נחלי מים עה

יוצא בה ידי חובת מצה מותר לאכלה בערב פסח. והוא מוכרח בש"ס דילן מאכילת לחה"פ

ובזה נבוא ליישב שיטת רש"י הנ"ל. רק נקדים גמרא (ברכות כ"ח) רב אויא חלש ולא אתא לפירקא דרב יוסף למחר כי אתא בעא אביי לאנוחי דעתיה דר"י, א"ל מ"ט לא אתא מר לפירקא, א"ל דהוה חליש ליבאי ולא מצינא, א"ל אמאי לא טעמת מידי ואתית, א"ל לא סבר לה מר להא דר"ה דאמר ר"ה אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המוספין, א"ל איבעי ליה למר לצלויי צלותא דמוספין ביחיד ולטעום מידי וליתי, א"ל ולא סבר לה מר אסור לו לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הצבור, א"ל לאו איתמר עלה אמר רבי אבא בצבור שנו. והנה משמע בהדיא דאביי סובר כר"ה דאסור לאדם שיטעום כלום קודם תפלת המוספין, אף דהש"ס מסיק דלית הלכתא כר"ה, אבל מ"מ אביי סובר כר"ה. והנה אם נימא כר"ה דאסור לאכול קודם תפלת המוספין, נראה דה"ה דאסור לאכול קודם קרבן מוסף, דהא תפלות נגד קרבנות כמבואר בר"פ תפלת השחר ותפלת המוספין נגד קרבן מוסף תיקנו, א"כ אסור לאכול קודם הקרבת מוסף, וכבר אמרנו והקדמנו המשנה דמנחות דחילוק לחם הפנים היה בשעה שראוי לאכול, ולפי זה יש לומר שיטת רש"י בטוב טעם בס"ד, דלר"י דסובר דמוספין קודמין לבזיכין וכבר הקריבו קרבן מוסף א"כ יכולים לאכול לחם הפנים היה צריך זמן יותר דהיינו בזיכין בז' וחצי שעה לחילוק לחם הפנים, משא"כ רע"ק דסובר בזיכין קודמין למוספין א"כ אינן יכולים קודם לאכול הקרבת המוספין, א"כ לא היה צריך אלא שעה אחת להקרבת בזיכין דעדיין אינו זמן חילוק לחה"פ כיון דאינן יכולים לאכול קודם הקרבת קרבן מוסף. וזה נכון בס"ד

שם בגמרא במאי קמפלגי במכמר בשרא ר"י סבר חיישינן למכמר בשרא. ופי' התוס' הואיל ואין הדחת קרביו דוחה שבת, וכוונת התוס' כמ"ש הצל"ח דהא חזינן דגם כשחל ערב פסח בחול לא היו צולין הבשר מבע"י דהא כשחל ערב פסח בערב שבת הקדימו שעה אחת בשביל צליית קרבן פסח מכלל כשחל ערב פסח בשאר ימי השבוע לא היו צריכין להקדים בשביל הצליה שיכולים לצלות בלילה א"כ אמאי לא חששו למכמר בשרא א"ו דלא חיישינן למכמר בשרא, א"כ אמאי חששו בשבת טפי למכמר בשרא מימי החול דהא גם בימי החול לא היו צולין הפסח מבע"י, משום זה הוכרחו התוס' לפרש משום דהדחת קרביו אינו דוחה שבת, ולהכי חששו טפי בשבת למכמר בשרא. אמנם רש"י ז"ל פירש בהדיא דחיישינן שמא יתחמם בשר הפסח ויסריח, הרי פירשו בהדיא דעל בשר הפסח קאי, ותמיה לי על הצל"ח שלא הרגיש בזה דרש"י לא פירש כפירוש התוס', ועיין בצל"ח שכתב דבר נכון ליישב, דהא הפסח נשחט בשלש כתות א"כ בחול יש לומר דבאמת כת ראשונה צולין למבע"י או כת שניה ג"כ היו צולין מבע"י רק כת שלישית ששחטו פסחיהם סמוך לחשיכה המה היו יכולים להמתין בצליה עד חשיכה משא"כ כשחל ערב פסח בערב שבת דגם כת שלישית צריך לצלות מבע"י שאינם יכולים לצלות משחשיכה מחמת איסור שבת ע"כ צריך להקדים שעה אחת, משא"כ כשחל ערב פסח בשבת דגם כת ראשונה צריכה להמתין עד חשיכה חששו למכמר בשרא, ודבריו נכונים. ול"נ ליישב בטוב טעם שיטת רש"י ז"ל במאי דחששו בשבת טפי למכמר בשרא מימי החול, דגם בחול לא היו צולין מבע"י, וגם באמת צריך להבין במאי קא מיפלגי ר"י ורע"ק בסברא דעלמא. לכן נלע"ד ליישב בהקדם הסוגיא דשבת (דף קי"ו ע"ב) ת"ר ארבעה עשר שחל להיות בשבת מפשיטין את הפסח עד החזה ד"ר ישמעאל בנו של ר' יוחנן ברוקא וחכ"א מפשיטין את כולו, ומפרש הש"ס שם טעמא דר"י בנו של ר"י בן ברוקא דהא איתעביד ליה צורך גבוה ורבנן מ"ט כל פעל ה' למענהו והכא למענהו מאי איכא רב יוסף אמר שלא יסריח הבשר, ופירש רש"י שהעור מחמם הבשר ומסריחו, רבא אמר שלא יהו קדשי שמים מוטלין כנבלה. ובש"ס דמנחות ר"פ ר' ישמעאל אומר עומר היה בא בשבת משלש סאין ובחול מחמש, וחכ"א אחד שבת ואחד חול משלש היה בא, ומפרש הש"ס טעמא דר"י דעשרון מובחר בלא טרחא בא מחמש סאין בטירחא אתי משלש, בחול מייתינן מחמש דהכי שביחא מילתא, בשבת מוטב שירבה במלאכה אחת בהרקדה ואל ירבה במלאכות הרבה, וע"ש פירוש רש"י, וקאמר שם הש"ס אמר רבה ר"י ור"י בנו של ריב"ב אמרו דבר אחד דתניא י"ד שחל להיות בשבת מפשיט את הפסח עד החזה וחכ"א עד שיפשיט את כולו מי לא אמר ר"י בנו של רבי יוחנן