נחלי מים ה

דרוש א' לשבת שובה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך: כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה

הושע (י"ד) שובה ישראל עד ה' אלהיך. ודרשו חז"ל יומא (פ"ו ע"א) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד. ויש לפרש הענין ע"פ מה שאחז"ל בסוף יומא (שם ע"ב) דבעלי תשובה חשובין כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר ונשלמה פרים שפתינו, שמא תאמר פרי חובה ת"ל אוהבם נדבה. מתחלה נבאר מעלת הבע"ת דיהא קרבנו חשוב מכל הקרבנות ע"פ מה שאמרו חז"ל בסוף מנחות (דף ק"י) תניא אמר ר"ש בן עזאי, בוא וראה מה כתוב בפ' קרבנות, שלא נאמר בהם אל ולא אלהים אלא הוי"ה שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק. והוא כמו שביארו המפרשים ז"ל, כי כל הקרבנות הוא לשם הוי"ה המיוחד כביכול, שהוא מדה"ר, כי מדת הדין אינו מסכים שיכופר האדם בקרבן, אך הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו שרוצה להיטיב לברואיו, מתרצה בקרבן לכפר על עונו. ובמקום אחר פירשתי מה שאמרו שלא ליתן פ"פ לבע"ד, והוא כי שם אל כלול ממדה"ד ומדה"ר כמפורש בזוה"ק ובספרי הקבלה, כי מצינו חסד אל כל היום, ומצינו אל זועם בכל יום, א"כ היה לכתוב שם אל בקרבנות, רק שלא ליתן פ"פ לבע"ד לחלוק ולומר ששם אל האמור בקרבנות הוא בשתוף מדה"ד, לכן לא כתב שם אל רק שם הוי"ה שהוא ידוע לכל לשם רחמים גמורים. אמנם בבע"ת שחשבוהו חז"ל כאילו הקריב קרבן, מצינו בדברי דהמע"ה (תהלים נ"א) כאשר הרבה לדבר בענין התשובה, אמר זבחי אלהים רוח נשברה, הרי אצל הקרבן של הבע"ת הבא בשברון לב הזכיר שם אלהים, זה מורה על מעלה יתירה שלו משאר הקרבנות כי שמה לא נזכר שם אלהים. והנה בתי' דף ו' ע"ב פירש בראשית ברא אלהים באורייתא דאיהו ראשית ברא כרסיא דאיהו אלהים דהכי סליק הכס"א לחושבן אלהים. מעתה זה כוונת חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד. כי הכסא בגימ' אלהים גם שם מאיר התשובה. וזהו ענין שאמרו חז"ל גדולים בע"ת שעומדים במקום שאין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. והיינו כי גם הצדיקים צריכים למדה"ר (ולקמן נבאר בארוכה אי"ה). ובע"ת גדולים מהם שיכולים לעמוד כנגד מדה"ד

אך לכאורה יש סתירה לזה. מה שאמרו חז"ל סנהדרין (ק"ג) אמר ר' יוחנן משום רשב"י מ"ד וישמע אליו ויחתר לו, ויעתר לו מיבעי ליה, מלמד שעשה לו הקב"ה כמין מחתרת ברקיע לקבלו בתשובה מפני מדה"ד, ופירש"י מפני מדה"ד שהיתה מעכבת שלא להקביל פני מנשה בתשובה ועשה הקב"ה מחתרת ברקיע ופשט ידו וקיבלו בלא ידיעת מדה"ד. הרי מבואר דמה"ד אינה מסכמת לקבלו בתשובה. ויש לחלק בזה ע"פ מה שאמרו חז"ל בסוף יומא (פ"ו ע"א) רב יהודה רמי כתיב (ירמיה ג') שובו בנים שובבים וכתיב (שם) כי אנכי בעלתי בכם וגו', ל"ק כאן מאהבה או מיראה כאן ע"י יסורים. כמו כן י"ל בענין זה, כי תשובת מנשה היה ע"י יסורים כמבואר בפסוק, משא"כ כשעושה מאהבה ומיראה דהיא תשובה מעליא אז גם מדה"ד מסכים לקבלו וכנ"ל מפסוק זבחי אלהים

ובדרך זה יש לכוון הפסוקים (תהלים י"ח) בצר לי אקרא ה' ואל אלהי אשוע, ישמע מהיכלו קולי ושועתי לפניו תבא באזניו. הענין הזה לכאורה כפל במ"ש. ונ"ל בזה, דהנה ידוע שדוד המע"ה היה ראש לבע"ת, כמאחז"ל לא היה ראוי דוד לאותו מעשה רק כדי להורות תשובה, ובודאי היה תשובה שלו במעלה היותר מאהבה, וזה דקאמר בצר לי אקרא ה' דהיינו מדה"ר, ואל אלהי דהיינו מדה"ד כי בטוח אני שתשובתי תהיה מקובלת גם למדה"ד. ואמר עוד ישמע מהיכלו קולי, ע"פ מש"כ הזוה"ק בראשית דף צ'. פתח ואמר וה' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ, כד בעא קוב"ה למיברי עלמא אסתכל גו מחשבה רזא דאורייתא ורשים רשימין