נחלי מים סד

הא', עד שבאו כו' הגיע זמן קריאת שמע של שחרית בזה כוונו לרמז להם שכיון שעבר ליל ט"ו אין מצוה בהרבות הסיפור, וזה נלמוד מסדר ק"ש דהטעם דקדם והא"ש לויאמר היינו משום דויאמר אינו נוהג אלא ביום וקשה כנ"ל מיצ"מ אע"כ דיציאת מצרים אין חובה אלא פ"א: עוד בהגדה בפיסקא ברוך שומר הבטחתו לישראל ב"ה שהקב"ה חישב את הקץ לעשות כמה שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. נראה לפרש ע"פ מה שראיתי בס' גבורת ה' להגאון מהר"ל מפראג ז"ל שהביא המדרש על ויושע ה' ביום ההוא דעוזא שר של מצרים קטרג על ישראל, כי ת' שנה נגזר גלות ועדיין לא שלמו, והשיב השי"ת שמיכאל השר ישיב על זה ולא ידע להשיב ואמר השי"ת אני אשיב כי לא אמרתי בארץ מצרים אלא בארץ לא להם, וחשבינן מלידת יצחק, וביאר הגאון מהר"ל כי באמת בחינה זו לא יבחן לשום מלאך כי א"א ע"ה היה עשיר גדול וכמו שקראו לו נשיא אלהים ובמדרש שרצו למנותו מלך ולקבלו באלוה והוא לא רצה לקבל ואמר שלא חסר העולם מלכו ולא חסר אלוהו, הרי דהיה אברהם גדול ונכבד ואיך שייך לקרותו גר ואפילו המלאכים לא בחנו בחינת גירות באברהם רק השי"ת היה מרגיש בזה בחינת גירות דק מן הדק, וכתב עוד דגם חטאו במה אדע נלאו המפרשים למצוא בזה חטא רק השי"ת שמדקדק עם הצדיקים כחוט וכו' הרגיש בדבריו חטא דק ולעומת דקות החטא הועיל דקות הגרות, וע"ז אנו אומרים שהקב"ה חישב את הקץ ולא זולתו. ואמר עוד כמ"ש לא"א וכו' ידוע תדע, פי' כמ"ש על אומרו במה אדע נידון בידוע תדע, ונרמז בזה דקות החטא מן במה אדע ולעומת זה כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם הכוונה שחישב בחינת הגרות הדק בארץ לא להם הגם שגדול ונכבד היה. עוד נראה לפרש הך פיסקא כי ראיתי במג"ע עה"ת שעושה חשבון שישבו במצרים רט"ו שנה כי מתחיל מלידת מנשה שכתב שם כי נשני אלהים והיינו מחצה מת"ל, רק השי"ת צירף גם גלות השכינה ע"ד עמו אנכי בצרה ונצטרפו ת"ל. ובזה הענין פירשתי הפ' בפ' שמות ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו. דהנה אמרז"ל כל המשתף שם שמים בצערו וכו', ונלע"ד פירושו דאיתא בסנהדרין ר"מ אומר בזמן שאדם שרוי בצער שכינה מה אומרת קלני מראשי, ולזה כוונו באומרם המשתף כו' פי' שעיקר כוונתו צריך להיות על צער השכינה כביכול. ובזה י"ל ג"כ הפסוק הנ"ל ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו שכל כוונתם הוא כי ידעתי את מכאוביו פירוש שאני מרגיש בצער מכאוביו, וגם יש לכוין במ"ש כי ידעתי וגו' שזה נתינת טעם על תשלום חשבון שנות הקץ בשביל שגם אנכי ידעתי וכו'. ובזה י"ל הך פסקא ברוך הוא שהקב"ה חישב את הקץ, פי' שהקב"ה בעצמו חישב וגמר חשבון הקץ. ובדרך זה שמעתי ממו"ר הרב המאוה"ג מו"ה יוסף זצ"ל לפרש המדרש שאמר הקב"ה למשה אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם, ולכאורה סותר מאמר אני ה' וכו' ולא אחר, וביאר דהענין עפמ"ש בתיה"ז וז"ל וי לון לב"נ דקב"ה אסור עמהון בגלותא ואתמר ביה אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים ופורקנא דיליה דאיהו תשובה תליא בידיהון, נמצא גאולת השכינה תלוי בישראל ולכן אמר למשה שהוא שקול כנגד כל ישראל אם אין אתה גואלם כו'. עוד י"ל לפי דרך מג"ע ז"ל שישבו רט"ו שנים י"ל שהרט"ו שנים השלים מחשבת המצרים לשעבדם, כי בגוים מחשבה רעה מצטרפת למעשה (קדושין ל"ט: תוס' ד"ה מחשבה). ובזה יש לכוון שהקב"ה חישב את הקץ לעשות פי' שמצרף המחשבה למעשה, ומו"ר ז"ל פירש דהקץ הוא מאה ותשעים

וכדי לסיים בעניני הגאולה העתידה אי"ה נפרש הך פסקא. הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא דמצרים כל דכפין ייתי וייכול כל דצריך ייתי ויפסח השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין, דהנה הגאון מהר"ל מפראג חקר מה ענין סימני החירות שאנחנו עושים היום בליל פסח כיון דהשתא עבדי אנן, וביאר הענין שגאולת מצרים הוא המקור לכל הגאולות וכאשר השי"ת הוא נצחי כן פעולותיו נצחיות כי ביציאת מצרים נהיינו לו לעבדים ולעם ודבוקים בשמו הקדוש והגדול. ולפי זה י"ל דהנה הרמב"ם בסוף הל' חו"מ כתב דנוסח זה נתקן בימי הגלות ועיין בשל"ה הק' שפי' כל דכפין ייתי וייכול שמרמז שבזמן בית המקדש לא היה הפסח נאכל אלא למנוייו עכשיו כל דכפין ייתי וייכול וכו' כל דצריך ייתי ויפסח קאי על אפיקומן. ולפי זה אפשר לפרש עוד כל דכפין וכו' כל דצריך,