נחלי מים כז

רצה שיתן לו ה' אות לחזק ידים רפות, כי הוא הפותח שער לדופקי בתשובה שלמה לפניו ית"ש, ולבטל מחשבת שונאיו הרעים האומרים עליו כי לא תועיל לו התשובה. ומה שהשיב לו השי"ת בחייך איני מודיע בחיי שלמה בנך אני מודיע, נראה שהשי"ת השיב לו בצחות דבר מושכל. דהנה כבר הערנו לעיל מה זה שבן ישי משיח ה' חפץ האות, הלא בישרו ע"י נתן הנביא גם ה' העביר חטאתך לא תמות, וה' בעצמו השיבו על בקשתו מחול לך. אך נראה דאיתא באגדת חלק, ונקיתי מפשע רב, אמר לפניו רבש"ע מחול לי על אותו עון כו' אמר לו כבר עתיד שלמה בנך לומר בחכמתו היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה וכו', א"ל כל הכי נטרד ההוא גברא, א"ל קביל עלך יסורין, קביל עליה, אמר רב יהודה אמר רב ששה חדשים נצטרע דוד ונסתלקה הימנו שכינה ופירשו ממנו סנהדרין, נסתלקה הימנו שכינה דכתיב השיבה לי ששון ישעך, ופירשו הימנו סנהדרין דכתיב ישובו לי יראיך וכו'. והדר קאמר הש"ס שם עשה עמי אות לטובה, אמר לפניו רבש"ע מחול לי על אותו עון, א"ל מחול לך, עשה עמי אות לטובה וכו'. א"ל בחייך איני מודיע אבל אני מודיע בחיי שלמה בנך, בשעה שבנה שלמה את בהמ"ק ביקש להכניס ארון לבית ק"ק דבקו שערים זה בזה, אמר כ"ד רננות ולא נענה וכו' כיון שאמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה, באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה וידעו כל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו עון, וביאר שם המהרש"א ז"ל מה שהבטיח לו הקב"ה על מחילת העון היינו אחר שכבר קיבל עליו יסורים. המורם מדברינו אלה דמחמת חכמת שלמה אשר ברעש ורוגז הכביד עונש החוטאים באיסור א"א, יש מקום לגמגם דתשובת דוד המלך ע"ה אינו מועיל, א"כ יש מקום שלא להאמין לנבואת נתן הנביא, וכמו שבאמת השי"ת בכבודו השיב לו שמחמת טעם זה אינו רוצה למחול לו, אך כל זה כאשר יבוא בנו שלמה ויגלה חכמתו דאז יהיה חלילה מקום להטעאה זו, אז אני מודיע בבירור שנמחל לך העון. ומעתה מה נמרצו דברי יושר מאת השי"ת, בחייך איני מודיע, הכוונה שא"צ להודיע לכל, כי מסתמא יאמינו לדברי נתן הנביא אשר דבר בשמי, אך אני מודיע בחיי שלמה בנך דאז יהיה מקום לטעות מכח חכמתו כנ"ל דתשובתו לא הועילה, אז אני מודיע לכל בפרסום שנמחל לך העון

בדרך זו אפרש מאמחז"ל בשבת שם אמר רב יהודה אמר רב מ"ד הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני, אמר דוד לפני הקב"ה הודיעני ה' קצי, א"ל גזרה היא מלפני שאין מודיעין קצו של ב"ו, מדת ימי מה היא, גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם, אדעה מה חדל אני, אמר לו בשבת תמות, אמות באחד בשבת, א"ל כבר הגיעה מלכות שלמה בנך ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא, אמות בע"ש, א"ל כי טוב יום בחצריך מאלף טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב ע"ג המזבח, כל יומא דשבתא הוה יתיב וגריס כוליה יומא ההוא יומא דבעי למינח נפשיה קם מה"מ ולא יכיל ליה דלא הוה פסיק פומיה מגירסא אמר מה אעביד ליה ה"ל בוסתנא אחורי ביתא אתא מה"מ ובחיש באילני נפק למיחזא הוה סליק בדרגא איפחית דרגא מתותיה אשתיק ונח נפשיה. גם בזה יפלא מה זה לאדוננו דוד המלך ע"ה לדעת קצו, אדרבה יותר טוב לאדם להיות יום המיתה מכוסה למען יהיה כל ימיו בתשובה, גם נחקור מה זה כפל לשון מדת ימי מה היא דאינו מובן דזו קצו דקאמר תחלה. ומהרש"א בח"א נדחק בזה (עיין דרוש ב' מה שאמרתי פירוש נכון באגדה זו). ולדברינו הנ"ל יבואר כמין חומר, אך נביט מאמר חז"ל בסוף מועד קטן דשם חשיב הש"ס כרת דשנין וכרת דיומי, כרת דשנין קא חשיב הש"ס כל דלא מטא לששים שנה הוי מיתת כרת, וכרת דיומי קא חשיב הש"ס כגון מת פתאום וזהו מיתה חטופה חלה יום אחד ומת זהו מיתה דחופה ב' ימים ומת זהו מיתה דחויה ג' גערה ד' נזיפה ה' מיתת כל אדם, וקאמר הש"ס שם רב יוסף כי הוה בר שתין שנין עבד להו יומא טבא לרבנן אמר נפקי לי מכרת, א"ל אביי נהי דנפק מר מכרת דשנין מכרת דיומי מי נפק מר, א"ל נקוט מיהא פלגא בידך. מעתה כצאת השמש יובן כוונת דוד המלך ע"ה, דהנה כל בקשת אדוננו דוד המע"ה לעמוד על הבירור אם נמחל לו אותו העון לגמרי אחרי רוב התשובה והיסורים שסבל, אך השי"ת לא רצה להראות לו האות בחייו, ביקש דוד מהקב"ה להיות לו אות ע"י שני חייו, כי אם יחיה יותר משתין