נחלי מים ל

דא"צ יסורים כלל רק תפלתם ושועתם מועיל טובא, כן מצינו בש"ס סוף יומא לענין כמה דברים עדיף רבים מיחיד. קוטב הדברים דיחיד צריך לפעמים יסורים לא כן רבים, וזהו דקאמר הנביא שובה ישראל (לשון יחיד) עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך, והיינו יחיד צריך יסורים לכפר על עונותיו, וזה כי כשלת. משא"כ רבים קחו עמכם דברים ושובו אל ה' דהיינו בתשובה ובתפלה לבד סגי, וכמו שבארנו

עוד דקדקנו במקרא קודש לשון כי כשלת והו"ל כי נכשלת. ולדעתי יש לכוין בזה ע"פ מה דאיתא במדרש ויקרא פ' ד' על פסוק שה פזורה ישראל, תנא רשב"י אומר משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה נטל אחד מקדח והתחיל קודח תחתיו, אמרו לו חביריו מה אתה עושה אמר להם מה איכפת לכם לא תחתי אני קודח, אמרו לו המים עולין ומציפין עלינו את הספינה, כך אמר איוב ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי, אמרו לו חביריו כי יוסיף על חטאתו פשע בינינו יספוק. ולדעתי מה דמכנה לישראל בתואר ספינה, כי כללות ישראל בסוד נשמתם המה בסוד האחדות גמור מתיחדים באחדות הבורא ית"ש אשר משם מקור מחצבם, רק בבואם לעולם השפל המה נפרדים בחלקי גויתם אך מפאת נשמתם האצולה מאצילות הבורא ית"ש המה בסוד האחדות הפשוט הגמור ואחוזים זה בזה, כדמיון הספינה שכל עניניה נצרכים זה לזה, ואם יחסר אחד תטבע הספינה כולה, לא כן בית אף אם יחסר ממנו מאומה מ"מ שם בית עליו לדור בו במקצת, וכן בזוה"ק על יונה מדמה הנשמה קדושה דנחתא לתתא לנחית בספינא. והכוונה בשם אף שהם גופים מפורדים בזה העולם צריכין להיות באחדות הגמור לאתקשרא דא בדא כמו בספינה שכל כליה צריכים זה לזה. וכאשר כללות ישראל המה באחדות, אזי המה קשורים באחדותו ית"ש לעד ולנצח נצחים. לא כן אם חלק לבם רח"ל עושים פירוד כביכול למעלה וגורמים כמה רעות חלילה להביא עונש על חבירו, וזהו דקמזהר הנביא שובה ישראל בלשון יחיד כנ"ל להיות בתשובה, כי כשלת בעונך, הכוונה דאף אם יחטא היחיד לבד מ"מ תכשיל לרבים וכמש"ל המדרש הנ"ל. על פי הקדמה זו נראה לפרש דעת חז"ל בשבת (דף פ"ח:) ואמר ריב"ל כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה יצאה נשמתן של ישראל שנאמר נפשי יצא בדברו וכו', להבין מדוע יצאה נשמתן, ונראה ע"פ הקדמה הנ"ל דהנה התוה"ק היא בסוד האחדות הגמור והיא כולה שמותיו הקדושים של הקב"ה וידוע מה דמבואר בזוהר הקדוש דקוב"ה ואורייתא חד הוא, וכללות ישראל בסוד נשמתם ג"כ בסוד האחדות וכמ"ש מי כעמך ישראל גוי אחד, והמה חלק ה' כמ"ש כי חלק ה' עמו, והם נאצלים מאחדותו ית"ש והגם שהמה גופים מחולקים מצד נשמתם אחודים המה באחדותו ית"ש, ולכן אין באפשרותם לקבל כח הדבור של השי"ת עד שיצאה נשמתן, ואז נתאחדו יחד בסוד האחדות ית"ש ונעשה אחדות הכללי, והדברים עתיקין. ובזה הרוחנו לפרש סיפא דקרא קחו עמכם דברים, אין דברים אלא דברי תורה כדברי המדרש הקודם, דהנה הקדמנו דהנביא מזהיר לכל יחיד שישוב, כי ע"י חטאו גורם חלילה כשלון לאחרים כמשל מהספינה. ומביא ראיה ע"ז דהמה נמשלים לספינה מדברי תורה דיצאה נשמתן להיות דוקא בסוד האחדות כדברי חז"ל, וזהו דקאמר קחו עמכם דברים, הכוונה מנתינת התורה תשכילו לדעת כי בסוד האחדות אתם, ע"כ ראוי לכל יחיד לשוב אל ה' בתשובה ודו"ק. עוד יש לרמז מקרא קודש שובה ישראל וכו', דהנה רז"ל דקדקו תיבת עד, אל ה' אלהיך מיבעיא ליה, ודרשו גדולה תשובה שמגעת עד כה"כ, ונראה לכוון בזה מה דאיתא בסנהדרין פרק נגמר הדין אמר רבי מאיר בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי וכו'. הנה דבצער האדם רח"ל גם השכינה בצער, וזהו דרשת חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, הכוונה כי גורם ישועה ונחת לכסא הכבוד. ואמר הטעם כי כשלת בעונך, הכוונה דע"י עונך גורם צער חלילה לשכינה הקדושה. והנה אחב"י ממוצא הדברים אלו כל אדם ישים על לבו לשום עיניו על דרכיו לפקוח עינים עורות להשגיח במה שקלקל אותה השנה העברה בעבירות שאדם דש בעקביו והמה כעבותות העגלה רח"ל, כמו לה"ר רכילות והבטת עינים בדברים שאסרה לנו תורתנו הקדושה (עיין דרוש מה שהבאתי בשם השל"ה הקדוש ומה שפירשתי ע"פ דבריו מקרא קודש זה וינעם לך), וצריך כ"א להתחרט על עבר ולשום על לבו לבלתי לשוב לכסלה עוד, והשי"ת הטוב ומטיב יפתח לנו שערי תשובה לדופקי בתשובה

והנה סגולה גדולה לכפר העונות ג"כ הוא בחינת