נחלי מים מז

כי תשא פ' מ"ג, והשתא יובן סוגיית הש"ס דכנסת ישראל טוענת הואיל ויש שכחה וכו' דהיינו שישכח להם מעשה העגל והיינו אפשר זה גרם שלא יהיה להם זכות קבלת התורה, דהיינו מה ששוכח להם מעשה העגל ע"י תירוץ משה רבינו ע"ה, לי צוית ולא להם, א"כ אין להם זכות קבלת התורה, והשיב השי"ת ואנכי לא אשכחך, והיינו שלא ישכח להם מעשה סיני וזכות קבלת. התורה במקומה עומדת כי מעשה העגל נתכפר להם. אמנם זה ימים שדקדקתי בזה היאך שייך כי התורה היא נצחית ובשביל זה יאמר הקב"ה בלשון יחיד ליתן פתחון פה למשה, וכי בשביל זה יכתוב בלשון יחיד, גם הלשון דקאמר כדי ליתן פתחון פה וכו' משמע שאין זה תירוץ מספיק רק יתן פתחון פה כדי שיכול להמליץ קצת בעד ישראל. אמנם לענ"ד מתפרש הענין כפשוטו וא"ש ג"כ לשון רש"י ז"ל ליתן פתחון פה למשה. דהנה רש"י בחומש פ' יתרו ע"פ ויחן שם ישראל נגד ההר, פירש"י ויחן שם ישראל כאיש אחד בלב אחד אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת, וכן איתא במדרש פרשת צו חזקיה אמר גדול השלום שבכל המסעות כתיב ויסעו ויחנו נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת כיון שבאו לפני הר סיני נעשו כולם חנייה אחת הה"ד ויחן שם ישראל ויחנו בני ישראל אין כתיב כאן אלא ויחן שם ישראל, אמר הקב"ה הרי שעה שאני נותן תורה לבני. ולפי זה א"ש מה דכתיב אנכי ה' אלהיך בלשון יחיד, כי באמת ישראל היו כולם בלב אחד ונפש אחת ושייך שפיר לשון יחיד אנכי ה' אלהיך, א"ש דממנ"פ כתבה התורה בל"י, אם ישראל הם טובים הרי הם כולם אגודה אחת ושייך שפיר בהם לשון יחיד, ואם ח"ו לא אזי צריכים לתירוץ לי צוית ולא להם ושייך ג"כ לכתוב לשון יחיד, אך באמת הוא רק פתחון פה ולא תירוץ אמת, דבעת קבלת התורה היו כל ישראל בלב אחד ושפיר נופל בהם לשון יחיד, ולכך כתב רש"י בצחות לשונו ליתן פתחון פה למשה. כנ"ל לפרש. ועתה אפרש הפסוקים הנ"ל ע"ד זה, כי הנביא מזהיר את ישראל ואמר שובה ישראל עד ה' אלהיך היינו שכל ישראל יהיו בלב אחד ונפש אחת, והיינו דקאמר בל"י שובה ישראל שיהיו כל ישראל כאיש אחד, ואמר עד ה' אלהיך היינו שיהיה לך זכות קבלת התורה ויהיה על כל ישראל נופל לשון יחיד ה' אלהיך ויהיה כמו בשעת מתן תורה שהיו כל ישראל נפש אחת, ומייעץ הנביא היאך לעשות שיהיו כולם כאחד ואמר שובו בלשון רבים, דהיינו שהרבים קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון, ויובן היטב, דהנה כבר חקרו בזה הספרים מה דנתקן ביוה"כ סדר הוידוי על חטא כסדר כל החטאים על פי א"ב אף שכמה ב"א יודעים בעצמם שלא עברו אלו עבירות שאומרים מ"מ כ"א כסדרו אומר, והרבה תירוצים נאמרו ע"ז, והתירוץ הנכון מה שכתבו ז"ל דכל ישראל כאיש אחד, וכל אחד צריך להתפלל בעד חבירו, אף כי הם לא חטאו חביריו חטאו וכל ישראל הם כגוף אחד, והיינו שמייעץ הנביא שובו אל ה' ואמרו אליו כל תשא עון, והיינו שכל אחד יתפלל לכפר על כל העבירות. והיינו דדייק כל תשא עון, שהשי"ת יכפר על כל העבירות אף שהוא לא עשה העבירה, מ"מ צריך להתפלל בעד חבירו כי כל ישראל המה נפש אחת, ובזה יתאחדו כל ישראל כנפש אחת. ויש לפרש בזה עוד יותר עמוק בענין קחו עמכם דברים ושובו אל ה', דהענין מבואר בספרים הקדושים כי באמת נשמת ישראל מקור מחצבתם ממקום האחדות גמור כי נשמות ישראל אצולות מאתו ית"ש אשר שם הוא מקום האחדות הגמור רק למטה בזה העולם המה גופים מחולקים אמנם למעלה בסוד מחצב נשמתם המה מתאחדים באחדות גמור, ולזה אנו אומרים אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, שהמה מתאחדים בסוד אחדות, ולזה הנביא קאמר לפי פירושנו שובה ישראל דהיינו שיראה שיהיו כל ישראל בדרך כלל גוי אחד שיהיה מיוחדים בלשון יחיד, וע"ז קאמר שובו אל ה', דמשם יתבונן דמשם מקור נחצב נשמתם, ולזה אמר אמרו אליו כל תשא עון, וכפי פירושנו הנ"ל שיתפלל כ"א בעד חבירו כי כל ישראל המה גוף אחד כאשר מקור נשמתם ג"כ אחד. והבן היטב ענין זה

בדרך אחר נראה לפרש פסוקים הנ"ל ונקדים מה שאמרו חז"ל בסוף יומא אמר ר' יצחק אמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי בוא וראה שלא כמדת הקב"ה, מדת ב"ו אדם מקניט את חבירו ספק מתפייס ספק אינו מתפייס, ואת"ל מתפייס ספק מתפייס ממנו בדברים ספק מתפייס ממנו