נחלי מים סב

והיינו היכא דיכול לבער צריך דוקא לבער. והנה הגם שבחילוק זה מסולקים כל הקושיות שהקשינו עליהם מ"מ טעמא בעי ומניין לנו לומר כן שזה גזירת הכתוב, ולסברא הנ"ל ניחא כיון דהא דביטול מועיל בינו לב"ע היינו משום דודאי מבטל בל"ש כדי שלא יבוא לידי איסור, וכיון שכן ביש לו חמץ ידוע ואינו מבער חזינן דלא חייש לתקנת חז"ל שתיקנו לבער אע"פ שביטל והוא אינו חושש לזה חזינן דלא חייש לאיסור ממילא שוב יש לחוש דילמא לא מבטל בל"ש. [יש לומר ע"ז דהא על המקרא אנו חוקרים קודם שבאנו לידי תקנת חז"ל]: במשנה דברכות סוף פרק א'

הרמב"ם ז"ל פסק כב"ז דמזכירין יציאת מצרים בלילות, וכתב הגאון בש"א דאע"ג דחכמים פליגי ויחיד ורבים הלכה כרבים מכל מקום מדפריך סתמא דהש"ס לקמן (דף י"ד) והא בעי לאדכורי יציאת מצרים והרמב"ם לא מנה במ"ע שלו מצות יציאת מצרים בכ"י כ"א כתב מצוה לספר ביצ"מ בליל ט"ו בניסן, והפמ"ג נתן טעם כיון דלא אתיא אלא מרבויא דכל לכן לא חישב למ"ע שאינו חושב כי אם המפורש בכתוב, ודבריו תמוהים דהא הזכרת יציאת מצרים ביום מפורש בכתוב. ובצל"ח כתב הטעם כיון שלא ייחד הכתוב צווי לזה ביחוד רק כתב אצל מצות שבפסח למען תזכור. והרי"ף והרא"ש השמיטו הך משנה, וכתב הצל"ח דעתם שפסקו כחכמים וסמכו על מה שהביאו הך משנה דר"פ היה קורא ויאמר אינו נוהג אלא ביום, וקשיא ליה להצל"ח מסוגיא דלקמן הנ"ל דמשמע דבעי לאדכורי יציאת מצרים בלילות, וכתב דעתם דהמה ס"ל כשיטת הראב"ד דגם לרבנן דבן זומא מ"מ מדרבנן צריך להזכיר. ולפי זה י"ל דסמכו הרי"ף והרא"ש על מה שהביאו לעיל מימרא דרבה בר חנינא כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו. ולכאורה יש להביא ראיה קצת דיצ"מ בלילה אינו אלא מדרבנן, מהא דאיתא בדף כ"א אר"י ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא מ"ט ק"ש דרבנן, ספק אמר אמת ויציב חוזר ואומר מ"ט אמת ויציב דאורייתא דאית בה יציאת מצרים, ואמאי לא נקט אמת ואמונה ג"כ כמו במימרא דרבה ב"ח, א"ו דאמת ואמונה אינו אלא מדרבנן, ויש לדחות ראיה זו. אכן לדעתי י"ל בהיפך דהמה ס"ל דלא כשיטת הראב"ד ולפ"ז לא הוצרכו להביאו שסמכו על מה שהביאו הך מימרא דכל שלא אמר אמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו ואמאי הא לא בעי לאדכורי יציאת מצרים בלילות וברכות אינן מעכבות, א"ו דצריך להזכיר יצ"מ בלילות. אולם באמת מהך משנה דלקמן ויאמר אינו נוהג אלא ביום היא קושיא עצומה לשיטת הפוסקים דצריך להזכיר יציאת מצרים בלילות א"כ ויאמר נוהג גם בלילה משום הזכרת יציאת מצרים וכמו שפירש רש"י על משנה דמזכירין יציאת מצרים בלילות. מעתה נראה דלק"מ בשנבין טעמו דריב"ק דאמר ויאמר אינו נוהג אלא ביום, נראה כוונתו כמו שאמרו במנחות פרק כ"ה תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וה"נ כיון דפ' והא"ש ביום ובלילה הוי תדיר לגבי ציצית שאינו אלא ביום, מעתה לא קשה ג"כ מיצ"מ דנהי דנוהג ג"כ בלילה מ"מ המצוה עצמה אינה תדירה דפ"א ביום ופ"א בלילה סגי משא"כ בת"ת דמצותה תדיר, ועל מצות ציצית הוצרך לומר שאינה אלא ביום דביום עכ"פ מצותה תמיד, ובזה מתורץ דקדוק הש"ס דמשני אמר רשב"י חדא ועוד קאמר ומסיים בתירוץ דריב"ק רק למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע ולא מסיים הטעם בוהיה אם שמוע לויאמר. ולפמ"ש מיושב דע"ז בלא"ה לא קשה דרשב"י לטעמיה דס"ל במנחות צ"ט אפילו לא קרא אדם אלא ק"ש שחרית וערבית קיים מצות והגית בו יומם ולילה א"כ גם מצות ת"ת אינה תדירה, וא"כ יקשה דהא ויאמר אית ביה יציאת מצרים דנוהג ביום ובלילה ולהכי הוצרך רשב"י לטעם אחר ועיקר הקושיא היה רק על שמע לוהיה א"ש ומדוקדק לשון הש"ס, וריב"ק פליג על רשב"י כדמשמע במנחות דתליא לה בפלוגתא אי אמרינן גבי לחה"פ כר' יוסי דאפילו סלק את הישנה שחרית וסדר החדשה ערבית אין בכך כלום ומה אני מקיים לפני תמיד שלא ילין בלא לחם, משא"כ לתנא דמתניתין שם דס"ל אלו מושכין ואלו מניחין ואם לאו לא מיקרי תמיד ה"נ לענין ת"ת כמבואר שם, וכן ר' ישמעאל כשהשיב לדמא ב"א כששאלו כגון אני שלמדתי כל התורה מהו ללמוד חכמת יונית וקרא עליו המקרא הזה לא ימוש