נחלי מים עז

לא בעיכוב שחיטת התמיד, ובקטורת ונרות א"א לעכב כל ישראל דהא קטורת ונרות הם אחר הפסח, ורע"ק ס"ל כאידך ברייתא דתניא כי קושיא דקטורת ונרות קודם לפסח, ולהכי אפשר להקדים התמיד, רק זמן הפסח יאחרו עד תשע ומחצה מחשש מכמר בשרא, ויכולים לעכב כל ישראל אף אחר שחיטת התמיד שלא יקריבו פסחיהם דיעכב זמן קטורת ונרות שיהיה נמשך עד תשע ומחצה, וממילא אי אפשר שיקריבו פסחיהם קודם קטורת ונרות, לכן יכולים להקדים זמן התמיד

ונ"ל ליישב דברי בעל המאור ז"ל דרבא מוכרח לומר. דהא לרבא מתניתין רע"ק היא, דקתני בין בחול בין בשבת, ואם נימא אוקימתא הנ"ל לא אתיא המשנה לא כר"י ולא כרע"ק, דלר"י התמיד נשחט בשבת ערב פסח בשמונה ומחצה ולרע"ק נהי דהתמיד נשחט בשבע ומחצה כמו בחול מ"מ הא לרע"ק ע"כ קטורת ונרות קודם הפסח והיאך קתני במשנה והפסח אחריו, דמבואר דפסח הוא תיכף אחר התמיד, דהא קטורת ונרות מפסיקין, ולהכי מוכרח רבא לומר דטעמא דרע"ק דלא חייש למכמר בשרא, א"כ גם רע"ק מודה דקטורת ונרות הוא אחר הפסח רק לא חייש למכמר בשרא ומקדמינן התמיד ואחריו הפסח. אך לפ"ז יהיה מוכרח דהרמב"ם ז"ל חולק על סברת בעל המאור ז"ל, דהא הרמב"ם ז"ל פ"א מהל' תמידין ומוספין מוכח דתפס אוקימתא דרבא עיקר וכרע"ק דלא חייש למכמר בשרא, וכמו שכתב שם הלח"מ, א"כ תקשה על הרמב"ם היאך פסק בפ"א מהל' קרבן פסח כי הך ברייתא דתניא כי קושיא דקטורת ונרות קודם לפסח, דהא לאוקימתא דרבא מוכח דרע"ק ור"י תרוייהו ס"ל כברייתא קמייתא דפסח קודם לקטורת ונרות וכמו שביארנו. א"ו הרמב"ם לא ס"ל תירוץ בעל המאור בזה, ודו"ק

ובאמת לכאורה יפלא על בעל המאור דאין התחלה לקושייתו, דהא בודאי גם רבא מודה להך גזירה דנדרים ונדבות בשבת דגזרינן אטו חול, דהא שבת דעלמא לא פליגי ר"י ורע"ק לשיטתו ולכ"ע נשחט בשמונה ומחצה, והא בשבת ליכא נדרים ונדבות, א"ו דגזרינן אטו חול לכ"ע וכמו שפירש רש"י בסוגיא, רק בערב פסח לא גזרינן אטו חול דעלמא, דבהכרח צריכין להקדים מחמת שחיטת הפסח או דאיכא היכרא כיון דהפסח נשחט אחריו ידעי דמשום זה הקדימו התמיד וכמ"ש התוס' בד"ה ר"י וכו' וכמ"ש מהרש"א שם, א"כ אין התחלה לקושית בעה"מ, כיון דבהכרח צריכין לאחר הפסח משום מכמר בשרא, א"כ לא שינו זמן התמיד מחול וכמו בשבת דעלמא דנשחט בשמונה ומחצה אטו נדרים ונדבות דחול, וכיון דליכא בכאן הכרח דפסח והיכרא דפסח כיון דצריך לאחר זמן הפסח מחמת מכמר בשרא. ובאמת זה תירוץ בעל המאור בתירוץ השני וגם המהרש"א כתב ליישב כן והוא נכלל בדברי בעל המאור בתירוץ השני

אמנם לענ"ד יפלא על בעל המאור דקארי לה מאי קארי לה. אמנם אחרי הענין בעומק הסוגיא נראה דתירוץ הראשון של בעל המאור ז"ל מוכרח מסוגיא, דהנה יעויין לקמן בתוס' ד"ה אלא לרבא קשיא וכו' אי יתרץ כרבא הא ודאי דמוכרח לרבה בר עולא אוקימתא דרבה דהא כן מוכרח מהברייתא השניה דקתני חל להיות בשבת כסידורו כל השנה כולו דברי ר"י רע"ק אומר כסידורו בערב פסח, והא לרבה בר עולא א"א לומר אוקימתא דאביי כמ"ש התוס' דלאביי סובר רע"ק בזיכין קודמין למוספין, ולרבה בר עולא מוכרחים לומר אליבא דרע"ק מוספין קודמין לבזיכין, וע"כ צ"ל לרבה בר עולא מכח הברייתא השניה אוקימתא דרבא. אך לכאורה אין אנו מוכרחים לומר לרבה בר עולא ממש אוקימתא דרבא ופליגי בפלוגתא חדשה אי חיישינן למכמר בשרא או לא, לכאורה לרבה בר עולא אין אנו צריכין לומר אלא דכ"ע חיישינן למכמר בשרא. והא דפליגי בשבת ערב פסח דלר"י נשחט בשמונה ומחצה כסדר כל השנה כולה ולרע"ק כסדורו בערב פסח, היינו דכ"א אזיל לשיטתו, והוא אם נתפוס תירוץ השני של בעל המאור ז"ל כאשר כתבתי למעלה שהוא פשיט ומוכרח, א"כ יש לומר דכ"ע חיישינן למכמר בשרא ולהכי צריכין בשבת ערב פסח לאחר זמן שחיטת הפסח עד תשע ומחצה, והא דפליגי בשבת ערב פסח אי קרב התמיד בשמונה ומחצה, דלר"י קרב בשמונה ומחצה כמו בימי החול, ולרע"ק בשבע ומחצה, היינו משום דלרע"ק נוכל לומר כקושיית בעל המאור, נהי דצריך לאחר זמן הפסח משום מכמר בשרא, מ"מ נוכל להקדים התמיד בז' ומחצה, ולא שייך התירוץ השני של בעל המאור ז"ל דגזרינן אטו חול, כיון דליכא הכרח דפסח, דז"א דהא לאוקימתא דרבה בר עולא רע"ק לית ליה הך