נחלי מים עג

בניו של המן למדו תורה בבני ברק הרי חזינן דגם בנס פורים היה דוגמת זה דנשאר שם ניצוצות קדושים, וכל זה הבחינו מסיבת שהיו מסובים בבני ברק, ודו"ק היטב: דרוש י"א לשבת הגדול

פסחים (נ"ח א') מתיב רבא וכו', ואי ס"ד בשמונה ומחצה מדאורייתא היכי מקדמינן. צריך להבין דמאי קשיא דלמא באמת מה"ת רק משום שחיטת הפסח שהוא ג"כ מה"ת צריך להקדים שחיטת התמיד דאל"כ לא היו יכולים כל ישראל לעשות פסחיהם, והא ודאי אף אם נימא דבין הערבים חלקהו לשני ערבים היא מה"ת היינו למצוה ולא לעיכוב דהא לא שנה הכתוב לעכב, דהא פסח שנשחט אחר תמיד של בין הערבים מחמת הך קרא יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים, אעפ"כ אם שחטו קודם לתמיד הפסח כשר כמבואר במשנה דלקמן, א"כ כיון דמצוה הוא בעלמא, א"כ שחיטת פסחים דג"כ מצוה מה"ת צריכין להקדים בשביל זה שחיטת התמיד, ובפרט לפי מה שכתב הרמב"ם בפ"א מהל' חו"מ שא"א שכל ישראל ישחטו פסחיהם בשתי שעות, א"כ עכ"פ צריך לשהות יותר משתי שעות, ואם התמיד יהיה נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה ישאר עד כלות היום עוד שתי שעות ומחצה, ולדברי הרמב"ם ז"ל צריך עכ"פ לשהות יותר משתי שעות לשחיטת כל הפסחים וגם קטורת ונרות צריך לשהות זמן מה, א"כ לא ישאר זמן על הפסחים וקטורת ונרות לכן צריך להקדים, ומאי קשיא. ונראה לענ"ד דרבא לשיטתו מקשה שפיר, דהא רבא מוקי לקמן הך פלוגתא דר"י ורע"ק בענין כסדורו בחול, דר"י סובר כסדורו בחול דעלמא כך סדורו בשבת בערב פסח, והיינו דר"י סבר דחיישינן למכמר בשרא, ורע"ק סובר דלא חיישינן למכשר בשרא. והנה אחר דמסיק דמדאורייתא מצותו משינטו צללי ערב, רק בשאר ימות השנה דאיכא נו"נ מאחרינן ליה תרתי שעי ועבדינן בשמונה ומחצה, וכתבו התוס' אבל טפי לא שלא היו רוצים לעשות כ"כ בצימצום סמוך לחשיכה ורבא דמפרש לקמן מילתא דר"י כסידורו בחול דעלמא כך סידורו בשבת בערב פסח וקרב הפסח בי' ומחצה, היינו בדוחק משום מכמר בשרא. עכ"פ רבא כפי שיטתו מוכח דסובר דעכ"פ יש שהות להקריב הפסחים וקטורת ונרות בשתי שעות ומחצה דהא בשבת ערב פסח לר"י נשחט התמיד בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה ולא נשאר עד הלילה רק שתי שעות ומחצה ועכ"פ בדוחק מחמת מכמר בשרא צמצמו שזמן זה יספיק להם, ורע"ק לא פליג ע"ז אלא מטעם דלא חייש למכמר בשרא רק בשאר כל השנה דאין חשש מכמר בשרא לא רצו כ"כ לעשות סמוך לחשיכה ולצמצם כ"כ הזמן. ולפ"ז קושיית רבא לשיטתו, דאם נימא דבשמונה ומחצה הוא מדאורייתא לא היה להם לדחות זמן התמיד דעכ"פ ישאר שתי שעות ומחצה ויספיק בדוחק הזמן לשחיטת הפסחים ולקטורת ונרות, דהא כמו לר"י דחייש למכמר בשרא אחרו זמן הפסח וצמצמו הזמן בדוחק מחמת בשרא, כמו כן משום הך מצוה דאורייתא דחלקהו לשני ערבים דמצוה מה"ת בשמונה ומחצה הו"ל לאחר הפסח ולצמצם הזמן על שחיטת פסחים וקטורת ונרות בשתי שעות ומחצה, דהא לשיטתו מוכח מהברייתא דלקמן דעכ"פ בדוחק יספיק הזמן לזה, ושפיר מותיב רבא לשיטתו

ובזה אמרתי ליישב מה שדקדקו המפרשים בעל א"ח וצל"ח הא דסיים רבא בקושייתו שהביא המשנה בערבי פסחים נשחט בשבע ומחצה וקרב בח' ומחצה בין בחול בין בשבת, דלענין מה סיים רבא הך דבין בחול בין בשבת דא"צ לקושיתו, ולפמ"ש יש ליישב בטוב טעם. דהנה לפי מה שביארנו קושית רבא הוא לשיטתו דוקא משא"כ לאביי דמפרש לקמן הך פלוגתא דר"י ורע"ק בע"א אין הכרח לומר דיש שהות בשתי שעות ומחצה לשחיטת כל הפסחים וקטורת ונרות, א"כ י"ל דלעולם מדאורייתא כל השנה בח' ומחצה וקרב בט' ומחצה רק מחמת שלא יספיק הזמן לשחיטת כל הפסחים והקטור' ונרות צריכין להקדים התמיד כדי לקיים שחיטת כל הפסחים וקטורת