נחלי מים לא

צדקה וכמ"ש וחטאך בצדקה פרוק, וכמו שאמרו תשובה תפלה וצדקה וכו', ולתועלת אחב"י אשר המצות חביבות עליהם אפרש קצת מעלות הצדקה

בפ"ק דב"ב, ת"ר מעשה במונבז המלך שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת, וחברו עליו אחיו ובית אביו אמרו לו וכו' ואתה בזבזת אוצרותך ואוצרות בית אביך, אמר להם אבותי גנזו אוצרות למטה ואני גנזתי למעלה שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, אבותי גנזו במקום שהיד שולטת ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך, אבותי גנזו דבר שאין עושה פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות, שנאמר כי פרי מעלליהם יאכלו, אבותי גנזו אוצרות ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות שנאמר פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם, אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנא' ולך תהיה צדקה, אבותי גנזו לעוה"ז ואני גנזתי לעוה"ב שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך (וכבר בארתי מאמר זה במ"א ודרשתי ברבים בעזה"י). ובדרך רמז י"ל דנקט הני שש מעלות נגד שש ברכות שמתברכין נותני צדקה, ובדרך דרוש בארתי שכולל בדבריו כמה מעלות טובות שיש בענין הצדקה ולכאורה אחד הם, דהנה חז"ל אמרו בפסחים בפרק מקום שנהגו רבא רמי כתיב כי גדול מעל שמים חסדך וכתיב כי גדול עד שמים חסדך, הא כיצד, כאן בעושים לשמה כאן בעושין שלא לשמה, כדרב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, וביאר שם המהרש"א ז"ל בח"א כי העושים שלא לשמה לשם תכלית שלמטה מגיע חסדו רק עד השמים, דהיינו בעולם התחתון, אבל העושה לשמה ותכליתו נוגע למעלה גם חסד שלו מגיע עד למעלה. והנה במעלה הראשונה החל מונבז לדבר בנותני צדקה שלא לשמה, הגם שאינה מעולה כ"כ, מ"מ מעולה היא וכמו שאמרו לעולם יעסוק וכו' שמתוך שלא לשמה בא לשמה, וזהו דקאמר אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה, והביא הפסוק אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף דהיינו הבטה מלמעלה למטה דהיינו משמים נשקף ולא הגיע עד השמים, או כמ"ש המהרש"א בח"א דהשמים כולל ג"כ עולם הגלגלים דזהו יד שולטת בו. ואמר עוד מעלה שניה אבותי גנזו במקום שהיד שולטת ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת, מדבר בנותני צדקה לשמה דבזה מגיע חסדם למעלה מן השמים כמ"ש כי גדול מעל שמים חסדך כו', וע"ז מביא פסוק צדק ומשפט מכון כסאך דהיינו שחסדו נוגע בכהשי"ת מקום שאין היד שולטת בו. ואמר מעלה שלישית אבותי גנזו דבר שאין עושה פירות ואני גנזתי דבר, שעושה פירות, ומביא פסוק כי פרי מעלליהם יאכלו, ורש"י ז"ל פירש דהיינו דבר שהקרן קיימת לעוה"ב ואוכל מפירותיהן בעוה"ז. והקשה מהרש"א ז"ל למה לא חשיב בריש פאה בהדי אלו דברים שאוכלים פירותיהם וכו' ותירץ דהוא בכלל גמילות חסדים דחשיב שם, ואולי יש לכוין בזה כוונה אחרת ע"פ מאמר חז"ל בפ"ק דב"ב אמר ר' יצחק מאי דכתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד, משום דרודף צדקה ימצא צדקה, אלא לומר לך כל הרודף צדקה הקב"ה ממציא לו מעות לעשות מהם צדקה, הרי דבזכות הצדקה שעושה ממציא לו עוד מעות לצדקה, ואין לך נשיאות פירות גדול מזה, וזהו דקאמר כי פרי מעלליהם יאכלו. ואפשר לכוין בזה למ"ש בזוה"ק פ' פקודי והבאתי במ"א היכא דעושין צדקה בשני רעבון גורמת זכותו לשבור כח הרעבון ונעשה ריוח בעולם עץ השדה יתן פריו והארץ תתן יבולה, וזהו דקאמר ואני גנזתי דבר שעושה פירות שנאמר כי פרי מעלליהם יאכלו, ועובדא דידיה בשני רעבון הוה. ועוד שלש מעלות, אני גנזתי נפשות, ומביא פסוק ע"ז ולוקח נפשות חכם, אני גנזתי לעצמי, ומביא פסוק ולך תהיה צדקה, אני גנזתי לעוה"ב, ומביא פסוק וכבוד ה' יאספך, נ"ל דאפשר לכוין בזה לדרשות חז"ל לעיל דקאמר שם הש"ס ר"י אומר זוכה לבנים בעלי חכמה, בעלי עושר, בעלי הגדה, בעלי חכמה דכתיב ימצא חיים, בעלי עושר דכתיב צדקה, בעלי הגדה דכתיב וכבוד כתיב הכא וכבוד וכתיב התם וכבוד חכמים ינחלו, ופירש המהרש"א דדרש קרא רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד, דחיים קאי על בעלי חכמה כמ"ש והחכמה תחיה בעליה, וצדקה על בעלי עושר דהיינו שזוכין ליתן צדקה, וכבוד על בעלי הגדה שהמה דורשים בכבוד התורה. ומעתה ראה איך דברים הללו מרומזים בהני תלתא פסוקי דמייתי מונבז, על בעלי חכמה מביא ולוקח נפשות חכם הכוונה בזה שזוכה לנפשות חכם, על בעלי עושר מביא ולך תהיה