נחלי מים כט

כולם יחזיקו לנבואת נתן שהוא נביא אמת ואז אויביך יבושו ויכלמו כי בע"כ יודו לנבואת נתן שמחלתי לך על עונך

ומה שרמז לו השי"ת מחילת עונו ע"י פתיחת שערים נלע"ד דבר הפלא, דבזה הראהו מדה כנגד מדה. דהנה מצינו במדרש פ' בשלח דבזכות אברהם שנאמר ויבקע עצי עולה גרם קריעת ים סוף שנאמר ויבקעו המים. הנה מבואר דמעשי הצדיקים פועלת ישועה לבניו אחריו להיות כעין דוגמא מהמצוה שעשו, וה"נ גבי דוד. דהנה אמרו חז"ל בחלק גבי מנשה שעשה תשובה כתיב וישמע אליו ויחתר לו, ויעתר אליו מיבעי ליה מלמד שעשה לו הקב"ה כמין מחתרת ברקיע כדי לקבלו בתשובה מפני מדת הדין, והענין כי מדת הדין מעכב לבלתי לקבל החוטא בתשובתו, אחרי אשר מרד במלך איום ונורא אשר מלאכי מעלה יחפזון חיל ורעדה יאחזון, והוא פשע נגדו, וכמבואר במדרש שהחכמה והנבואה והתורה לא הסכימו לתשובה, זולת השי"ת הרוצה בתשובת רשעים וידו פשוטה לקבל פושעים, וזהו כוונת הפייטן שאנו משבחים להקב"ה הפותח שער לדופקי בתשובה, הכוונה כי השי"ת לבדו הוא החפץ בתשובתם, והנה כבר אמרו חז"ל שלא היה ראוי דוד לאותו מעשה, אך הוא הגבר הוקם על הקים עולה של תשובה, והוא פתח פתחי תשובה להשבים. נמצא מדד לו השי"ת מדה כנגד מדה וגרם זכותו לפתיחת שערי בהמ"ק להראות לו מעין דוגמת המצוה שעשה בחייו, כדברי המדרש דבזכות ויבקע עצי עולה ויבקעו המים, וזה ענין כפתור ופרח, ובזה יומתק לחכי לעשות ממתקים לתפלת שלמה המלך ע"ה מה שתיאר להשי"ת בשם מלך הכבוד, כמו שאמר שאו שערים ראשיכם וכו' ויבוא מלך הכבוד, דאיתא במדרש פרשת נשא פרשה י"ד למה נקרא השי"ת מלך הכבוד כי הוא חולק כבוד ליראיו, מלך ב"ו אין משמשין בשרביטו והשי"ת חלק מכבודו ליראיו כביכול, השי"ת בא בעב הענן והרכיב אליהו בענן שנאמר ויעל אליהו בסערה השמים, וחשיב שם טובא, והגאון מ' ברוך ז"ל אבד"ק לייפניק המתיק הדבר ביותר דהנה קיי"ל מלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול ורב שמחל על כבודו כבודו מחול, ונתן הגאון טעם בדבר, משום דהתורה של הת"ח יכול למחול, משא"כ המלך שאין הכבוד שלו. אך כל זה אצל בשר ודם אמנם השי"ת ב"ה בלתי נתלה בסוג זה והוא המושל על הכבוד דהכבוד שלו היא ממילא אם רצה למחול יכול למחול. ועתה שא עיניך וראה יופי המליצה לתאר להשי"ת בשם מלך הכבוד, דהנה בפתיחת השערים מבית המקדש מרומז על בעלי תשובה וכמו שבארנו, אך פן יסתפק לבב אדם היאך יכול למחול ע"כ הא מלך שמחל אין כבודו מחול, וזהו טעם שמעכב מדת הדין כדברינו הנ"ל, לזאת תאר להשי"ת בשם מלך הכבוד, הכוונה בזה דהשי"ת חלוק מכבודו של ב"ו דהוא אינו רשאי למחול דכבוד אינו שלו משא"כ השי"ת דהוא מלך על הכבוד ומושל בו ובידו למחול אם רוצה, וזה נכון בס"ד

עתה נשוב לכלל ישוב מקראי קודש שהתחלנו שהתחיל בל"י שובה ישראל ומסיים בל"ר קחו עמכם דברים. דהנה הש"ס הנ"ל עביד צריכותא בין יחיד לרבים, דאי אשמעינן יחיד משום דלא מפרסם חטאיה, אבל רבים דמפרסם חטאיה אימא לא קמ"ל, ואי אשמעינן רבים משום דנפישי ברחמי אבל יחיד אימא לא קמ"ל. ואם כי משמעות הש"ס דתרווייהו שוים, מ"מ נראה דתשובת רבים עדיפא טפי מתשובת יחיד. דהנה ביחיד מצינו ד' חילוקי כפרה כמו שאמרו חז"ל בסוף יומא. עבר על מ"ע ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמר שובו בנים וכו', עבר על מצות ל"ת ועשה תשובה תשובה תולה ויוה"כ מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר וכו', עבר על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשובה תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם, אבל מי שיש בידו חילול השם אין כח לא בתשובה לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורים למרק אלא כולין תולין ומיתה ממרקת שנא' ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. אבל בתשובת רבים אינו כן אף שבזה יש פירסום ואיכא חילול השם דחמיר מאוד אצל יחיד כנ"ל מ"מ רבים דנפישי ברחמי מועיל לכפר ובלא יסורים. ומנא הא מילתא מצאתי מדרש ערוך בפ' תצוה פ' ל"ח קחו עמכם דברים דמבקש מאתנו רק דברים דהיינו דברי תורה שנאמר אלה הדברים אשר דבר משה, וישראל השיבו אין אנו יודעין והשיב להם השי"ת בכו והתפללו לפני ואני מקבל, אבותיכם כשנשתעבדו במצרים לא בתפלה פדיתי אותם שנאמר ויאנחו ב"י מן העבודה ויזעקו, בימי יהושע לא בתפלה עשיתי להם נסים, ועוד האריך שם במדרש דבתפלה לבד סגי, ומשמע