נחלי מים לג

הנאה לא הוי איסור מוסיף, והא דקרי ליה הש"ס הכא איסור מוסיף לאו דוקא רק דמיקרי איסור חמור, וכ"כ התוס' בשבועות דף ק"ד ע"ב ד"ה יש אוכל ע"ש, וכן כתב רש"י עצמו בשבועות שם ד"ה טמא שאכל חלב וכו', כתב רש"י בהדיא דאקדשה הוי איסור כולל מגו דחל איסור מוקדשים אבשר ועור חל נמי אחלב הרי כולל, וצ"ל כמ"ש התוס' שם דההיא דקרי ליה בכריתות מיגו דאיתוסף בה איסור הנאה הוא לאו דוקא איסור מוסיף אלא איסור כולל אלא מפני שהוא חמור על קל קרי ליה איסור מוסיף, ובאמת דברי רש"י נראה כסותרים אהדדי, ולע"ע נדבר מגוף הענין

הנה לכאורה יש להכריח כהנך ראשונים דסברי דהוי איסור מוסיף מסוגיא דשבועות שם, דפריך על רבא דס"ל דאמרינן איסור כולל גם באיסור הבא ע"י עצמו מהנך מתניתין דיש אוכל אכילה אחת וכו' ואם איתא משכחת לה חמש כגון שאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב מיגו דחייל אתמרים חיילא נמי אחלב, ומשני כי קתני איסור הבא מאליו איסור הבא מעצמו לא קתני, ופריך והרי הקדש ומשני בבכור, וקשה טובא דהמקשה דהקשה והרי הקדש היינו דהקדש הוי איסור הבא ע"י עצמו, ומשום זה הכריח דלא כרבא, ואדרבה תיקשי טובא דמזה גופא סיוע לרבא דהיאך יכול לחול הקדש, כיון דהקדש לא הוי רק איסור כולל והקדש הוי איסור הבא ע"י עצמו, והיאך חל הקדש אי נימא דלא כרבא דאיסור כולל אינו יכול לחול באיסור הבא ע"י עצמו. ושוב ראיתי בתוס' שם ע"א הקשו קושיא זו, ד"ה באיסור הבא מעצמו לא אמרינן, הקשו לר"ל תקשה מתני' דיש אוכל דמוקדשים הוי איסור הבא מעצמו, ותירצו בדוחק גדול ע"ש. ובאמת שם אינו קושיא כ"כ, די"ל דר"ל ס"ל כמסקנת הש"ס דמוקי בבכור א"כ הוי איסור הבא מאליו, אבל מה שהקשיתי חמור יותר, דהיאך פריך והרי הקדש לדחויי דברי רבא, אדרבא מהקדש למאי דלא ידע דמיירי בבכור, א"כ אדרבא מזה מוכח כרבא דאמרינן איסור כולל אף באיסור הבא מעצמו. שוב ראיתי במהרש"א שביאר שזה באמת קושיית התוס' ע"ש. אמנם להנך דסברי דאיסור הנאה הוי איסור מוסיף לק"מ, דהא בודאי איסור מוסיף חמור מאיסור כולל וכמו דאמר הש"ס לעיל, א"כ י"ל דבאיסור מוסיף בודאי אמרינן אף באיסור הבא בעצמו, וגם ר"ל אף דס"ל דבאיסור כולל לא אמרינן באיסור הבא מעצמו מודה באיסור מוסיף דאמרינן אף באיסור הבא מעצמו א"כ מקדשים דהוי איסור מוסיף דאיסור הנאה הוי איסור מוסיף שפיר אמרינן אף באיסור הבא מעצמו ולק"מ וא"ש

אמנם נ"ל ליישב בהסוגיא גם לפום שיטת הסוברים דלא הוי אלא איסור כולל לפום הסוגיא בכריתות (דף כ"ג ע"ב) דמחלק דבקדשים אמרינן איסור חל על איסור אף דבעלמא לא אמרינן איסור חל על איסור והיינו מהך דתניא כל חלב לה' לרבות איסור קדשים קלים למעילה ומביא שם הש"ס תנאי היא דאיכא למ"ד דאפילו בקדשים לא אמרינן איסור חל על איסור, ופריך שם הש"ס כל חלב לה' מאי עבדי ליה ומשני מוקמי ליה בולדי קדשים דקסברי ולדי קדשים בהווייתן יהיו קדושים דתרווייהו בהדדי אתו. ועיין תוס' חולין (דף ק"א ע"ב) ד"ה רע"ק שהקשו דברי רע"ק אהדדי דמשמע דרע"ק לא ס"ל אפילו איסור בב"א ובכריתות ס"ל לרע"ק דאיסור קודש חל על איסור תלב, ותירצו מכח הסוגיא דכריתות שהבאתי דבקדשים חל איסור על איסור מכח הך קרא כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה, ולפ"ז י"ל דהמקשה דהקשה והרי הקדש לדחויי דברי רבא דאין איסור כולל חל באיסור הבא מעצמו, דאלת"ה ליתני חמש כגון שבועה שלא אוכל תמרים וחלב וכו', ואין לתרץ דאיסור הבא מעצמו לא קתני, דז"א דהא חשיב הקדש דהוא איסור הבא מעצמו. ואין להקשות דאדרבא מדחזינן דאיסור הקדש חל על איסור חלב מוכח דאיסור כולל חל אף באיסור הבא מעצמו, דהא הקדש הוי איסור הבא מעצמו, די"ל דהמקשן הוה ס"ל דקדשים שאני וכדאמר הש"ס בכריתות, דבקדשים גלי רחמנא דאיסור חל על איסור מכל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה

וזה נראה כונת רש"י בשבועות שם ד"ה טמא שאכל חלב וכו', ואפילו הוא כהן גבי חלב דקודש מועל דאמר כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה, והוא תמוה למה הוצרך רש"י להביא הך דרשה דממילא הוא כיון דאיסור קודש חל על חלב בודאי מועל ולזה לא בעי קרא כלל, וראיה דבכריתות לא הזכיר רש"י כלל הך קרא, וכן ביבמות (דף ל"ד ע"א) דהוזכרה שם הך משנה וכתב רש"י שם ד"ה ארבע חטאות וכו' ואשם