נחלי מים סה

דהסכמת הפוסקים דאפיקומן צריך להיות נאכל על השובע כקרבן פסח כדכתיב למשחה כדרך שהמלכים אוכלים, והיינו דקאמר כל דכפין ייתי וייכול שנהיה שבע מקודם ואח"כ כל דצריך ייתי ויפסח היינו האפיקומן. וי"ל בזה המשך השתא הכא לשנה וכו' שבא לתרץ למה באמת בעינן נאכל על השובע עכשיו דאכתי עבדי אנן, ולזה תירץ השתא הכא וכו' השתא עבדי וכו' פירש כי מחמת גאולת מצרים אנו מיחלים ומצפים לגאולה העתידה ב"ב כמ"ש שהוא מקור לגאולות שאח"כ ולזה גם עתה אנו עושים דרך חירות: דרוש י' לשבת הגדול

סוכה (כ"ה ב') רש"י ד"ה שחל שביעי שלהן ואע"ג דחזי לאורתא לא אישתרי דקסבר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ, מ"מ שמעינן מיניה דעוסק במצוה פטור מן המצוה שהרי נטמאו במתיהן שבעת ימים לפני הפסח, ואע"פ שטומאה זו תעכב על ידם אכילת פסחיהן אלמא מצוה קלה הבא לידך אינך צריך לדחותה מפני חמורה העתידה לבוא. הוא תמוה מאוד כמו שתמהו הראשונים בחידושי הריטב"א דמהיכא שמעינן דהעוסק במצוה הוא פטור מן המצוה, הלא המה היו סבורים שיעשו פסח אף שהם טמאים כמו שאמרו למשה רע"ה למה נגרע לבלתי הקריב קרבן ה' במועדו, ובחידושי הריטב"א נדחק מאוד וגם בספ"י הניח דברי רש"י בקשיא. ולע"ד האיר ה' את עיני שרש"י בצחות לשונו מיישב קושיא זאת. דהנה איתא בספרי פ' בהעלותך והביאו גם רש"י ז"ל בפירוש החומש למה נגרע אמר להם אין קדשים קרבין בטומאה, אמרו לו יזרק הדם על הטמאים ויאכל הבשר לטהורים, אמר להם עמדו ואשמעה כתלמיד המובטח לשמוע דבר מפי רבו אשרי ילוד אשה שכך מובטח שכ"ז שהיה רוצה היה מדבר. והביא ר' אליהו מזרחי ז"ל בפירושו על רש"י לשון הספרי למה נגרע, אמר להם אין קדשים קרבין בטומאה אמרו לו א"כ יזרק הדם על הטמאים ויאכל הבשר לטהורים והדין נותן ומה חטאת שהיא ק"ק דמה נזרק על הטמאים ובשרה נאכל לטהורים הפסח שהוא קדשים קלים א"ד שיזרק הדם על הטמאים ובשר יאכל לטהורים וכו' אמר להם לא שמעתי עמדו ואשמעה כאדם האומר אשמע הדבר מפי רבי. וביאר המזרחי ז"ל דקשה היה לספרי למה הוצרך משה רבינו ע"ה שאלה פשוטה כזו עמדו ואשמעה וכי לא היה להשיב אין קדשים קרבים בטומאה והם עצמם איך שאלו על זה, וכי עדיין לא שמעו פרשת שלוח טמאים, והלא שמונה פרשיות נאמרו בו ביום ואחת מהן פרשת שלוח טמאים כדאיתא בהניזקין, לפיכך הוצרכו לומר כשאמרו לו למה נגרע השיב להם אין מיד קדשים קריבין בטומאה, והם חזרו אמרו לו יזרק הדם על הטמאים ויאכל הבשר לטהורים, כלומר שמתחלה לא שאלנו אלא על זה, ואז נסתפק משה ואמר עמדו ואשמעה, נמצא ע"פ ספרי גם הם ידעו בודאי שלא יאכלו הבשר בטומאה רק סברתם היה על הקרבה דיזרק הדם עליהם ויאכל הבשר לטהורים, וצ"ל דאף דקיי"ל דהפסח אינו נשחט אלא למנוייו, מ"מ סברתם היה דיכולים הם לימנות על הפסח ועוד טהורים דמשנה שלימה שנינו היכא דנשחט הפסח לטהורים ולטמאים הפסח כשר, וכן מצאתי אח"כ בס' זרע אברהם פירוש על הספרי הביא כן בשם זית רענן. וע"ז השיב להם משה מפי הקב"ה דהמה נדחו לפסח שני ולא יזרק עליהם הדם וכדאמרינן בפסחים דף ס"ב דבכל הזבחים ערל וטמא משלחין קרבנותיהם ואילו בפסח ערל וטמא אינן משלחים פסחיהם, זה ביאור דברי הספרי. וע"פ זה א"ש דברי רש"י ז"ל ולשון רש"י מאיר כשמש בצהרים דמדייק בלשונו הזך דמזה שמעינן דהעוסק במצוה פטור מן המצוה, מדייק בלשונו ואע"פ שטומאה זו תעכב על ידם אכילת פסחיהם, והכוונה אף דהמה סברי שיקריבו קרבן פסח בטומאה מ"מ זה בודאי ידעו שלא יאכלו הפסח בטומאה, ונמצא מבטלים מצות עשה דאכילת פסחים, הגם דהוו סברי דלא ימנעו מזה מלהקריב עליהם הפסח מ"מ אכילת פסחים מצות עשה הוא כמו למ"ד אכילת פסחים לא מעכבא, מ"מ מצות עשה בודאי איכא, וזה ברור כשמש בצהרים. וכ"ת דאמאי קריא להש"ס לפי זה מצות עשה דאיכא כרת כיון דלפי דעתם דהיו סבורים דיכולים להקריב עליהם הפסח רק המה לא