נחלי מים סט

שהרי הניח הקב"ה כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני בשביל שהוא נמוך, ולזה דייק ההר הזה דבזה אני בוחר ומזה ללמוד שאני בוחר במדת ענוה, ומזה לך ראיה דאהיה עמך בשביל מדת הענוה שלך. וזה נכון בס"ד

אמנם לדרכנו שהתחלנו לפרש מקראי קודש מפ' וארא, נפרש קרא הנ"ל באופן אחר. והנה נקדים מ"ש הרמב"ן ז"ל על התורה בפסוק ואמרו לו מה שמו מה אומר אליהם ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה, ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם. והנה הרמב"ן ז"ל הביא דעת אבן עזרא ז"ל כי שאל משה מה שם יאמר לישראל, כי באל שדי לא יעשה אותות רק בשם הגדול, והרמב"ן ז"ל כתב ע"ז ואין דבריו נכונים בעיני כי עדיין לא נאמר למשה שיעשה ביציאת מצרים אותות ומופתים גדולים ונפלאים אבל שיצילם מיד מצרים ויעלם לארץ ובשם אל שדי יוכל לבוא מורך בלב פרעה להצילם וגם לנצח העמים וכבר הוציא שרה מביתו בנגעים גדולים שהביא עליו ונצח אברהם לבדו המלכים הגדולים, וכל זה בעזרת אל שדי הנודע לאבות וככה יעשה לבנים, ועוד כי יעקב אמר והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם, ויוסף אמר פקוד יפקוד אלהים אתכם, והנה הפקידה באלהים. ולפי דעתי היה משה גם בעת ההיא אב בחכמה וגדול במעלות הנבואה, ודרך שאלה ביקש שיודיעהו מי השולח אותו כלומר באיזו מדה הוא שלוח אליהם כענין שאמר ישעיה ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו. והנה אמר ישאלוני על שליחותי אם הוא במדת אל שדי שעמדה לאבות או במדת רחמים שתעשה בה אותות ומופתים מחודשים ביצירה, וזה בעבור שאמר לו אנכי האל אלהי אביך אלהי אברהם ולא פירש שם שמותיו הקדושים כלל ושמע משה שהבטיחו על מעמד הר סיני ומתן תורה והוא היודע כי התורה לא תנתן בשם אל שדי הנזכר באבות רק השם הגדול שבו היה העולם, וע"כ שאל מה אומר אליהם. ועוד כתב הרמב"ן ז"ל לפרש דשם אהיה הוא שמו הגדול ושוה לשם הוי"ה ב"ה והם שוים בלשונם ובאותיות ע"ש שהאריך בסודו כראוי אליו

ולפ"ז יש לפרש הקרא הכי, דמשה רבינו ע"ה אמר מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים, והיינו שהקטין א"ע שאינו ראוי לשליחות כזה שהוא דבר גדול יותר מערכו, והשיב לו השי"ת כי אהיה עמך כי בשמו הגדול יגאלם מארץ מצרים, ונתן ע"ז אות בהוציאך את העם תעבדון את האלהים על ההר הזה והיינו שיקבלו שם התורה, וזה ידע משה כי התורה לא תנתן רק בשמו הגדול וכדברי הרמב"ן ז"ל, א"כ המקרא כמין חומר נדרש כי ע"י קבלת התורה יהיה אות כי דוקא בשם הגדול יגאלם מארץ מצרים. ובזה נראה לפרש מדרש רבה בפ' שמות והביאו גם רש"י בפירוש החומש, ד"א אהיה אשר אהיה ר' יעקב בר אבינא בשם ר"ה מציפורין, אמר הקב"ה למשה אמור להם בשעבוד זה אהיה עמם ובשעבוד הן הולכים ואהיה עמם, אמר לפניו וכך אני אומר להם דיה לצרה בשעתה, אמר לו לאו כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם לך אני מודיע להם איני מודיע. וצריך להבין למה הודיע זאת למשה. ונראה לפרש דהענין הוא דאיתא במדרש בפ' הנ"ל, ראה ראיתי, אתה רואה ראיה אחת ואני רואה שתי ראיות, אתה רואה אותן באין לסיני ומקבלין תורתי ואני רואה אותן מקבלין תורתי זה ראה, ראיתי זה ראיית מעשה העגל שנאמר ראיתי את העם הזה. ונראה דבזה יש לתת טעם למה הקב"ה גואלם דוקא בשמו הגדול, כי הקב"ה ראה אותם שהם יעשו את העגל, ומשה רבינו ע"ה בכל תפלותיו שהתפלל בעד ישראל עיקר תפלתו היה שלא יתחלל שמו הגדול וכמו שאמר למה ה' יחרה וגו' למה יאמרו מצרים, ומקרא מלא הוא ביחזקאל (ל'ו) וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים, הרי חזינן דהקב"ה יגאלם בשביל שמו הגדול והקב"ה הטוב והמטיב אשר הביט וראה שישראל יעשו העגל, ויהיו נצרכים להיות בשעבוד גליות, וירא השי"ת שלא יכלה ח"ו ישראל בחטאתם, לכן גאלם בשמו הגדול וכל עוד שיתפרסם אלהותו יותר ויותר יש לחוש שלא יחולל שמו הגדול. וזה הפירוש במדרש הנ"ל כי הקב"ה הודיעו שיגאלם בשם אהיה והוא שמו כמו שם הוי"ה ברוך הוא וכמו שהאריך הרמב"ן ז"ל בפירוש החומש ואין לנו עסק בנסתרות, והודיע השי"ת למשה שבשם הגדול יגאלם ונתן טעם לזה אשר אהיה כי אני מוכרח לגאלם בשם הגדול כי אהיה עמהם בשעבוד גליות ולולא אגאלם בשמי הגדול לא יהיה להם ח"ו תקומה ויכלו חלילה בגלות אך אגאלם בשמי הגדול ואז יהיה להם תקומה כי אעשה למעני שלא יחולל שמי ח"ו בגוים, וכיון שכבר הראה