נחלי מים סח

מקודם, רק דעיקר ילפותא דילפינן שלשים יום או שתי שבתות היינו ממאי דהנביא מזהיר לישראל כיון שכבר ידעו בדין זה מאת הקב"ה אנו למידין ממה שהזהיר הנביא, אבל לא הילפותא ממה שצוה הקב"ה דאי לא"ה תקשה לת"ק דשואלין ודורשין שלשים יום בהלכות הפסח קודם קשה אמאי לא הזהיר הקב"ה שלשים יום קודם בפסח מצרים, א"ו דעל הקב"ה אין לשאול טעם למה לא הזהיר מקודם רק על הנביא דמזהיר שלשים יום וכמו שדייק הש"ס שהרי הנביא עומד בפסח ראשון ומזהיר בפסח שני, וכ"כ הצל"ח בפסחים והוא מוכרח מאוד בגמרא, וכן לפ"ז לא תקשה אמאי הזהיר משה רבינו ע"ה בפסח במדבר שתי שבתות קודם, לת"ק דרשב"ג דסובר דבעינן שלשים יום קודם, משום דאותו פסח היה הוראת שעה שנעשה ע"פ הדבור כמ"ש התוס' בקדושין משום דביאה לאחר ירושה וישיבה משמע ע"ש בתוס' א"כ לא ידעו מזה עד באחד לחדש ניסן ועל הקב"ה אין לשאול טעם למה לא הזהיר קודם, וכ"כ הצל"ח שם. ולפי זה אם נימא כשיטת התוס' מאי מקשה ר"י אם נושאי ארונו של יוסף כבר היו יכולים ליטהר או מישאל ואלצפן היו יכולים לטהר, דהא לא ידעו דין פסח אלא אחר שנאמרה להם בערב פסח ועל הקב"ה בודאי אין לשאול טעם למה לא צוה מקודם, אלא מוכרח מזה שיטת רש"י דלריה"ג ולרע"ק לפי דעת ר' יצחק כבר נאמרה פרשת קרבן פסח בר"ח ניסן א"כ שפיר מקשה ר"י לפי שיטתם אמאי לא הטהרו מקודם כדי שיוכלו לעשות הפסח כיון שכבר ידעו דין פסח שני מר"ח ניסן ודו"ק

וקשה לי בסוגיא דפסחים שם דיליף רשב"ג שתי שבתות שהרי משה עומד בר"ח ומזהיר על הפסח שנאמר החודש הזה לכם ר"ח וכתיב דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחדש הזה וגו',. וקשה לי היאך ילפינן שתי שבתות דהא מבואר במשנה דפסחים פ"ט מה בין פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרים מקחו בעשור וכו', א"כ יש לומר דלא צריך להזהיר אלא עשרה ימים קודם דהא צריך להזהיר משום דמצותו דמקחו מבעשור, ואין לומר דהו"ל להזהיר רק על זה דמקחו מבעשור ולא שאר דיני פסח אם אין צריכין להזהיר שתי שבתות, דז"א דהא אנן קיימינן כרשב"ג דסובר דאיידי דמיירי במילי דפסחא מסיק לכולהו מילי דפסחא וצ"ע: פ' וארא וידבר אלהים אל משה ויאמר אלין אני ה' וגו' ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'

כבר דרשתי בפסוקים אלו, וכעת אפרש בענין אחר. ומתחלה אפרש פסוקים בפ' שמות, ויאמר משה אל האלהים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל מארץ מצרים, ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות וגו' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. הפסוקים אלו אינם מובנים ע"פ פשוטם ועיין פירוש רש"י ז"ל. ועיין מה שכתבתי בחיבורי מקור מים חיים בס"ד בפתחא זעירא. והנה חוץ לדרכנו שאפרש לקמן בעזה"י, עלה על רעיוני לפרש, דהנה ידוע מעלת משה רבינו ע"ה במדת הענוה עד שהתורה העידה עליו והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה, וכפי שהחזיק א"ע לשפל רוח היה בעיניו לפלא שעל ידו יוציא השי"ת את בני ישראל מארץ מצרים, ולעומת זה השיב לו השי"ת, אדרבה לפי שאתה מקטין א"ע ולא תחשב בעיניך לכלום בשביל זה אהיה עמך. והיינו כמו שאמרו חז"ל ואת דכא ושפל רוח, ר"ה ור"ח, ח"א אתי דכא והיינו שהשי"ת מגביהו למעלה עד ששוכן אצלו, וח"א אני את דכא והיינו שהקב"ה מרכין שכינתו למטה אצל הדכא, וקאמר, הש"ס מסתברא כמ"ד אני את דכא, שהרי הקב"ה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני, ועיין פירוש רש"י שהניח הר תבור וכרמל שבאו שמה כדכתיב למה תרצדון הרים גבנונים, וזהו הפירוש בקרא כי אהיה עמך והיינו שארכין שכינתי עליך וכמ"ד אני את דכא וכאשר הכריעו בש"ס מהר סיני, וזהו דקאמר השי"ת וזה לך האות שאני משרה שכינתי למטה על הדכא בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, והיינו שאני ארכין שכינתי על ההר ולא שאגביה ההר למעלה, וזהו דקאמר על ההר הזה כמו שהוא עתה למטה, ומזה ראיה שאני משרה שכנתי בתחתונים, וגם נתכוין השי"ת ודייק ההר הזה ללמד דבוחר השי"ת ברוח נמוכה וכמו דקאמר הש"ס לעולם ילמד אדם מדעת קונו