נחלי מים לד

מעילות דאפילו כהן לגבי אימורים זר הוא, ולא הביא כלל רש"י הך דרשא דכל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה. אלא לפענ"ד כיון בזה רש"י כוונה נפלאה, והוא דלשיטת רש"י בשבועות קרי ליה מוקדשים איסור כולל וכמו שמבואר שם ברש"י בהדיא, א"כ קשיא ליה לרש"י סוגית הש"ס, דהיאך הקשה המקשן והרי הקדש וכו' להוכיח דלא כרבא דאדרבה מזה גופיה מוכח כרבא דבאיסור כולל חל אף באיסור הבא ע"י עצמו, דהא הקדש הוי איסור הבא ע"י עצמו, ולזה מביא רש"י הך קרא כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים למעילה דמזה יליף שם הש"ס בכריתות דבקדשים איסור חל על איסור, ונמצא אף אם נימא דלא כרבא דבאיסור כולל לא חל איסור הבא ע"י עצמו, מ"מ קדשים שאני דגלי קרא, ולזה שפיר פריך והרי הקדש על רבא דמשני שיטתו דבאיסור הבא מעצמו לא קתני דהא קתני הקדש דהוי איסור הבא מעצמו, משא"כ ביבמות שם בכוונה גדולה השמיט רש"י הך קרא דכל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה, דשם קאי הש"ס על הך משנה דיבמות למאן האי תנא דאית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור ב"א, והיינו דקאי שם על המשנה דיבמות דיש שם איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור ב"א וכמו שפירש רש"י והאלפס שם באריכות, ולזה מביא הך משנה דיש אוכל אכילה אחת וכו' דמשם מוכח דתנא ס"ל כל האיסורים חלים דהיינו איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור ב"א וכמו שפירש רש"י שם, ושם פירש"י דמהיכא שמעינן ליה איסור מוסיף מהך משנה דיש אוכל אכילה אחת דהיינו הקדש דהוי איסור מוסיף על חלב וכן נותר הוי איסור מוסיף לגבוה, ואם רש"י ז"ל היה מביא הך קרא דכל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה לא הוה שמעינן כלל מהך תנא דיש אוכל אכילה דס"ל איסור מוסיף בעלמא דילמא שאני קדשים דגלי קרא דחל איסור ע"א וכמו שדחה הש"ס בכריתות, והיאך שמעינן על משנה דיבמות דמיירי באיסורים דעלמא דס"ל איסור מוסיף דילמא קדשים שאני, ולזה לא מביא רש"י הך דרשא דכל חלב לה' לרבות אימורי קדשים למעילה, והיינו דסוגיא דיבמות אזלה כאידך תנא דבכריתות שם דלא ס"ל לחלק בין קדשים לעלמא וקרא דכל חלב לה' מוקי לה בולדות קדשים וכמבואר שם, ולזה בכוונה גדולה לענ"ד שינה רש"י מסוגיא דיבמות לסוגיא דשבועות דשם מוכרח רש"י להביא הך קרא דכל חלב ה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה, וביבמות הוכרח רש"י להשמיט הך קרא לברר הסוגיא כ"א על אופנו, והוא כפתור ופרח לענ"ד בישוב לשון רש"י ז"ל

עוד נלע"ד ליישב הקושיא שהקשיתי מהא דפריך והרי הקדש, ולדברי המהרש"א זה הוא קושית התוס' דהיכי פריך והרי הקדש וכו' דאדרבה משם מוכח כרבא דהא הקדש הוי איסור כולל הבא ע"י עצמו. ויש לתרץ לענ"ד לפמ"ש התוס' שם ד"ה שלא אוכל תמרים וכו' שהקשו שם ואמאי לא פריך לר"י, ותירצו וז"ל, ויש לומר משום דדילמא קסבר ר"י דאיכא שום תנא דאית ליה איסור בבא מאליו ולא בבא מחמת עצמו, אבל מדרבא משמע דאין חילוק, והשתא נמי ניחא דאי לא"ה מאי קמ"ל רבא טפי מר"י, ומיהו יש לומר דאיצטריך לאשמועינן אע"פ ששניהן באין מחמת עצמם עכ"ל. לכאורה משמע מדבריהם דלא באו אלא לתרץ קושיא בתרייתא דמאי קמ"ל רבא מדר"י שמעינן, אמנם נראה דיש לתרץ בזה קושיא קמייתא, דמאי הקשו אמאי לא פריך ג"כ אר"י דס"ל דבאיסור כולל חל אפילו באיסור הבא מחמת עצמו אמאי לא חשיב חמש כגון שבועה שלא אוכל תמרים וחלב וכו', די"ל נהי דר"י ס"ל דאמרינן איסור כולל אף באיסור הבא מחמת עצמו, מ"מ יש לומר תרי איסורי הבא מחמת עצמו לא אמרינן, א"כ אדרבא לא תקשה לר"י ליתני שבועה שלא אוכל תמרים וחלב דהא למאי דלא ידע הש"ס דהקדש מיירי בבכור, א"כ הקדש מיקרי איסור הבא מחמת עצמו, ושוב לא מצי למחשבא שבועה שלא אוכל תמרים וחלב דהוי תרי איסורים הבאים מחמת עצמו, דאם הקדש קדים לא יכול אח"כ לחול איסור שבועה ע"י כולל על איסור הקדש דהוי ג"כ ע"י דבור, ואם השבועה קדים לא יחול איסור הקדש אף דהוי בכולל מ"מ לא יכול מטעם דאיסור שבועה. ובזה יש לתרץ ג"כ הקושיא שלי שהוא קושית התוס' לביאור המהרש"א. דהמקשה דפריך והרי הקדש לסתור דברי רבא בא, ואדרבה מהקדש גופא מוכח כרבא דהא הקדש לא הוי אלא איסור כולל, ולפמ"ש א"ש, דהמקשה הוה ס"ל כר"י דאיסור כולל ע"י דיבור חייל רק תרי איסורי הבאים מחמת עצמם אינו חל אפילו בכולל, ולכן בא לסתור דברי רבא דסובר דאפילו שני איסורים ע"י כולל חייל תקשי