נחלי מים סז

דרשב"ג סובר איידי דאיירי במילי דפסחא מסיק להו לכל מילי דפסחא ת"ק וכו' ות"ק לא ניחא ליה. ולשיטת רש"י יבואר בטוב טעם, דהנה בסמוך אסיק הש"ס לרשב"ג דסובר שתי שבתות דיליף מפסח מדבר דכתיב וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית בחדש הראשון, וכתיב ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו, ויליף גז"ש במדבר במדבר מהא דכתיב וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחודש השני מה להלן בר"ת אף כאן בר"ח. והנה משמע דג"ש זו לית מאן דפליג עלה, ולפי זה כיון דמוכרחים לומר לת"ק דרשב"ג דיליף שלשים יום מהא דהנביא עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני, וע"כ פרשת ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם נאמרה בער"פ ופרשה דתחלה דכתיב ויעשו ב"י את הפסח במועדו נאמרה בר"ת, א"כ היאך שייך לומר דאגב דאיירי במילי דפסתא אסיק כל מילי דפסחא דהא בעת שנאמרה פסת שני דהיינו בערב פסת לא עסיק כלל במילי דפסחא דפסח ראשון א"כ לא שייך לומר אגב דאיירי במילי דפסתא דהא בערב פסח לא עסיק כלל במילי דפסחא דכבר הוזהר עליו בר"ח ולכן שפיר ילפינן מיניה דשואלין ודורשין בהלכות הפסח שלשים יום, משא"כ רשב"ג סובר באמת כריה"ג וכרע"ק וכהך דרבי לוי בגיטין דפרשת טמאים נאמרה בר"ת ניסן א"כ שייך שפיר הואיל ועסיק במילי דפסחא דהיינו בפסח ראשון אסיק לכל מילי דפסח' דהיינו דינים דפסח שני. ולשיטת התוס' יתבאר בסמוך בס"ד

ולפ"ז ממילא לא קשה כלל קושיית התוס' בגיטין לפירוש רש"י לר' יוסי הגלילי דסובר נושאי ארונו של יוסף היו מה זה יום מיומים שהוזהר עליהם על פסת שני, דז"א כסברת רשב"ג איידי דאיירי במילי דפסחא דהזהיר עליהם על פסת ראשון דזה נאמרה בודאי בר"ת מהך גז"ש דמדבר במדבר ממילא אסיק לכל מילי דפסחא. כנ"ל נכון מאוד בס"ד ליישב שיטת רש"י ז"ל, ולשיטת התוס' דסברי דפרשת טמאים בודאי לכ"ע לא נאמרה אלא בערב פסת צריך לפרש סוגית הש"ס דקאמר אגב דאיירי במילי דפסתא מסיק לכל מילי דפסחא. דה"פ, דהא התוס' הקשו היכי יליף ת"ק דהא בודאי הוצרך משה להשיב להם על שאלתם. ותירצו דמשה לא היה צריך להשיב להם אלא אל תעשו את הפסח א"כ ה"פ בגמ' אגב דאיירי במילי דפסחא דעכ"פ הוצרך משה להשיב להם אל תעשו את הפסח ממילא אסיק לכל מילי דפסחא

אמנם קשיא לי על שיטת רש"י דלשיטת רש"י ז"ל צריך לומר דת"ק דרשב"ג דסובר שואלין ודורשים שלשים יום ע"כ סובר כר"י דסוכה דטמאי מת מצוה היו שחל שביעי שלהם בע"פ משא"כ לריה"ג דסובר נושאי ארונו של יוסף היו או לרע"ק דסובר מישאל ואלצפן היו ליכא למילף מיניה דהא היה בר"ח א"כ היה חודש וחצי קודם פסח שני, ועכצ"ל כסברת רשב"ג דאגב דאיירי במילי דפסחא מסיק לכל מילי דפסחא א"כ תקשה דרע"ק אדרע"ק דהא מוכת בבכורות (דף נ"ז ע"ב) דרע"ק סובר דשלש גרנות למעשר בהמה, והיינו פרוס הפסח ופרוס העצרת ופרוס החג, ומפרש הש"ס טעמא דרע"ק משום דסובר שואלין ודורשין בהלכות הפסח שלשים יום קודם הפסח, א"כ תקשה על רע"ק מניין לו זה דהא כיון דפרשת טמאים נאמרה בר"ת ניסן א"כ היה צריך לדרוש חדש וחצי, ועכצ"ל כסברת רשב"ג אגב דאיירי במילי דפסחא, א"כ שוב לא שמעינן על שלשים יום. ומזה נראה לי הכרע גדול לגירסת התוס' בסוכה (דף כ"ה ע"ב) ד"ה שחל שביעי שלהם בערב פסת שהביאו גירסא דאיתא בפסחים דרב סובר כרע"ק דאמר מישאל ואלצפן היו שחל שביעי שלהם להיות בערב פסח, אף שהתוס' כתבו דגירסא זו ליתא ראיתי במזרחי פ' שמיני שהביא דהכי איתא בספרי אליבא דרע"ק, והיינו דרע"ק סובר ויהי ביום השמיני אין הפירוש שמיני למלואים אלא שמיני לחודש וביום זה מתו נדב ואביהוא ומישאל ואלצפן בו ביום נטמאו, וצ"ל לפ"ז מאי דפריך ר' יצחק אם מישאל ואלצפן היו יכולים ליטהר דהיינו דבאמת ר' יצחק פליג על רע"ק וסובר דביום השמיני למלואים היה ונדב ואביהוא מתו באחד בניסן יום שמיני למלואים וכסוגית הש"ס דגיטין, א"כ שפיר פריך עליו אם מישאל ואלצפן היו יכולים ליטהר, וסוגיא דבכורות לפי שיטת רש"י ז"ל מסייע להו לגירסת הספרי

ונ"ל להביא ראיה לשיטת רש"י ז"ל, דלשיטת התוס' דאליבא דכ"ע פרשת פסח שני נאמרה בע"פ וקושיית ר' יצחק היו יכולים ליטהר היינו שהיה להקב"ה לצוות להם מקודם כדי שיוכלו ליטהר בערב פסת וכמ"ש מהרש"א בגיטין דזה קושיית ר' יצחק, אליבא דשיטת התוס' קשה טובא דמוכת בסוגיא דפסחים דעל הקב"ה אין לשאול טעם כלל אמאי לא צוה