נחלי מים כו

וגרעינתה יחד רק כמו האוכל בפ"ע וכמו הגרעין בפ"ע אם יש אוכל כמות הכותבת לבד והגרעין לבד ונמצא מתרבה בשיעורא. וזה נ"ל ברור ואמת בס"ד וברש"י

והנה ה"ה פ"ב מה' שביתת עשור ה"א הביא גרסא בש"ס דמיבעיא ליה אם כותבת זו לחה או יבישה וכן דקדקו בשיעורא, והלח"מ כתב דבנוסחא דילן ליתא להך בעיא אלא לענין עצם כשעורה, וראה זה מצאתי בת"י על מס' זו שנראה בעליל שהיתה לפניהם גרסת ה"ה, ונראה טעם לנוסחא דילן דלא מיבעיא ליה הכי כי לפי פירושנו הוא נכלל בבעיא זו, כי אם נימא כותבת הגסה השיעור לפי מה שראוי להוציא אוכל מהגרעין, א"כ ע"כ צ"ל בתמרה לחה דראוי להוציא ממנה אוכל, ואם נימא כאידך צדדא דמשערין כמות האוכל שיהיה גדול ככותבת וכגרעינתה מיירי גם כן בתמרה יבישה, ודו"ק: בפסוקי הושע י"ד שובה ישראל וגו' עוד מלין לאלוה

שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך, קחו עמכם דברים ושובו אל ה', אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו, כבר הערתי בדרושים הקודמים הדקדוק בפסוק זה, דמתחיל בלשון יחיד ומסיים בל"ר. אמנם טרם נבאר זה אקדים אגדה בשבת פרק במה מדליקין, ד"א ושבח אני את המתים שכבר מתו כדרב יהודה אמר רב דאמר ר"י אמר רב מאי דכתיב עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו, אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מחול לי על אותו עון, א"ל מחול לך, אמר לו עשה עמי אות בחיי, א"ל בחייך איני מודיע בחיי שלמה בנך אני מודיע, כשבנה שלמה את ביהמ"ק בקשו להכניס ארון לבית קה"ק דבקו שערים זה בזה, אמר שלמה כ"ד רננות ולא נענה, פתח ואמר שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא לך הכבוד, רהטו בתריה למבלעיה, אמרו מי הוא זה מלך הכבוד אמר להו ה' עזוז וגבור, חזר ואמר שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם וכו' ולא נענה, כיון שאמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה, באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו עון, ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את וכו'

בויכוח הלז שבין השי"ת ודוד משיח ה', הלא יתחמץ לבב איש, מה זה היה לאדונו דוד המלך ע"ה לבקש מהשי"ת אות על מחילת עונו, אחרי שהבטיחו ע"י נתן הנביא לא תמות ושמע גם כן מהשי"ת שמחל לו העון מדוע הרבה לבקש תחנונים ליתן לו אות ע"ז, הגם שאמר יראו שונאי ויבושו, בכל זאת בלתי מתקבל על הלב אם בכבוד עצמו דורש ולהנאתו חלילה, ובודאי תוכן כוונתו היה בבקשת האות להיות מזה ענין לעבודתו ית"ש. והנלע"ד דכל מגמת חפצו מהשי"ת ליתן לו אות לכבוד ה' היה דורש לפמ"ש בגמרא דע"ז ר"י משום רשב"י לא היה דוד ראוי לאותו מעשה ולא היו ישראל ראויים לאותו מעשה, לא היה דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב ולבי חלל בקרבי, ולא ישראל ראויים לאותו מעשה דכתיב מי יתן והיה לבבם זה וכו', אלא לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד שעשה תשובה אף אתה וכו', אם חטא ציבור אומרים להן לכו אצל ציבור שעשו תשובה וכו', וצריכא דאי אשמעינן יחיד משום דלא מפרסם חטאיה אבל ציבור דמפרסם חטאיה אימא לא צריכא, ואי אשמעינן ציבור משום דנפישי ברחמי אבל יחיד אימא לא צריכא, והיינו דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מ"ד נאום דוד בן ישי ונאום הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה. הנה עינינו רואות שדוד משיח ה' לא היה ראוי לאותו החטא אלא להקים עולה של תשובה להורות לכל יחיד שישוב לה' ויקבלהו, וכן ביקש בעצמו אלמדה פושעים דרכיך, שישובו מדרכם הרעה וייטיבו מעשיהם לה', ע"כ היטיב אשר ביקש מאת ה' על האות למען יתאמת יותר הדבר בעיני כל יחיד שהוא פתוחה ידו לקבל השבים אליו ויתרבה כבוד שמים, בזה, וזהו שביקש ויראו שונאי האות ויבושו, דהם אומרים עלי שאין לי חלק באלהי ישראל אחר שבא לידי חטא א"א, וכמו שאמרו חז"ל על פסוק ובצלעי שמחו וכו' ששאלו לדוד הבא על א"א מיתתו במה, וכאשר בעצמו במר נפשו שפך שיחו באומרו רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה, ומחמת זה