמוה לענ"ד, דהא מוכח מברייתא השניה בהדיא דפליגי בשבת בערב פסח דהא תירוץ אביי לא מצינו לומר לרבה בר עולא וע"כ כרבא. ולפמ"ש נראה ליישב קצת דברי התוס' דבתירוץ הראשון סברי נהי דמוכח מברייתא שניה דפליגי ר"י ורע"ק בשבת בערב פסח והיינו לר"י כשבת דעלמא ונשחט התמיד בשמונה ומחצה ולרע"ק בשבע ומחצה כסידורו בערב פסח מ"מ לא הוי כאוקימתא דרבא אלא כאוקימתא חדשה שכתבתי, דלרבה בר עולא יש לומר דכ"ע חיישי למכמר בשרא ולהכי לר"י בשבת ערב פסח נשחט התמיד בשמונה ומחצה דצריכין לאחר הפסח מחשש מכמר בשרא, ולהכי מאחרין ג"כ התמיד שלא לשנות מסדר החול כיון דליכא הכרח דפסח דבלא"ה צריכין לאחר הפסח, ולרע"ק דסובר דאפילו בשבת דעלמא לא גזרינן אטו נדרים ונדבות דחול א"כ