נחלי מים נו

נגאלים שנאמר כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי. והנה בע"י דקדק למה דוקא שתי שבתות, ולענין דלא שלטו בהם עכו"ם סגי בשבת אחת, ותירץ כיון דכבר חטאו, שבת אחת מכפר להם החטא ומתקנים מה שקלקלו וכדי שיהיו ראויים לגאולה צריך עוד שמירת שבת אחת. ולענ"ד יש עוד דקדוק אחד דלענין דלא שלטו בהם אומה ולשון קאמר אלמלי שמרו ישראל ולא קאמר בלשון פועל יוצא אלמלי היו משמרים, ולענין נגאלים אמר בלשון פועל יוצא אלמלי משמרים שתי שבתות כהלכתן מיד היו נגאלים. ולענ"ד א"ש דהנה מבואר בסנהדרין דערבות לא קבלו ישראל עד שעברו הירדן, ולדעת ר"נ אף על הנגלות לא נענשו ישראל עבור חבריהם עד שעברו את הירדן (עיין סנהדרין מ"ג ע"ב), ועיין רש"י בחומש ע"פ הנגלות לנו תפס דעת ר' נחמיה, ולפי זה מבואר היטב דקאמר אילו שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטו בהם אומה ולשון והיינו דבשבת ראשונה עדיין לא נענשו על הנגלות, ולכך קאמר אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה דהיינו הם בעצמם היו שומרים סגי ולא בעינן שיזהירו אחרים על שמירת שבת, כיון דעדיין לא קבלו הערבות. אמנם אחר שעברו הירדן וקיבלו עליהם הערבות צריכין ג"כ בשמירת שבת של אחרים, ולכן דקדקו חז"ל אלמלי משמרים ישראל שתי שבתות דהיינו שיעשה התפעלות שגם זולתו ישמרו השבת ולהזהירם על זה, ולכן נקט לשון משמרים, ואפשר דלהכי דקדק שתי שבתות, דבאמת על שבת אחת קאי, רק הכוונה כיון דשומר עצמו מחילול שבת ומשמר אחרים ג"כ מחילול שבת יש בידו שתי זכיות שמירת שבת, וכמאחז"ל בחלק כל המעשה חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשהו בעצמו, נמצא דיש בידו שתי שבתות שבת שלו ששומר כראוי ומה שזולתו שומרים השבת, ובזה מיד היו נגאלים. ובכן נזכה אנחנו לגאולה שלימה ב"ב א"ס: דרוש ח' לשבת שובה

ר"ה (דף י"ז ב') ה' ה' אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה. ופירש רש"י מדת הרחמים, אני מרחם קודם שיחטא ואני מרחם אחר שיחטא אם ישוב. לשון הרא"ש וא"ת מה צריך האדם למדה"ר קודם שיחטא. וי"ל אע"פ שגלוי וידוע לפניו שסופו לחטוא מתנהג עמו במדת הרחמים באשר הוא שם, א"נ באשר שיחטא בעכו"ם קאמר ואע"פ שכבר חישב עליו לעובדה ומחשבת עכו"ם הקב"ה מצרף למעשה כדכתיב למען תפוש את בית ישראל בלבם אפ"ה מתנהג עמו במדת הרחמים קודם שיחטא, וכשיחטא מצרף המחשבה עם המעשה. וראיתי בס' קרבן נתנאל שהביא קושיא על הרא"ש ז"ל מה דאמרינן בספ"ק דקדושין ובסוף מס' חולין דתני ר"י שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, דתני ר' יעקב אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן תורה בצדה שאין תחית המתים תלויה בה, בכאו"א כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, בשלוח הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים, הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזרתו נפל ומת היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכות ימיו של זה, אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון לעולם שכולו ארוך, ודילמא לאו הכי הוה ר' יעקב מעשה חזא, ודילמא מהרהר בעבירה הוה מחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה, ודילמא מהרהר בע"ז וכתיב למען תפוש את בית ישראל בלבם איהו נמי הכי קאמר אי ס"ד שכר מצוה בהאי עלמא איכא אמאי לא אגין מצוה עליה כי היכי דלא ליתי לידי הרהור. ולדעת הרא"ש קשה מאי קאמר ודילמא מהרהר בע"ז הא גם בעון ע"ז אני הוא קודם שיחטא לרחם עליו

ולכאורה יש לדחוק בזה ולפרש דעת הרא"ש בזה, דהנה בודאי צ"ל דאותו האיש שנהרג היה לו איזה עון שנתחייב עליו מיתה וכמאמר חז"ל אע"פ שארבע מיתות בטלו דין ארבע מיתות לא בטלו, דכי חשיד קוב"ה דעביד דינא בלא