נחלי מים עא

שבארתי בזה במק"א וכמו שפירש רש"י ז"ל בכ"מ, וכעין הפסוק ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים, ופירש שיאמר בעבור בני ישראל, וכמו כן הכא הפירוש דבשביל בני ישראל יגלה להם שם זה הוי"ה ב"ה, וזכו זאת בעבור שנתיסרו ביסורים קשים וקבלו עליהם מאהבה, וכמו שכתוב ויוכו שוטרי בני ישראל שקיבלו עליהם הכאות בשביל שלא יגשו את בני ישראל, ובמדרש איתא שמסרו נפשם בעבור ישראל, ואמר והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי ד' לשונות של גאולה כנגד ד' גליות וכדאיתא במדרשים, ולזה מוכרח אני לגאלם בשם הוי"ה ב"ה להיות להם קיום בין האומות, וביאור ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים דהיינו שיתן להם התורה ויקבלו עליהם אלהותו ית"ש וגם הוא יקבל את ישראל להיות לו לעם, וזה מוכרח דוקא ע"י יסורין וכמאחז"ל הנ"ל. ומסיים עוד והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב, היינו ביאת הארץ שגם היא אחת ממתנות טובות שנתן השי"ת לישראל וזה מוכרח להיות דוקא ע"י יסורין וכמאמר חז"ל הנ"ל. וכל אלו הדברים אמר השי"ת לפייס למשה במה שהקשה לומר למה הרעותה לעם הזה, כי המתנות אלו מוכרחים הם להיות דוקא ע"י יסורין. וזה נכון מאוד בפשטי המקראות

עבדים היינו לפרעה. יש לדקדק דפתח בעבדים ומסיים משועבדים, עוד מה שאמר ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו וכו' הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים, מאי רבותא זאת דבר זה ממילא ידעינן אם לא גאלם היינו שם. להבין פסקא זאת נקדים מה דמקשה בזוה"ק במדרש הנעלם (וירא קי"ז) וז"ל הזוהר, תניא אמר ר"י כל מה שעושה הקב"ה אינו צריך לעשות אלא בדיבור כיון דאמר ממקום קדושתו יהא כך מיד נעשה, בוא וראה כח גבורתו של הקב"ה דכתיב בדבר ה' שמים נעשו, דאמר ר"י מאי דכתיב ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך וכו', א"ה יקרא סגיאה הוא למצראי דלא דמי מאן דתפס מלכא למאן דתפס הדיוטא, ועוד אין לך אומה מזוהמת בכל טומאה כמו המצרים דכתיב אשר בשר חמורים בשרם וגו', שהם חשודים על מ"ז והם באים מחם שעשה מה שעשה לאביו וקלל אותו ולכנען בנו, וכי לא היה להקב"ה מלאך או שליח לשגר לעשות נקמה במצרים כמו שעשה באשור שהיה בנו של שם דכתיב בני שם עילם ואשור, ושם היה כה"ג ונתברך שנאמר ברוך ה' אלהי שם והיה לשם הגדולה והברכה על אחיו, וכתיב בם ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, וע"י שליח נעשה, כ"ש המצרים שהם מזוהמים יותר מכל אומה ואמר אני ולא מלאך. אלא אמר ר"י מכאן למדנו כח גבורתו של הקב"ה ומעלתו שהוא גבוה על הכל, אמר הקב"ה אומה זו של מצרים מזוהמת ומטונפת ואין ראוי לשגר מלאך ולא שרף דבר קדוש בין רשעים ארורים מטונפים אלא אני עושה מה שאין יכול לעשות מלאך ולא שרף שאני אומר ממקום קדושתי יהא כך ומיד נעשה מה שאין המלאך יכול לעשותו, אבל הקב"ה ממקום קדושתו אומר יהא כך ומיד נעשה מה שהוא רוצה לעשות, ולפיכך לא נעשית נקמה זו ע"י מלאך ושליח בשביל קלון מצרים, ולהראות גדולתו של מקום שלא רצה שיכנסו ביניהם דבר קדוש, וע"ד זה נאמר אני ולא מלאך אני יכול לעשותו ולא מלאך עכ"ל הזוה"ק. ויש להמתיק דברי הזוה"ק ע"פ מה שאמרו חז"ל בפ"ק דברכות (ט':) וינצלו את מצרים א"ר אמי מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן ור"ל אמר כמצולה שאין בה דגים, והענין מבואר בדברי חכמי האמת, ובס' צל"ח על ברכות האריך בזה שפנימיות הענין שלקטו כל הניצוצות הקדושים שהיו בארץ מצרים אשר נפלו בחטאו של אדם הראשון ונתפזרו בכל הארצות, ומארץ מצרים לקטו כל הניצוצות הקדושים וזה ערב רב עלה אתם, ולכן אסרה התורה לחזור לאר"מ כיון דכבר נתלקטו ממקום הזה כל הניצוצות הקדושים ולא כן בשאר המקומות שעדיין נשארו הניצוצות הקדושים, ולכן מוכרחים ישראל להיות שם שע"י התורה ומעשים טובים שלהם מתלקטים כל הניצוצות הקדושים, ולזה רמזו ז"ל לא גלו ישראל אלא להוסיף עליהם גרים דהיינו ללקט כל הניצוצות הקדושים, ובזה ביאר יפה בס' צל"ח הפסוק והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, לגבי ארץ אשור אמר אובדים דדמי לאבידה וכמו כן נתפזרו שם ישראל ללקט אבידה שלהם דהיינו הניצוצות הקדושים, אמנם ארץ מצרים שכבר נתלקטו משם כל הניצוצות הקדושים אמר והנדחים דהיינו שנדחו שם בלי שום טעם. ובזה מובן היטב דברי הזוה"ק דהיינו שהקב"ה עבר בארץ מצרים בכבודו ובעצמו ולא ע"י מלאך ושליח