נחלי מים ו

ולא הוה יכיל למיקם עד דברא תשובה דאיהי היכלא פנימאה עילאה ורזא סתימא. וזהו ישמע מהיכלו קולי כי היכל ה' הוא היכל התשובה והיכלא פנימאה, וע"ז אמרו במקום שבע"ת עומדים היינו היכל פנימאה, והבן. ואמר עוד ושועתי לפניו תבוא באזניו, הכוונה ע"פ מ"ש מהרש"א בח"א במש"כ גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, והיינו כי יש אמצעים בין האדם למקום, יש מלאכים טובים המעלים תפלת האדם ויש ג"כ מקטרגים חלילה לבלי להכניס תפלת האדם, אבל בתשובה אינו כן דאין צריך לאמצעי אלא התשובה מעצמה עולה לפני כסא הכבוד, וזה ושועתי לפניו תבא באין אמצעי כלל אלא תפלתי בעצמה תעלה ותבא לפניו ית"ש

עוד יש לפרש פסוק שובה ישראל וכו'. ונקדים לפרש מאמר חז"ל (סנהדרין ק"ז) אמר ר"י אמר רב לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל, אמר לפניו רבש"ע מפני מה אומרים אלהי אברהם וכו' וא"א אלהי דוד, אמר אינהו מינסו לי ואת לא מינסית לי, אמר לפניו רבש"ע בחנני ה' ונסני וכו', אמר מנסינא לך ועבידנא מילתא בהדך דלדידהו לא הודעתינהו ואילו אנא קא מודענא לך דמנסינא לך בדבר ערוה, מיד ויהי לעת הערב וכו'. נתנה ראש להבין מה טיבו של הנסיון. סוף פ"ק דב"ב שלשה לא שלט בהם יצה"ר אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל, וי"א אף דוד דכתיב ולבי חלל בקרבי, ואידך ההוא צעריה הוא דקא מדכר. וכתבו התוס' שם דאין לפרש דלא שלט בהם יצה"ר כלל א"כ אמאי קיבלו שכר, אלא הענין הוא דכתיב רגלי חסידיו ישמור, כך כשרואה הקב"ה שדוחקין א"ע כ"כ להתרחק מהעבירה מושיעם הקב"ה מכאן ולהבא שלא ישלוט בהם היצה"ר, ולדעתי נראה דעת התוס' דחוק מאוד. ונלענ"ד בטוב טעם ע"פ מאמר חז"ל בנדה פ' המפלת. בעוד הולד במעי אמו מלמדין אותו כל התורה כולה, ומשביעים אותו הוי צדיק ואל תהא רשע ואפילו כל העולם כולו אומרים עליך צדיק אתה היה בעיניך כרשע. ואינו מובן מדוע יחזיק עצמו לרשע. והמהרש"א בח"א פירש ע"פ סוד הגלגול כי שמא בגוף הראשון היה חוטא הרבה עד שכל התורה ומע"ט שעשה בגוף זה הוא מועט נגד עונותיו שעשה בגוף הקודם, וזה היה בעיניך כרשע. ולדעתי יובן הענין ע"פ מאמר חז"ל קדושין פ"ק (ל':) אמר ריש לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר צופה וכו',. ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, שנאמר ה' לא יעזבנו בידו. מעתה יבוא על נכון כפשוטו. דהא באמת אף הצדיק גמור צריך עזר אלהי, ולולא עזרתו יתב"ש לא היה יכול, והיינו דקאמר אפילו כל העולם אומרים עליך צדיק אתה היה בעיניך כרשע, וזה דמדייק בכ"ף הדמיון כרשע, הכונה אף שבאמת הוא צדיק ע"י עזר ה' ית"ש, אמנם לולא עזרתו לא היה יכול להתגבר והיה באמת רשע. ולהסביר הדבר ביותר נ"ל, דהשבועה שמשביעים אותו הוי צדיק זה הוא העזר האלהי עליו להתגבר על יצרו כדאיתא בהדיא בזוה"ק ריש פ' לך לך בס"ת וז"ל כד בעיא נפשא לנחתא להאי עלמא אומי לה קוב"ה למיטר פקודי אורייתא למיעבד רעותיה ומסר לה מאה מפתחאן דברכאן דכל יומא לאשלמא לדרגין עילאין כחושבן ל"ך ל"ך דהא כולהו אתמסר לה בגין לאתתקנא בהו לגינתא למיפלח לה ולנטרה. הרי אתה הראת לדעת בשעה שמשביעין הנשמה כד נחתא להאי עלמא מברך לה קודשא ב"ה בשבע ברכאן לנטרא אורייתא, והיא שעמדה להאדם להגבר על יצרו. ומבואר ביותר הא דקאמר אתה היה בעיניך בעיניך כרשע, כי לולא עזרת ה' עליו בעת ההיא בברכותיו לא היה ביכולתו להתגבר על יצרו

וע"פ דברינו אלה נ"ל כוונת המדרש פ' תבא, ד"א ברוך אתה בבואך בביאתך לעולם הזה, ברוך אתה בצאתך ביציאתך מן העולם. ונדחקו המפרשים בביאורו, ולדברינו אלה יבואר היינו ברוך אתה לעולם הזה ע"פ ד' זוה"ק הנ"ל שהקב"ה מברך אותו בשבע ברכות למיטר פקודי דאורייתא. ברוך אתה בצאתך י"ל ע"פ דחז"ל, כשהצדיק נפטר מן העולם כתות של מה"ש יוצאות לקראתו א' אומרת בוא בשלום וא' אומרת לו יבוא שלום ינוחו על משכבותם, וזהו דקאמר ברוך אתה בצאתך, כשתהיה צדיק, מה"ש יברכו אותך שתנוח בשלום על משכבך

המורם מדברינו אלה כי גם הצדיק צריך לעזר אלהי להתגבר על יצה"ר ולולא עזרתו לא היה יכול לו. על קטב הלז אמרתי בדרך חידוד