נחלי מים נא

לי בימות החמה שס"ה יום השט"ן גימטריא שס"ד שכל ימות, השנה מקטרג וביוה"כ אינו מקטרג אמרו ישראל לפני הקב"ה אם תחנה עלי מחנה של ס"ם לא יירא לבי שהבטחתני בזאת יבוא אהרן אל הקודש. להבין המדרש למה נקרא אורי בר"ה, נראה לפרש ע"פ דברי הזוה"ק (פנחס רל"א ע"ב) אשרי העם יודעי תרועה, לא כתיב שומעי תרועה או תוקעי תרועה אלא יודעי תרועה, בגין חכימין דדיירין באוירא דארעא קדישא אינון יודעי תרועה, רזא דתרועה כמה דכתיב תרועם בשבט ברזל, מאן עמא כישראל דידעין רזין עילאין דמאריהון למיעל קמיה ולאתקשרא ביה וכל אינון דידעי רזא דתרועה יתקרבון למיהך באור פניו דקוב"ה, ודא אור קדמאה דגניז הקב"ה לצדיקיא וע"ד איצטריך למינדע לה עכ"ל. ובזה מבואר דלכך השי"ת מכונה כביכול בר"ה בשם אורי דבר"ה ע"י תקיעת שופר מגלה הקב"ה אור שגנז לצדיקים לע"ל ובר"ה ע"י שאנו מעוררין בתשובה ע"י שמיעת קול שופר מעורר הקב"ה עלינו אותו אור, ומה שמכנה יוה"כ בשם ישעי נראה על פי הפסוק אודך כי עניתני ותהי לי לישועה דמרמז במה שצוה הקב"ה אותנו לענות נפשנו ביוה"כ כדי שתצמח לנו מזה ישועה, וכן מבואר בתיקוני הזוה"ק דמה שצוה השי"ת לענות נפשנו ביוה"כ נגד ענויים דגרם כביכול לשכינתא הקדושה בגלותא, וע"י הענויים הללו מצמיח לנו ישועה, ולכן מכנה יוה"כ בשם ישעי. ונראה לפרש ע"פ זה הפסוקים דמכאן ואילך, אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו, ולפי מאי דפרישית דאודך כי עניתני ותהי לי לישועה קאי על יוה"כ ולכן אמר אבן מאסו הבונים, דידוע דיצה"ר מכונה בשם אבן בכמה מקומות בגמרא ובפסוקים יש סמך לזה מכמה מקראי קודש, ועיין בסוכה פרק החליל, וידוע מהמדרש הנ"ל שביום הכפורים אינו מקטרג ובמדרשים אחרים איתא דביוה"כ נעשה סניגור לישראל ע"י שעיר לעזאזל המשתלח ביוה"כ, וזה שאמר אבן מאסו הבונים, דהיינו היצה"ר והוא השטן כנודע מאסו הבונים וישראל נקרא בשם בונים וכדאיתא בשבת (דף קי"ד ע"א) דת"ח נקראים בנאים שעוסקים בבנינו של עולם כל ימיהם דהיינו שעוסקים בתורה, ואמר אבן מאסו הבונים, דהיינו ישראל מאסו את האבן הוא היצה"ר והוא השטן כנודע, היתה לראש פנה דהיינו ביוה"כ הוא מליץ בעדנו, ואמר מאת ה' היתה זאת כי באמת כן הוא רצון השי"ת שיהיה למליץ בעדנו ביוה"כ והוא באמת נפלאת בעינינו שהשטן יהיה מליץ בעדנו, ולכן אמר זה היום עשה ה' דהיינו יוה"כ שהוא יום ישועה והכל מליצין בעדנו נגילה ונשמחה בו, והבן. וא"ש לשון המדרש בו בו בהקב"ה בו בישועתו דביוה"כ מתואר הקב"ה בשם ישעי, והבן: דרוש ז' לשבת שובה

בגמרא דיומא פ"ו וכפי גירסת הילקוט והע"י אמר ר' לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך, ר"י אמר עד ולא עד בכלל, ומי אמר ר"י הכי והאמר ר"י גדולה תשובה שדוחה את ל"ת שבתורה הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלוא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאום ה', ל"ק הא ביחיד הא בציבור, ופירש הרי"ף דעיקר קושיית הש"ס דר"י אדר"י מההיא דכתיב ושוב אלי ולא כתב עד לאשמועינן דלא עד בכלל אלא משמע דשובה אל ה' ממש, והא דמייתי הא דר"י דבלא ר"י הייתי אומר דלא קאי אתשובה אלא כלפי שאמר הישוב אליה עוד קאמר ואת זנית ושוב אלי, אלא דר"י דדריש לענין התשובה וכתיב אלי דמשמע אל ה' ממש, והקשה בס' הרי"ף דמאי מקשה דר"י אדר"י, דהא י"ל הא דר"י אמר עד ולא עד בכלל מיירי בתשובה מיראה ובפרט דעל הך פסוק דרשו חז"ל כי כשלת בעונך דהיינו דזדונות נעשו להם כשגגות דמיירי בתשובה מיראה דמאהבה נעשה כזכיות כמבואר בש"ס והא דמוכח דתשובה מגעת עד כסא ה' ממש היינו בתשובה מאהבה. ונ"ל לתרץ בס"ד, דהנה יש לתמוה מה דמביא הש"ס גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך