נחלי מים נח

אר"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר צופה רשע לצדיק וגו' ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו שנאמר ה' לא יעזבנו בידו, א"כ א"ש בפשיטות דהיינו דקאמר אני ה' קודם שיחטא, ובזה גופיה הוא מדת הרחמים שאינו מניחו ביד היצה"ר רק בעזר הרחמים מצילו מיצה"ר שלא לחטוא, והיינו דקאמר אני ה' קודם שיחטא. כנ"ל ברור לתרץ קושיות הרא"ש בזה בס"ד

הושע שובה ישראל עד ה' אלהיך וגו', קחו עמכם דברים ושובו אל ה' וגו'. הדקדוק מבואר, דפתח בל"י ומסיים קחו בלשון רבים, ומתחלה אמר עד ה' ומסיים אל ה'. ונראה לפר ע"פ מאמר חז"ל סוף יומא וכפי גרסת העין יעקב אמר ר' לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר עד ה' אלהיך, ר"י אמר עד ולא עד בכלל, ופריך הש"ס ומי אמר ר"י הכי והאמר ר"י גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה שנאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה וגו' ושוב אלי נאום ה', ופירש מהרש"א בח"א דהקושיא מדקאמר עד ולא עד בכלל, דר"י סובר דתשובה אינה מגעת עד כסא הכבוד אלא צריך לאמצעי שיכניסו לפניו התשובה דהיינו מלאכי רחמים שיכניסו לפניו, וע"ז פריך הש"ס מדקאמר ושוב אלי נאום ה' דמשמע דהתשובה עצמה מגעת לכסא הכבוד וא"צ לאמצעי המלצת מלאכי רחמים, ע"ז משני הש"ס, הא ביחיד הא בצבור, היינו תשובת הצבור א"צ המלצת מלאכי רחמים משא"כ תשובת יחיד צריך המלצת מלאכי רחמים. ובזה יבואר ג"כ הפסוק, מתחלה מדבר עם היחיד ולזה אמר שובה ישראל דהיינו תשובת היחיד אינה מגעת לכסא הכבוד וצריך לזה המלצת מלאכי רחמים, ואח"ז מדבר בתשובת הרבים ואמר קחו עמכם דברים וקאמר ושובו אל ה' דהיינו שאין צריך לאמצעי וכמו שפירש מהרש"א, מדקאמר ושוב אלי נאום ה' משמע דא"צ לאמצעי, והיינו דקאמר ושובו אל ה'. ואמר עוד הנביא אמרו אליו כל תשא עון, לכאורה אינו מובן. ונראה ע"פ דרשת חז"ל אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב גדולה תשובה שאפילו יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם שנאמר ארפא משובתם אהבם נדבה כי שב אפי ממנו, מהם לא נאמר אלא ממנו. וזה כוונת הכתוב אמרו אליו כל תשא עון, דהיינו שמחמת התשובה שאנחנו עושים ימחול השי"ת כל העונות כמאמר חז"ל. ומה שאמר הנביא הן ישלח איש את אשתו וגו' ושוב אלי נאום ה', נראה לפרש הלשון נאום ה' ע"פ מחז"ל (ירוש' מכות פ"ב) והובא בכמה ספרים, שאלו לחכמה חוטא מה עונשו אמרה חטאים תרדף רעה, שאלו לנבואה חוטא מה עונשו אמרה הנפש החוטאת היא תמות, שאלו לתורה חוטא מה עונשו אמרה יביא קרבן ויתכפר, שאלו להקב"ה חוטא מה עונשו אמר יעשה תשובה ויתודה ויתכפר דכתיב קחו עמכם דברים ושובו אל ה' הדה"ד טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך. וזה כוונת הכתוב ושוב אלי נאום ה' דהיינו השי"ת אמר דתועיל תשובה, כי מדעת החכמה ונבואה והתורה לא תועיל תשובה זולת השי"ת

עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת מטפה סרוחה, ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מה"מ הקב"ה. לכאורה יש לתמוה מהא דאיתא בש"ס פ"ק דברכות (ה'.) א"ר לוי בר חמא אמר רשב"ל לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר שנאמר רגזו ואל תחטאו, אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם, אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם, אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה. א"כ המשנה והגמרא סותרים זה את זה. דהגמרא נקט תקנתא אחריתי דהיינו תורה ק"ש ויום המיתה הוא תקנה אחרונה, והמשנה לא נקט אלא תקנה דיום המיתה, ואת"ל דתקנה דיום המיתה עדיף טפי לדחות היצה"ר, א"כ אמאי נקט הש"ס התקנה דתורה וק"ש. ונראה דלא קשה, דהמשנה מיירי לדחות היצה"ר שלא יבוא לידי עבירה עכ"פ במעשה, וזה דדייק ואין אתה בא לידי עבירה דהיינו במעשה, וזה אפשר לבטל ע"י הזכרת יום המיתה והזכרת השפלות מאין באת ובזה יכול לבטל כח היצה"ר שלא יביאנו לידי עבירה בפועל, אמנם מחשבת עבירה דהיינו הרצון שחושב לעשות עבירה, א"א לבטל ע"י מיתה והזכרת מאין באת, דמ"מ חושק לעשות עבירה והרצון לא נשתנה בשביל זה, ובפרט לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לא שייך על המחשבה דקיי"ל סוף פ"ק