נחלי מים נה

דבתריה קחו עמכם דברים ושובו אל ה' וגו'. דהנה כבר בארנו דהת"ח צריכין שימור יותר כי אצלם מצוי עון חילול השם רח"ל, אמנם לעומת זה גם לת"ח יש תקנה בעון חילול השם, והיינו לפמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' תשובה דשעיר המשתלח מכפר על כל העבירות עכ"פ בתשובה, והני ד' חלוקי כפרה מיירי בזמן שאין בהמ"ק קיים דליכא שעיר המשתלח, וכן כתב הברטנורא סוף יומא. והנה ידוע מאמרם ז"ל סוף מנחות אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן אלו ת"ח העוסקים בתורה בכל מקום מעלה אני עליהם כאילו מקטירין ומגישין לשמי, ועוד אמרו שם א"ר יוחנן אלו ת"ח העוסקים בתורה בלילות מעלה עליהן הכתוב כאילו עוסקים בעבודה, ועוד דרשו כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם, נמצא לפ"ז יש תקנה לת"ח לכפר על עון חילול השם שיהיו עוסקים בתורת שעיר המשתלח ומכפרת כאילו שלחו שעיר המשתלח דתורת קרבנות ממש יש לה דין קרבנות אם עוסקים בה לשמה, ולדעתי לטעם זה יסדו גדולי קדמונינו לומר ביוה"כ כל סדר העבודה כי תקנה יש בזה אם עוסקים בתורה ובעבודה כאילו הקריב הקרבנות ולכן תקנו לומר זה ביוה"כ להועיל על אותן עונות שאין כח ביד יוה"כ לכפר רק שעיר המשתלח. ובזה העוסקים בתורת שעיר המשתלח הוי כאילו שלחו שעיר המשתלח, וזהו פירוש הכתוב שובה ישראל עד ה' אלהיך דהיינו עון חילול השם, ומסיים הנביא תקנה לזה קחו עמכם דברים דהיינו שיעסקו בתורת קרבנות וזה מועיל כאילו הקריבו קרבנות, ושובו אל ה' דהיינו שצריך ג"כ תשובה לזה כי לולא תשובה אין מועיל כלום ואף בזמן שבית המקדש היה קיים והיה שעיר המשתלח בעינן תשובה דוקא וכפסק הרמב"ם הנ"ל. וזהו אמרו אליו כל תשא עון דהיינו שיכפר על כל עונות, ולדרכנו הוא מבואר דקאי על עון חילול השם ג"כ, ולזה אמר וקח טוב דהיינו התורה שנקראת טוב ונשלמה פרים שפתינו דהיינו שאנו עוסקים בתורת קרבנות הוי כאילו הקריב קרבנות וזה מועיל לכפר אף על עון חילול השם. כנ"ל לפרש הקרא בס"ד

עוד יש לפרש שובה ישראל וגו' כי כשלת. ע"פ הקרא בפ' ואתחנן בצר לך ומצאוך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלהיך, ומשמעות פשט הכתוב דתרווייהו בעי, השגת הצרות רח"ל ותשובה, וכענין שאמרו חז"ל סוף מכות גבי רע"ק וחבריו ראו שיצא שועל מבית ק"ק התחילו הם בוכים ורע"ק מצחק אמרו לו מפני מה אתה מצחק א"ל מפני מה אתם בוכים. א"ל מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה, א"ל לכך אני מצחק דכתיב ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה, אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני, אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה וכו' עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת, ועיין בילקוט ראובני בפ' ואתחנן מה שמביא בשם מדרש הנעלם מבואר ג"כ דתרווייהו בעינן, אחר שיעברו כל הצרות ויעשו תשובה אז הקב"ה יגאלם. וזהו כוונת הקרא שהנביא מזהיר לישראל שיעשו תשובה כי כבר נלקו ביסורים עבור עוונם, וזהו פי' הקרא שובה ישראל עשה תשובה כי כבר כשלת בעונך בהרבה מכשולים ויסורים כמאמר הכתוב בצר לך וגו' ושבת

ושמירת שבת כהלכתו מסוגל מאוד לתשובה כמו שדרשו חז"ל בשבת פ' כל כתבי אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו שנאמר אשרי אנוש וכו' א"ת מחללו אלא מחול לו. ויש לדקדק דנקט לישנא כל המשמר שבת כהלכתו בלשון פועל יוצא ולא נקט כל השומר שבת כהלכתו דקאי על האדם השומר שבת. ונראה דכוונת חז"ל דלא סגי בשמירת שבת בעצמו אלא יעשה התפעלות גם על אחרים שישמרו השבת ולהזהירם מגודל חומר העונש של המחללים וגודל השכר של המקיימה, אשר בקיום מצות שבת תלוי כל יסוד האמונה כי מעיד שהשי"ת ברא העולם ושבת ביום השבת, וזה כל המשמר שבת, שעושה התפעלות שגם זולתו יקיימו השבת, ובזה ניחא מאמר בסמוך אמר רב הונא אמר רב אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטו בהן עובדי כוכבים שנאמר והיה ביום השביעי יצאו העם מן ללקוט וכתיב בתריה ויבוא עמלק. עוד בסמוך, אמר ר' יוחנן משום רשב"י אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד