נחלי מים מב

כמו שאמרו והתקדשתם אלו מים ראשונים, והייתם קדושים אלו מים אחרונים, כי קדוש זה שמן ערב, כי אע"פ שאלו מצות מדבריהם עיקר הכתוב בכיוצא בזה שיהיה נקיים ופרושים מהמון העם שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים. ודבריו הקדושים מתבארים ביותר מדברי הש"ס דיבמות (דף ק' ע"א) תניא ר' יהודה מחליף איסור מצוה אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ואמאי קרי ליה איסור מצוה דכתיב אלה המצות, איסור קדושה שניות מדברי סופרים, ואמאי קרי ליה איסור אמר אביי כל המקיים דברי חכמים נקרא קדוש, א"ל רבא וכל שאינו מקיים דברי חכמים קדוש הוא דלא מיקרי רשע נמי לא מיקרי, אלא אמר רבא קדש עצמך במותר לך, ופירש"י שאסרו חכמים שניות לעריות שלא תבוא לידי עריות האסורות מה"ת. וזה ממש דברי הרמב"ן דע"ז קאי מצות קדושים לגדור גדר ושלא נבוא לידי איסור ערוה החמורה, וכמו שאסרו חז"ל שניות לעריות. והשתא י"ל דברי הש"ס במקום שבע"ת עומדים צדיקים גמורים אין עומדים, כעין דרך מהרש"א, רק לא כשיטת מהרש"א דמיירי דעבר במחשבה דזה לא מיקרי חטא כלל דקיי"ל אין הקב"ה מצרף מחשבה למעשה וכמש"ל, אלא במידי דעבד מעשה רק לא נגע עדיין בגוף העבירה אלא עבר במידי דקרוב לעבירה דהיינו הגדר שגדרו חכמים שלא לבוא לידי עבירה עצמה, והוא לדעת הרמב"ן המצוה דקדושים תהיו, וכיון דלא נגע עדיין בעבירה עצמה כשהוא חוזר ושב בתשובה שלימה מרוצה הוא לפני הקב"ה יותר מצדיק, והיינו קרוב לעבירה, ואידך פליג וסובר דבכל ענין צדיקים יותר גדולים אף למי שלא נגע בגוף העבירה וחזר בתשובה מ"מ הצדיק שלא קרב כלל לעבירה יותר טוב, והיינו שלום לרחוק ולקרוב, למי שהיה רחוק מעבירה, וקרוב למי שהיה קרוב לעבירה ונתרחק ממנה

והשתא נבוא לפרש אגדתא דמנחות ואגדתא דשבת הנ"ל דלא לסתור אהדדי. והנה באגדתא דמנחות דמיירי בענין הא', וע"ז קאי הכתוב כי ביה ה' צור עולמים דהיינו בה"א נברא העולם הזה ומיירי שפגם בגוף עבירה שפגם באות ה' משם הקדוש שפגע בגוף העבירה, וע"ז קאמר הש"ס ה"א דומה לאכסדרה שכל הרוצה לצאת יוצא, והיינו כי הבחירה ניתנה חפשית בכל אדם, וקאמר הש"ס מ"ט תלי כרעא דה"א דאי הדר בתשובה מעיילינן ליה, ופריך הש"ס ולעייליה בהך ומשני לא מסתייעא מילתא כדרשב"ל, מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות כתב הפירוש ע"פ דברי הרמב"ם בשמונה פרקים, כי החטא אחר שחטא א"א לו לשוב ולטהר נפשו שלימה עד אשר ירחיק עצמו הרחקה גדולה מצד אשר חטא ע"ש, ולכך באותו צד שחטא ויצא א"א לו להכנס לצד התשובה, עד אשר ירחיק עצמו לצד אחר ומשם יכנס למקום טהרה. ויותר יש לפרש ע"פ מה שאמרו חז"ל בסנהדרין דף ק"ג בשם רשב"י מאי דכתיב וישמע אליו ויחתר לו ויעתר לו מיבעי ליה מלמד שעשה הקב"ה כמין מחתרת ברקיע כדי לקבלו בתשובה מפני מדה"ד, וזה מרומז בש"ס לא מסתייעא מילתא דהיינו שצריך מקום גבוה מפני מדת הדין שמסכים שלא לקבלו בתשובה, וע"ז צריך מקום. גבוה לקבלו בתשובה, ומרמז תגא דה"א דליעול בהך דהיינו מקום גבוה ביותר, דבמדרגה תחתונה א"א ליעול מפני מדה"ד, וע"ז צריך מקום גבוה ביותר, ומסיים הש"ס ואם חוזר בו אני קושר לו כתר, ולא סיים כמותי, כיון דנגע בגוף העבירה לשיטתנו לעיל לכ"ע בעלי תשובה אינו כמדרגת צדיק, והיינו דסיים אני קושר לו כתר דעכ"פ יש לו מדרגה בעוה"ב ואינו כמו צדיק גמור שלא חטא מעולם כלל. משא"כ אגדתין דשבת דמיירי מקו"ף קדוש וכו' והיינו שנגע במדרגת הקדושה ולא נגע בגוף העבירה רק במדרגת הקדושה דהיינו הרחקה מעבירה שגדרו חז"ל שלא לבוא לידי עבירה עצמה, ומ"מ קרי ליה רשע כמו שאמרו חז"ל ביבמות אטו מאן דלא מקיים דברי חכמים קדוש הוא דלא מיקרי רשע נמי לא מיקרי, והיינו כיון שעבר על דברי חז"ל שעשו גדר לעבירה מיקרי ג"כ רשע, ומ"מ אינה חמורה כ"כ כמו שנגע בגוף העבירה ומיקרי שפגם בקדושתו של הקב"ה, וכמו שאמר השי"ת קדושים תהיו כי קדוש אני ה', ולכן לא קאמר הש"ס לא מסתייעא מילתא, כיון דעדיין לא עבר גוף העבירה גם מדת הדין מסכים לקבלו בתשובה, ולהכי קאמר בלישנא אחרינא וליעול בהך מסייע ליה לר"ל אם ללצים הוא יליף ולענוים יתן חן וכו', והיינו דגם דמסתייעא מילתא דליעול בהך, מ"מ הקב"ה בעצמו אשר הוא מסייע למי שרוצה להתקרב אליו מגביה אותו במדרגה יותר גדולה, והיינו בא לטהר מסייעין אותו, ולכן תלה כרעיה