נחלי מים לה

ליתני חמש חטאות, וא"ל דאיסור הבא ע"י עצמו לא קתני דהא קתני הקדש דהוי איסורא הבא מחמת עצמו, בשלמא אם לא נימא כרבא י"ל דהא הקדש חל אף דהוי איסורא הבא מחמת עצמו, מ"מ חל בכולל דחדא איסורא הבא מחמת עצמו חל בכולל ולהכי לא מצי למיתני חמש דהיינו ע"י שבועה דשוב הוי תרי איסורי הבא מחמת עצמו ולא חל, משא"כ לרבא קשה ודו"ק

ובזה נראה ליישב הסוגיא דכריתות דאמר שם אקדשה וכו', דהא גופא קשיא למה נדחק שם הש"ס לומר אקדשיה וכו' ולמה לא מוקי שם הש"ס בבכור דאיסור חלב ואיסור מוקדשים בהדדי אתיין כמבואר בסוף פ"ה דכריתות, ולמ"ש י"ל בטוב טעם דהסוגיא אזיל בשיטת ר"י דחדא איסורא הבא מחמת עצמו ע"י כולל ולא תרי איסורי הבא ע"י כולל, ולהכי בכוונה לא מוקי הש"ס שם בבכור דאי מיירי בבכור תקשה ליתני חמש כגון שבועה שלא אוכל תמרים וחלב וכו' כדמקשה הש"ס על רבא, ולא ניחא ליה בתירוצא דמשני שם הש"ס אליבא דרבא. אמנם כיון דמיירי דאקדשיה תו לא מצי למיתני חמש דסובר סתמא דש"ס כר"י דתרי איסורי לא אמרינן דחל ע"י כולל וכו' ודו"ק

חולין ק"א ע"א תוס' ד"ה שבת היא יוה"כ הוא, וא"ת מאי פריך שאני הכא דגלי קרא וכו', ונ"ל ליישב בטוב טעם, דהנה התוס' ד"ה רע"ק אומר אינו חייב אלא אחת הקשו דהכא משמע דל"ל איסור חל על איסור ואפילו איסור ב"א ובכריתות דף כ"ג ולקמן במכילתין משמע דלרע"ק אית ליה איסור חל על איסור באיסור מוסיף וכ"ש באיסור ב"א. והר"ן בחידושיו תירץ דהיינו טעמא דרע"ק משום דס"ל דשבת ויוה"כ חד שמא נינהו דתרווייהו שבתון כתיב בהו וכחד איסורא דמי, ולפ"ז י"ל הא דקאמר ריה"ג שבת ויוה"כ שגג ועשה מלאכה מנין שחייב ע"ז בעצמו וע"ז בעצמו ת"ל שבת היא יום הכפורים הוא, אין הכוונה דהתורה גילה לנו שאיסור יוה"כ חל על איסור שבת, ואיסור שבת חל על יום הכפורים, אלא הכוונה של ריה"ג דהתורה גילה לנו דשבת איסור בפ"ע ויוה"כ איסור בפ"ע ולאו חד איסורא נינהו, ונפקא מינה נמי דהא דתנן בכריתות (דף י"ט) חלב ונותר לפניו ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל אשתו, ואחותו עמו בבית שגג באחת מהן ואינו יודע באיזו מהן שגג, שבת ויוה"כ ועשה מלאכה באחד מהן ואינו יודע באיזה מהן עשה, ר' יהושע פוטרו מחטאת, וקיי"ל כוותיה, ונפ"ל מדכתיב אשר חטא בה עד שיודע לו במה חטא, וכ"ז שייך אם שבת ויוה"כ תרי איסורי נינהו, א"כ אם שגג ועשה מלאכה באחד מהן ואינו יודע אם בשבת או ביוה"כ לא מיקרי חטא בה דצריך לדעת במה חטא, משא"כ לסברת רע"ק דס"ל דשבת ויום הכפורים חד איסורא נינהו א"כ שגג ועשה מלאכה וא"י אם בשבת או ביוה"כ בודאי חייב דהא חד איסורא נינהו, ודמיא להא דאם שגג ועשה מלאכה בשבת וא"י אם בשבת זו או בשבת אחרת דודאי מאי נ"מ אם, בשבת זו או בשבת אחרת דמיקרי חטא בה דהא יודע במה חטא שעשה מלאכה בשבת דהא שבת ויוה"כ חד שמא נינהו לרע"ק, ואם רע"ק ידרוש אשר חטא בה כר"י דצריך לידע במה חטא צ"ל דהיינו לענין חלב ונותר דאינו יודע איזה אכל ואשתו נדה ואחותו עמו בבית דאינו יודע באיזו מהן חטא דשגג באחת מהן ואינו יודע באיזו מהן שגג דה"ל תרי איסורי, אבל לענין יוה"כ ושבת חדא איסורא הוא. והשתא א"ש היטב הסוגיא דפריך שפיר מר"י הגלילי לריה"ג ולא קשה כלל קושיית התוס' שאני הכא דגלי קרא, דבאמת לא גלי לן קרא כלל דאיסור חל עליו יותר מבעלמא, רק דהתורה גילה לנו ששבת ויוה"כ תרי איסורי נינהו ותרי שמי הוי, כמדוקדק בקרא שבת היא יוה"כ הוא, וכל אחד יש לו שם איסור בפ"ע, לאפוקי מסברת רע"ק דחד שמא נינהו ואמרינן בעלמא אין איסור חל עליו באי"כ ס"ד דהש"ס דגם באיסור ב"א ל"ל כפירוש רש"י או כפירוש התוס' דס"ד דהש"ס דשבת קדים דשבת קביעא וקיימא ויוה"כ ב"ד הוא דמקדשי ליה וריה"ג ל"ל אי"כ לא היה לו לחול איסור יוה"כ אאיסור שבת דמקרא לא ילפינן מידי דהתורה לא גילה לנו אלא ששבת שם בפ"ע הוא ויוה"כ שם בפ"ע, ונ"מ להא דאמרן אם שגג ועשה מלאכה בשבת ויוה"כ פטור דלא מיקרי אשר חטא בה. ולפ"ז מתורץ ג"כ מה שהקשו התוס' ד"ה באיסור כולל ל"ל לשיטתם דס"ד דהש"ס דלא באיסור, ב"א הוא אלא משום דשבת קדים דשבת קביעא וקיימא ל"ל קרא שבת היא פשיטא דחייב דהא שבת קדים, וכ"ז לשיטתם דהבינו דהך קרא קמ"ל דאיסור חל עליו, אבל לשיטתנו לא קשה מידי דקרא לא אתא לאשמועינן כלל דאיסור חל עליו, אלא קרא אשמעינן דשבת ויוה"כ כל חד וחד